להרים למעלה את הבודדים שחיים בגפם:

ויוי 25

Well-known member
חברה סיפרה שהלכה לבקר אישה מבוגרת ניצולת שואה שמתגוררת בדיור מוגן , היא מכירה אותה היטב
כי בעבר גרו בשכנות באותו הבניין, והיו בקשר יומיומי.
מכיוון שזו אישה בודדה ואין לה משפחה , חברתי הלכה לבקר אותה, אך באותה פגישה הרגישה שלא בנוח ,
כי פגשה שם אישה תשושה ומיואשת מהחיים, כתפיה היו שמוטות ועיניה היו עצובות, ונראתה כמי שנמאס לה לחיות.

חברתי שוחחה עם האחות האחראית וביקשה ממנה להעסיק את הקשישה בעיסוק קל, כמו חלוקת מפיות וספלים לשולחן בחדר -האוכל, אפילו רק קצת להעסיק את האישה המיואשת, שתתחיל לתפקד ואז תחוש בפחות עצב וייאוש.

שבועיים לאחר מכן חברתי ביקרה אותה שוב, והפעם הופתעה לראותה את האישה עומדת זקופה ,(שלא כמו בפעם הקודמת,) הפעם האישה מאוד שמחה לביקור עם חיוך על פניה, וסיפרה שהיא מאוד מרוצה לעזור בחדר האוכל.

לפעמים קצת תשומת לב ועיסוק כלשהו לאדם בודד, ירימו אותו למעלה, יעבירו את תחושות הייאוש ויחזירו לו את החיוך.
אם גם בקרבתכם מתגורר אדם בודד, גם אתם יכולים לבקרו ולהיות לו לעזר רב בהתייחסות ובמילה טובה.
 

קר לי בך

Well-known member
חברה סיפרה שהלכה לבקר אישה מבוגרת ניצולת שואה שמתגוררת בדיור מוגן , היא מכירה אותה היטב
כי בעבר גרו בשכנות באותו הבניין, והיו בקשר יומיומי.
מכיוון שזו אישה בודדה ואין לה משפחה , חברתי הלכה לבקר אותה, אך באותה פגישה הרגישה שלא בנוח ,
כי פגשה שם אישה תשושה ומיואשת מהחיים, כתפיה היו שמוטות ועיניה היו עצובות, ונראתה כמי שנמאס לה לחיות.

חברתי שוחחה עם האחות האחראית וביקשה ממנה להעסיק את הקשישה בעיסוק קל, כמו חלוקת מפיות וספלים לשולחן בחדר -האוכל, אפילו רק קצת להעסיק את האישה המיואשת, שתתחיל לתפקד ואז תחוש בפחות עצב וייאוש.

שבועיים לאחר מכן חברתי ביקרה אותה שוב, והפעם הופתעה לראותה את האישה עומדת זקופה ,(שלא כמו בפעם הקודמת,) הפעם האישה מאוד שמחה לביקור עם חיוך על פניה, וסיפרה שהיא מאוד מרוצה לעזור בחדר האוכל.

לפעמים קצת תשומת לב ועיסוק כלשהו לאדם בודד, ירימו אותו למעלה, יעבירו את תחושות הייאוש ויחזירו לו את החיוך.
אם גם בקרבתכם מתגורר אדם בודד, גם אתם יכולים לבקרו ולהיות לו לעזר רב בהתייחסות ובמילה טובה.
אין החברה מצליחה ככה להכנס חופשי לדיור מוגן כשעכשיו בתקופת הקורונה גם לבני משפחה לא נותנים להכנס?
 

renana ron

Active member
חברה סיפרה שהלכה לבקר אישה מבוגרת ניצולת שואה שמתגוררת בדיור מוגן , היא מכירה אותה היטב
כי בעבר גרו בשכנות באותו הבניין, והיו בקשר יומיומי.
מכיוון שזו אישה בודדה ואין לה משפחה , חברתי הלכה לבקר אותה, אך באותה פגישה הרגישה שלא בנוח ,
כי פגשה שם אישה תשושה ומיואשת מהחיים, כתפיה היו שמוטות ועיניה היו עצובות, ונראתה כמי שנמאס לה לחיות.

חברתי שוחחה עם האחות האחראית וביקשה ממנה להעסיק את הקשישה בעיסוק קל, כמו חלוקת מפיות וספלים לשולחן בחדר -האוכל, אפילו רק קצת להעסיק את האישה המיואשת, שתתחיל לתפקד ואז תחוש בפחות עצב וייאוש.

שבועיים לאחר מכן חברתי ביקרה אותה שוב, והפעם הופתעה לראותה את האישה עומדת זקופה ,(שלא כמו בפעם הקודמת,) הפעם האישה מאוד שמחה לביקור עם חיוך על פניה, וסיפרה שהיא מאוד מרוצה לעזור בחדר האוכל.

