להרדים את החתולה או לתת לה להגיע למוות טבעי?

[סנונית התכלת123]

להרדים את החתולה או לתת לה להגיע למוות טבעי?

היי החתולה שלי חולה וכבר זקנה בת 16 וחצי. היא פיתחה גידול בעטין ומאז תוך חודש וחצי ירדה מאד במשקל ולא אוכלת כבר אבל עדיין שותה מים קצת ומגרגרת מתי שאני מלטפת אותה . אני יודעת שהפרידה קרובה אבל היא תמיד שנאה שלוכדים אותה כדי ללכת לוטרינר ואני לא רוצה לכלוא אותה שוב ככה אם לא חייב, עכשיו היא בבית איפה שמוכר לה ... והיא מגרגרת מליטופים. לא יודעת מה לעשות . להרדים או להניח לה למות מוות טבעי? קשה לי להפרד ככה בהמתה יזומה

 

[sagme]

עצוב לשמוע

אם היא לא סובלת, אולי עדיף לתת לה ללכת לבד
מלבד זה ייתכן ויש אפשרות של המתה בבית (אם זה לא טראומתי מדי לשאר בני הבית)
ממליץ להתייעץ עם וטרינר לגבי האפשרות הזו.

 

[Yukita]

איש לא יכול לענות מלבדך, אבל

בפורום רפואת חיות מחמד הוטרינרים המנהלים הזכירו את הנושא של מדד איכות חיים. דברים לפיהם מנסים לשפוט מתי איכות החיים נפגמת עד כדי כך שיש סיבה לשקול ברצינות התערבות.
&nbsp
על פניו, נראה שהחתולה שלך אינה סובלת. את יכולה להתייעץ עם הוטרינר שלך לגבי השאלה עד כמה לדעתכם יתכן שיש כאב בתמונה. אם לא כואב לה, והיא רק אוכלת פחות וזזה פחות, השאלה היא יותר עד כמה אתם יכולים לעמוד בזה. אבל אנחנו כאן איננו שם ואיננו יודעים מה מצבה של החתולה.

 

[shirul2]

זה באמת לא קל..

מצטרפת למה שכתבו לפני, את כבר תדעי מתי זה נכון, אם היא עדיין מגרגרת, שותה וקצת אוכלת, תני לה להמשיך לחיות.. אני מניחה שאת מכירה אותה כבר מספיק טוב כדי לדעת מתי היא סובלת באמת ואז לא לאפשר לה לסבול יותר, אני כותבת מתוך הזדהות ונסיון, עם הכלבה שלי ז"ל שהיתה כבר בת למעלה מ17.. זה לא פשוט, לכי עם הלב והמצפון שלך, את זו שמכירה אותה יותר מכולם, מחזקת אותך!..

 

[ברניקיי]

היי סנונית

מצטערת לשמוע, זו באמת התמודדות לא קלה.
אני חושבת שצריך להתייעץ עם וטרינר
בנוגע לחוסר תיאבון - האם הסיבה שהחתולה לא אוכלת היא חוסר תיאבון או קושי באכילה? האם ניסית כמה סוגי מזון ?
יש מזון שאפשר לקנות מוטרינר, שמיוחד לחתולים שלוקים במחלה, המזון בעל טעימות מאוד גבוהה, ויגדיל את הסיכוי שהיא תאכל....אפשר גם לעזור לה לאכול, לקרב את האוכל אליה לפה, לתת לה לטעום קצת מהאצבע שלך ואז להנחות אותה לקופסה....
ממליצה לך לנסות כמה סוגי מזון ולראות אם מדובר בחוסר תיאבון או קושי ללעוס / לבלוע.

 

[dory141]

מניסיון אישי- להרדים, עם כל הכאב שבזה

היה לי חתול מגיל 6 ועל 24 (כלומר, הוא נפטר בגיל 18). מאוד לא רציתי שהוא ימות, אך בעצה אחת עם הוטרינר (שבעבר טיפל גם בשני כלבים של אבא שלי) ועם בנו וממשיך דרכו, החלטנו פה אחד שעדיף למנוע ממנו את המשך הסבל. 11 שנים אחרי ואני מאוד מתגעגע אליו.

