להקיא את הייאוש הזה החוצה/

Rebecca131

New member
להקיא את הייאוש הזה החוצה/

בדלים של סיגריות חתומות במחשבות,
העולם בתנועה ואני תקועה בין המסילות.
טלוויזיה בקול רם לתעתע בפחדים,
מוזיקה צורמת לטשטש את הכאבים.
הכאבים בחזה, בראש ובכל עצם בגוף,
גוינט מלא בעשב שמרגיש כמו לעוף.
"יהיה בסדר" הם אומרים בלי למצמץ,
איזה בסדר כשהלב מתפוצץ.
דרך מסך חלול לא ניתן להעביר,
מילים שטוחות מרחפות באוויר.
חברים המומי מוח לא מוצאים פיתרון,
תקחי כדור אחד שמן ותלכי לישון.
אם נוכל לעזור אז בשמחה,
אבל כרגע הלוז צפוף ומחר יש בריתה.
ובנתיים עוד צ'ייסר של ג'יימסון קפוא,
לימון ,סיגריה ושירים שמזכירים את ההוא .
"אולי תבואי לבקר בעוד חודש כשיהיה זמן",
לא תודה, תבואו אתם כל עוד אני כאן.
הימים עוברים והתחושה אותה תחושה שאין כבר טעם,
בלי מפה, בלי משמעות , סתם שיטוט מיותר בעולם.
והנה צלצול "את לא מבינה מה קרה לי בעבודה",
תכיני את הטישו, תפתחי את הלב, חבר בצרה.
ואני כאן, להקשיב,להכיל, להבין ולכוון,
אבל מי זה שיעיז לכוון לי את המצפן?.
מי זה שייקח אותי לשוט איתו רחוק,
על ספינה שבורה לעגון באי שקט ירוק.
מי זה שירצה יותר ממה שהוא רוצה,
ייתן לי יד בלי להיכנע לחשש ויתעלה,
על הפחדים, המגננות, הקיבעון והנרקסיזם,
מי זה שיודה באשמה שהוא מונע מאגואיזם?
 

ירון מקשקש

Well-known member
מנהל
את...

רק את יכולה להרים את עצמך...קודם כל לקחת אחריות ..לחפש טיפול..לדעתי ומניסיוני אם אפשר סל שיקום..חוג פעילות שתתן לך משמעות מטרה מיצוי כלשהוא של יכולת ופידבק..
ולשים מטרה קגימה איפה את בעוד חמש שים רואה את עצמך?...זה כלי חזק שיודעים איפה רוצים להיות ושואפים לשם..תחנות בדרך, שלב שלב...גם מגיעים לחלק לפחות..זה יותר טוב ממה שיש עכשיו:)
 

alice1803

New member
אהבתי נורא מה שכתבת, ואני מזדהה איתך לחלוטין

היי
אהבתי את הרגישות ואת היכולת הפיוטית שלך, ונגעת לליבי, כי אני מרגישה בדיוק כמוך, וגם אני כותבת דברים כאלה, אני פשוט כותבת לעצמי בסתר, ולא משתפת עם אף אחד.
&nbsp
תיארת את המחשבות שלך על החיים, והתיאורים שאת משתמשת בהם, מעידים עלייך שאת רגישה בהסתכלות שלך על העולם, את כואבת את כאבם של האחרים, את יצירתית במחשבה ובהוויה שלך, וקיים קונפליקט עצום בין היכולות שלך למה שאת מייצרת בשטח, וזה מה שמוביל ליאוש ולדיכאון, ולכל המחשבות האלו שלנו (גם אני), מחשבות על הקיום שלנו בחיים האלו, ולמה באנו בכלל אם אנחנו לא עושים כלום, אבל זה לא ממש נכון, כי אנחנו עושים הרבה מתחת לפני השטח, ואת יודעת את זה.
&nbsp
מה שכתבת מתאר את ההרגשה הכללית שלך בתקופה האחרונה, אבל זה יחלוף, זה חייב לחלוף, כמו שכתבת על הגלים, צריך לדעת להוריד את הראש, כי גם אין לנו הרבה ברירות, אלא להילחם בזה בכל הכוח, ולנסות למצוא שלווה כלשהי, אולי מקום מגורים אחר, מקום שונה, ששם נוכל להיות מי שאנחנו, מבלי להרגיש כל כך שונים, ובלי הרגשת הריקנות והחוסר הזה, שאגב, אני עד עכשיו לא יודעת אם הייתה לי ברירה בכלל, כי היה יכול להיות גם יותר גרוע, בגלל כל הדברים הנפשיים הלא פשוטים שעברתי ואני עדיין עוברת בגלל אותם דברים שכתבת בצורה כזו יפה ונוגעת ללב.
בהצלחה
 

Rebecca131

New member
תודה לכם

תודה על העצות החמות והחכמות.. מקווה שיהיה בסדר לכולנו :)
 
למעלה