להציל את טוראי שליט
פעם נסעתי לגרמניה לעיר בשם נירנברג בחורף זה היה אחרי הצבא והנסיעה הייתה לצורך עסקים. האמת שהייתי די לבד ונסעתי למספר מפגשים ברכבת ואני שנולדתי בארץ ומשפחתי הגיע מצפון אפריקה וחוויתי את טראומת השואה רק מביקור ביד ושם ותוכניות טלויזיה, לא הבנתי איך היהודים בגרמניה לא התנגדו לשואה המתחוללת עליהם. אני זוכר שעל כל מבנה מושלג או שביל או נהר שפגשתי גרמו לי לדמיין את אחי סוחבים את עצמם בדרך אל התחנה הסופית. השאלה שחזרה על עצמה איך הם לא התנגדו מבלי להעליב את הפרטיזנים ולחמיי הגטאות התוצאה להתנגדות הייתה צריכה להסתיים בשש מליון לנו ושמונה להם וזה לא קרה. עכשיו למה אני מספר לכם את זה ואיך זה קשור לגלעד שליט, האמת היא שאיך שראיתי את נועם שליט הבנתי איך אפשר לנטרל אדם בצורה כול כך אבסולוטית עד אשר הוא הופך לכלי בידי היוצר. ראשית לוקחים או מאיימים לו על היקר לו מכל ומבהירים לו שאם לא יעמוד בציפיות יאבד אותו, את זה עשו ארגוני החמאס וחבריהם ושנית מבטיחים לו שהכול יהיה בסדר ואם ישחק את התפקיד הממלכתי ולא יצא בראש המחנה אנחנו הממשלה המסורסת והמושחת תעשה הכול כדי להחזיר את הבן האבוד הביתה. שיטה שפעל טוב על היהודים בשואה פועלת היטב על נועם שליט שניסה בנימוס האופייני לו לגרום להשבת בנו בממלכתיות וסבלנות ולדעתי כבר היום הוא מבין שהסיפור רחוק מסיום וכמו שבחמאס יש אנשים רעים שמוכנים לרוצץ את גולגולת בנו מבלי להניד עפעף כך בממשלה, בשלטון ובממסד יש מי שמוכן למזמז את הזמן עד כלות הנשמה והרוח ועוד לצאת מזה באופן מכובד. יומרו בסוף "עשינו אבל לצערנו טעינו". אני שחונכתי על ראש תחת עין ובמקרה הצורך אפילו כל הגוף, אני שיודע שמי שיפגע ביקירי ימצא את עצמו מבקר בממלכת האלוהים במחלקת השטן ואני מבטיח לו שאני מבקר במחלקה זו מידי פעם ולא יעזור שום חוק ושום שלטון ושום הסדר ליד מורמת אין תרבות ואין חוק ואין היגיון, יש רק כאב עמוק והכאב חייב להיות ברור וצודק והיד האוחזת חייבת להיות יציבה ולמטרה ברורה. וכל הדרכים כשרות והדרך מקדשת את המטרה וגם אם המטרה תזוז משהוא מאחיי מחכה לה בפינה. אני שחונכתי שפצועים לא משאירים בשטח אין לנושא נסיבות מקלות ובשביל אחי אני מוכן למסור את נפשי בלי למצמץ ובלי להניד עפעף וזה חובתי וצורך קיומי וקוד פנימי שלא כתוב בשום ספר לימוד. אני שלמדתי את השואה בספרי לימוד ולא הבנתי איך היא התרחשה מבין היום היטב אך אדם יהודי ישר דרך צנוע ותם מוצא את עצמו מובל לאבדון על ידי אחיו כשאויביו מחזיקים את בנו ומאיימים על היקר לו מכול. אני בטוח שאלוהים היה כותב עליך איזה שהוא פסוק שימחיש כמה נהיינו עלובים וחסרי רגישות כמה ברחנו מעקרונותיו והפכנו למשתפי פעולה של הגרועים באויבינו.