 

[חובטת שטיחים]

אם העניין הוא רק הבאה לוטרינר

אני די בטוחה שאפשר להזמין ביקור בית. אולי קצת יותר יקר אבל למות בבית, ללא יסורים זה בהחלט חסד אחרון שאת יכולה לתת לה. הלוואי על כולנו...

 

[אשה מרציפן]

זו אחת ההחלטות הכי קשות שיש

אני מאוד מבינה אותך, אני נגד המתות חסד בבעלי חיים וקיבלתי על זה ביקורת לא אחת, כולל מהווטרינר שאצלנו הוא מקביל לרופא משפחה (או רופא ילדים) - שמכיר אותי יותר מ-20 שנה ויודע מה עמדתי בנושא.
&nbsp
היו לי שני חתולים שמתו לבד בבית, אצל אחד מהם זה היה אחרי המלצה להרדמה שלא בוצעה בגלל ההתנגדות שלי - למרות שלא יידעו אותי על ההמלצה הזאת בזמן אמת, אבא שלי בחר לכבד את הגישה שלי והעניק לחתול טיפול סיעודי מסור עד הסוף. אם את מסוגלת לבצע עירויים בעצמך את יכולה להתייעץ עם הווטרינר ולהאריך לה את החיים בבית כמה שאת יכולה. אומר בזהירות שלפי מה שאת מתארת המצב לא נשמע כאילו יש צורך בהרדמה ועוד קרובה, ואני גם לא מאמינה בכך שגיל זה פרמטר ועוד אצל חתול - החתולים שהיו לי מתו ממחלות ולא מזקנה, כשאצל החתולה למעט בדיקה בעייתית אחת התוצאות של כל שאר הבדיקות היו כמו של חתולה צעירה (והיא הייתה בת 17).
&nbsp
אני מצטרפת להמלצה להזמין ביקור בית.

 

[אמרלדה]

סובלת או לא סובלת?

הווטרינר שלי, כשהיינו צריכים להרדים את הכלב, אמר שזה המדד. וסבל יכול להיות גם פחד, לא רק כאב. ואם היא מפחדת רק את יכולה לדעת.

ועוד הוא אמר דבר מאוד חשוב שהולך אתי שנים, מאז: זו האחריות שלנו. זו האחריות שלנו כפי שזו היתה האחריות שלנו לתת לה טיפול טוב כל חייה, לקחת אותה לחיסונים, לקחת אותה לווטרינר כשלא הרגישה טוב, באותה מידה בדיוק זו האחריות שלנו לדעת לשים קץ כשלחיים אין עוד טעם. האחריות שלנו, לא שלה.

מתי אין עוד טעם? כשהיא יותר סובלת ויותר מפחדת מאשר מגרגרת.
נורא קשה. מחזקת אותך.

 

[הזהב הלבן]

השאלה היא: האם היא סובלת או לא?

כשהייתי נערה, היה לנו במשפחה כלב אהוב מאוד, שבגיל 14 חלה בסרטן. הוא
את ההחלטה רק את יכולה לקבל, וזה תלוי בך... אני כותבת לך, כי עברתי בחיי שני מקרים, בהם עלתה השאלה, אם להרדים, או לא, ואני מקווה, שאני עוזרת במשהו.
סבל מזה, היו שם תסמינים ברורים של סבל, אז לקחנו אותו להרדמה, כדי לחסוך את הסבל שלו, ועמדנו לידו, ונתנו לו אהבה בלי סוף, והייתה כזו תודה בעיניים שלו.
עד לפני שנה, היה לי כלב מדהים, שבגיל 6 התגלה אצלו סרטן, שלא היה ממאיר, אלא שפיר, והוא היה מלא חיים וחיות, וניכר היה שלא סבל בכלל, לכן לא מיהרתי להרדים אותו, התאפשרו לו עוד 4 שנים מאושרות של חיים. רק בחצי השנה האחרונה היה לו קשה יותר לזוז, והוא העדיף להשאר במסגרת החצר, ולא לצאת לטיולים, אבל בתוך החצר היה רץ ומסתובב.
בשני המקרים, זה לא היה קל להתמודד עם מוות של חיית מחמד אהובה, אבל הקלה עליי הידיעה, שלשניהם נתתי את הטוב ביותר עם מלוא האהבה שלי.