לפעמים קצת תשומת לב ועיסוק כלשהו לאדם בודד, ירימו אותו למעלה, יעבירו את תחושות הייאוש ויחזירו לו את החיוך.
אם גם בקרבתכם מתגורר אדם בודד, גם אתם יכולים לבקרו ולהיות לו לעזר רב בהתייחסות ובמילה טובה.
ספור מחמם לב!
אנשים מבוגרים, בעיקר עריריים, כל שהם רוצים [אחרי בריאות] הוא תשומת לב, זה הכל :)
 

ויוי 25

Well-known member
ספור מחמם לב!
אנשים מבוגרים, בעיקר עריריים, כל שהם רוצים [אחרי בריאות] הוא תשומת לב, זה הכל :)
נכון מאוד .
ומסתבר שאפילו עיסוק קטן יתן עניין ומשמעות לחיים, ויכול לעשות נפלאות.
כפי שהרמב"ם ידע לומר: מלאכה - תבריא מחולי .
 

תמר שרוני

Active member
היי ויוי והיי לכוולם .
קצת התפלאתי לקרוא שביקרת חברה בדיור מוגן . לי יש שתי חברות בדיור מוגן . בזמנו הייתי מבקרת אותן מדי פעם . בשנתים האחרונות , מאז שהקורונה נכנסה לחיינו , לא מאפשרים לבקר [משען] . חברה שנייה גרה בדיור פרטי בכפר גמלאים , שם קצת פחות מחמירים , ובתקופות מסוימות מאפשרים ביקור של בני משפחה בלבד . אני בעוונותי , מצהירה שאני גיסתה ומורשית לבקר ,וגם זה רק כשהקורונה , בשמותיה ובווריציות השונות שלה , רגועה . כשהמחלה בעיצומה , אין יוצא ואין בא .
אבל , נתת לי רעיון , באחד מימות השבוע אתקשר לברר . אולי אוכל לקפוץ לביקור .גם זה רק אחרי שאחלים בעצמי .
לא , אין לי קורונה , התחסנתי 4 חיסונים והם שווים כל שקל שהמדינה השקיעה בהם טפו , טפו , טפו, שמן מים , חתול שחור וכו .
 

תמר שרוני

Active member
אז למה אני צריכה להחלים ?
אז ככה .
היה לי תור לדוד רופא ביום שני בשעה 09.30
כדי לנצל את היום במלואו , יצאתי להליכה קצרה ממש לפני השעה שמונה . לרוע מזלי לא שמתי לב לדרך , ובמעבר בין המדרכה לכביש , מעדתי והשתטחתי על הכביש . כמובן שממרומי גילי היה לי קשה עד בלתי אפשרי לקום . למזלי , הכביש הפנים שכונתי היה ממש ריק , הסתכלתי סביבי , מעבר לכביש עמדה אישה שלהערכתי צעירה ממני בלפחות 20 שנה ,אבל מן הסתם לא עלה בדעתה להושיט לי עזרה . כשאין ברירה , אדם עושה גם את הבלתי אפשרי , קמתי ותמכתי עצמי בעמוד של שם הרחוב . אחרי שהתאוששתי עבר במקום אחד השכנים , גם הוא פנסיונר לפחות 10 שנים , אבל צוציק לידי בוקר טוב , מה נשמע , איך אתם מסתדרים וכו , והמשיך לדרכו . ואז הסתובב ושאל : למה את מחבקת את העמוד ? עניתי שנפלתי והוא הציע לי מים מהבקבוק שלו וללוות אותי הביתה . הודתי לו אבל סרבתי , כבר הרגשתי יותר טוב . חזרתי הביתה ואז התחלתי להרגיש כאבים מאד חזקים . לרופא שלי כבר צילצלתי מהמיון והודעתי שלא אגיע .
הקיצקץ , אין שברים אבל עדין כאבים חזקים , קושי בישיבה , שכיבה וקימה , כאבים בנשימה ובלתי נסבל נשימות עמוקות , שעול , התעטשות , פיהוק וצחוק .
לפחות , חייבת לצין שאחרי כמעט שבוע , מרגישה שיפור קל עד בינוני .
אז כשאחלים אתקשר לחברות ואולי נוכל להעביר שעה עד שעתיים עם כל אחת מהן , הכיבוד עלי .
הרבה בריאות לכווווווווווווווווווווכם .
 

ויוי 25

Well-known member
מועדון הקשישים המיועד בעיר למי שלא מתגורר בדיור מוגן,
האם כבר חודשה הפעילות במסגרות אלה שפעלו בעבר ,
הכולל הסעות לקשישים למועדון הקשישים לחצי יום במסגרת הקהילה ?
 
למעלה