פעם נסעתי לגרמניה לעיר בשם נירנברג בחורף זה היה אחרי הצבא והנסיעה הייתה לצורך עסקים. האמת שהייתי די לבד ונסעתי למספר מפגשים ברכבת ואני שנולדתי בארץ ומשפחתי הגיע מצפון אפריקה וחוויתי את טראומת השואה רק מביקור ביד ושם ותוכניות טלויזיה, לא הבנתי איך היהודים בגרמניה לא התנגדו לשואה המתחוללת עליהם. אני זוכר שעל כל מבנה מושלג או שביל או נהר שפגשתי גרמו לי לדמיין את אחי סוחבים את עצמם בדרך אל התחנה הסופית. השאלה שחזרה על עצמה איך הם לא התנגדו מבלי להעליב את הפרטיזנים ולחמיי הגטאות התוצאה להתנגדות הייתה צריכה להסתיים בשש מליון לנו ושמונה להם וזה לא קרה. עכשיו למה אני מספר לכם את זה ואיך זה קשור לגלעד שליט, האמת היא שאיך שראיתי את נועם שליט הבנתי איך אפשר לנטרל אדם בצורה כול כך אבסולוטית עד אשר הוא הופך לכלי בידי היוצר. ראשית לוקחים או מאיימים לו על היקר לו מכל ומבהירים לו שאם לא יעמוד בציפיות יאבד אותו, את זה עשו ארגוני החמאס וחבריהם ושנית מבטיחים לו שהכול יהיה בסדר ואם ישחק את התפקיד הממלכתי ולא יצא בראש המחנה אנחנו הממשלה המסורסת והמושחת תעשה הכול כדי להחזיר את הבן האבוד הביתה. שיטה שפעל טוב על היהודים בשואה פועלת היטב על נועם שליט שניסה בנימוס האופייני לו לגרום להשבת בנו בממלכתיות וסבלנות ולדעתי כבר היום הוא מבין שהסיפור רחוק מסיום וכמו שבחמאס יש אנשים רעים שמוכנים לרוצץ את גולגולת בנו מבלי להניד עפעף כך בממשלה, בשלטון ובממסד יש מי שמוכן למזמז את הזמן עד כלות הנשמה והרוח ועוד לצאת מזה באופן מכובד. יומרו בסוף "עשינו אבל לצערנו טעינו". אני שחונכתי על ראש תחת עין ובמקרה הצורך אפילו כל הגוף, אני שיודע שמי שיפגע ביקירי ימצא את עצמו מבקר בממלכת האלוהים במחלקת השטן ואני מבטיח לו שאני מבקר במחלקה זו מידי פעם ולא יעזור שום חוק ושום שלטון ושום הסדר ליד מורמת אין תרבות ואין חוק ואין היגיון, יש רק כאב עמוק והכאב חייב להיות ברור וצודק והיד האוחזת חייבת להיות יציבה ולמטרה ברורה. וכל הדרכים כשרות והדרך מקדשת את המטרה וגם אם המטרה תזוז משהוא מאחיי מחכה לה בפינה. אני שחונכתי שפצועים לא משאירים בשטח אין לנושא נסיבות מקלות ובשביל אחי אני מוכן למסור את נפשי בלי למצמץ ובלי להניד עפעף וזה חובתי וצורך קיומי וקוד פנימי שלא כתוב בשום ספר לימוד. אני שלמדתי את השואה בספרי לימוד ולא הבנתי איך היא התרחשה מבין היום היטב אך אדם יהודי ישר דרך צנוע ותם מוצא את עצמו מובל לאבדון על ידי אחיו כשאויביו מחזיקים את בנו ומאיימים על היקר לו מכול. אני בטוח שאלוהים היה כותב עליך איזה שהוא פסוק שימחיש כמה נהיינו עלובים וחסרי רגישות כמה ברחנו מעקרונותיו והפכנו למשתפי פעולה של הגרועים באויבינו.