להעלב זאת בחירה

שוKולד

New member
להעלב זאת בחירה

כבר הרבה זמן שאני דוגלת במשפט הזה. אני מאמינה בו כל כולי. אם מישהו עשה ונפגעתי, אני מנסה לחשוב טוב טוב האם באמת היה לי ממה להעלב, האם בהכרח הכל היה נגדי, האם יכול להיות שקרו לו עוד אלף דברים שעיצבנו אותו עוד לפני שהוא היה באינטרקציה איתי, כמעט בכל המקרים אני מניחה שזה לא קשור אלי. אני רוצה להאמין שהאנשים שסביבי לא רוצים לפגוע בי במכוון, ולעיתים עושים זאת פשוט בלי לשים לב. אז אני חושבת שזאת בחירה. איך אתם ? נעלבים מכל שטות ובטוחים שכל העולם נגדכם? או יודעים להחליק ולהעבור הלאה (מכל הלב) כאילו (ובאמת) לא קרה כלום ?
 

byron

New member
חצי חצי?

כי יש אנשים שמנסים לפגוע במכוון. ולא יעזרו כל המשפטים (האהוב עלי "להתעצבן זה להעניש את עצמך על טיפשותם של אחרים") לפעמים צריך להתרגז כי זה מביא לפעולה נכונה ומוצדקת. אבל לא להעלב מכל דבר. יש אנשים שככה הם בלי כוונה בכלל להעליב, אז לא נשאר הרבה אפשר או להתעלם מהם או לצחוק.........
 

שוKולד

New member
איך מתוך כעס אפשר לפעול?

הרי הכעס משתק אותנו, הוא לא מאפשר לנו לבנות או להתפתח. מתי אי פעם ממש בנית משהו בחייך מתוך כעס ? או מתי מתוך כעס אמיתי עשית פעולה נכונה וצודקת, ולא אימפולסיבית ומטופשת ?
 

byron

New member
כעס פועל באופן שונה על אנשים שונים

יש כאלה שמתפרעים ויש כאלה שצועקים ויש כאלה שקופאים. ולדעתי לעיתים הפעולה הנכונה היא לצעוק, וחזק! למשל מול בירוקרטיה זו הדרך היחידה לעיתים לסיים משהו בזמן. מצד שני יש לי לקוחות ש"מתחממים" ממש מהר ועוברים לצעקות (עלי) בהרף עין מאחר ואני לא בירוקרט אז הצעקות שלהם לא יגרמו לי לכופף כללים בירוקרטיים אלא להגיב בהתעלמות. שברתי כמה צעקנים גדולים בשיטה הזו, אבל עדיין אני רואה איך הצעקות עוזרות להם מול גופים אחרים. למשל בשביתה שהייתה עכשיו יש אנשים שהביאו לי אישורים ממשרדים שהיו "סגורים" לקהל... ובאופן מפתיע זה אותם "צעקנים"
 
../images/Emo45.gif זה מה שאני מנסה ללמד את עצמי.

לא לקפוא, לא להשתתק אלא להגיב, לעמדו על שלי. במה יותר טוב האדם שצועק עליי? שמתנגח בי? ואולי אני יותר טובה? למרות שגם אצלי אלה שצעקו עליי כמייצגת של הממסד, בעבר הלא רחוק, עיצבנו אותי, לרוב הם אלה שהצליחו להזיז הרים וגבעות.
 

שוKולד

New member
אלב ביירון, כשמישהו עומד מול פקיד

אומלל ומרים את הקול שלי כדי שמשהו יעשה, זה לא באמת מתוך כעס, אלא משום שכך פועלים דברים במדינה הזאת. מי שצועק - מקבל. ובכל זאת, כשאני אני מתעצבנת ממשהו, וצועקת, אני אח"כ מרוקנת. אחרי מריבות כל מה שאני יכולה לעשות (מלבד לבכות) זה רק לישון. אין לי אנרגיה ליצור כלום, לעשות שום דבר בונה ומועיל.
 
למעלה