להשאיר את הגוזל לבד לשבוע

יונית ש

New member
להשאיר את הגוזל לבד לשבוע ../images/Emo4.gif

בן זוגי ואני מתכננים לנסוע לחו"ל רק אנחנו (לנסוע עם מאי לצערי זו לא אופציה כרגע). לכשיגיע הזמן מאי תהייה כבר בת שנה. האם יצא לכם להשאיר את הגוזל שבוע בלעדיכם? איך הוא הסתדר? האם הוא זכר אתכם שחזרתם? האם הוא בכה הרבה
? האם זה גרם לאיזה שהוא משבר? זה המון שאלות כי אני מאוד מתלבטת
. חשוב לציין כי מאי תישאר עם הסבתא האהובה עליה. אומנם בבית של הסבתא אבל זה בית שהיא מכירה היטב. התיעצתי עם פסיכולוג בפורום ייעוץ פה בתפוז והוא אמר שלא צריכה להיות בעייה. אבל אין כמו לשמוע עצה וניסיון של הורים. תודה מראש יונית
 

jole

New member
אם הקשר הוא טוב והסביבה מוכרת

לי נשאר עם סבתא לקצת פחות משבוע הרבה לפני שנה ולא הייתה שום בעיה כשחזרנו. אני חושבת שאין להם ממש תחושת זמן בגילאים האלה ואם הם לא רואים אותנו 3-4 ימים או שבוע עבורם זה אותו דבר (אבל.. כמובן זו דיעה לא מקצועית). אני חושבת שזה גם אינדיבידואלי לכל ילד. אם המבוגר שהיא נשארת איתו מוכר ואהוב, והסביבה בה היא נשארת מוכרת לה והיא מרגישה בטוחה בה לדעתי לא צריכה להיות בעיה (שוב כמובן על פי הניסיון שלנו) איך היא מגיבה כשהיא נשארת עם בייבי סיטר? או כשהיא לא רואה אותך יום שלם? ואל דאגה...הם לא שוכחים אותנו כל כך מהר
תסעי, תהני, תנקי את הראש......(אתם צריכים אולי מישהו שיסחוב לכם את המזוודות?)
 
לי אין אומץ (גם הרצון לא משהו)

לנסות דבר כזה, אבל אני יודעת על חברה שנסעה לא מזמן והילדה היתה קטנה יותר (בערך בת 9 חודשים) ונשארה עם סבתא וסבא והיה בסדר גמור. היא גם גמלה אותה מהנקה "באותה הזדמנות" ועל זה יש לי השגות, אבל זה הסתדר בסדר. אפילו הניב תוצאות טובות כי נהיה לילדה סדר יום קבוע מה שלא היה לה קודם. כמו שכתבו לך בגיל הזה אין להם תחושת זמן, וזו לא אמורה להיות בעיה. תהנו!
 

אתיש

New member
אנחנו נסענו פעמיים

בפעם הראשונה היא הייתה בת 4 חודשים בלבד והיא נשארה אצל הסבתא והיא לא הרגישה כלל בחסרון (לי היה הרבה יותר קשה) בפעם השנייה היא הייתה בת שנה וחודש ונסענו ל -5 ימים ביומיים הראשונים היא יללה קצת אבל אח"כ זה חלף. מה שקרה שחזרנו היא לא הייתה מוכנה להתקרב אלינו ונצמדה לאמא שלי כמו דבק אבל אחרי כמה שעות היא חזרה ונצמדה אליי. מאז אנחנו לא משאירים אותה ולוקחים אותה איתנו (היא בת שנה ותשעה חודשים) ההנאה היא שונה וקצת יותר קשה אבל לי יותר קל שאני רואה אותה לידי. אבל - תיעו לבד תהנו תכייפו כי חוזרים עם כוחות מחודשים ופתאום יש כ"כ הרבה זמן בשבילכם בלבד בלי לדאוג לקטנטנה במיוחד שהיא נשארת עם סבתא.
 
אני עזבתי את איה כבר הרבה פעמים...

אני נסעתי כבר הרבה פעמים מאז שחזרתי מחופשת לידה ואיה (עכשיו בת שנה וחודשיים) נשארה עם אבא בתמיכה של סבתות - והיא לא שכחה אותי. יצא לנו לנסוע פעם אחת שנינו בלעדיה אבל היא היתה יותר קטנה (4.5 חודשים) ולא היתה שום בעיה. אנחנו מתכננים שוב נסיעה במאי ואז נראה לי שיהיה קצת יותר קשה - אבל ככה זה בחיים. אז היא תבכה קצת ויעבור לה. כל עוד אני בטוחה שהיא נמצאת בסביבה חמה, תומכת, אוהבת ומוכרת - אני רגועה. אני חושבת שלקחת אותה לחופשה איתנו זה לוותר על החופשה וזה לא יגרום לי שם הנאה. היא בת שנה וחודשיים ועוד צעירה לדעתי. אז אם אתם בטוחים שלא יהרוס לכם את הטיול כל הזמן לחשוב איפה היא, מה היא עושה והאם היא בוכה - תלכו על זה.
 
יונית היקרה..

את צריכה לשמוח שאת יכולה לנסוע.. ולהשאיר את מאי במקום הכי בטוח מבחינתך.. עם אישה אהובה..ובית מוכר.. תסעו ותהנו... ויכול להיות שבהתחלה היא קצת תרצה ידיים.. ויהיה לה קשה אבל בטוח שאין מה לדאוג באשר לזה שהיא תשכח אתכם.. נסיעה טובה ובטוחה!
 

איליי

New member
בסוף היא תהנה עם הסבתא

ואתם תמצאו את עצמכם מדברים עליה וכמה היא נהדרת ויפה ומצחיקה ובטח עכשיו היא אוכלת וישנה ובמקום להינות תחשבו עליה תבזבזו זמן וכסף על טלפונים לארץ . סעו לאילת וסעו איתה ותהנו יותר .
 

אמיר.

New member
ויתרנו על הנסיעה..

האמת - אני לא מת על חו"ל... אבל רעיתי נורא רצתה.. היה חלון הזדמנויות... אבל לא יכולנו לחשוב לעזוב את הילדים לבד לארבעה ימים (בטח לא את הקטן בן ה 2.10) אבל לנו אין בני משפחה שיכולים לבוא לתפקד ´על תקן´...
 

אורית ג.

New member
אנחנו לא נסענו אף פעם בלעדיהם - כי

זה בדיוק מה שהורס לי את הכיף (אני אוהבת אותם ליד). אבל מבינה איך בדיוק ילדים עלולים לקלקל כיף של חופשה - גם אם הם ממש מקסימים וכמה זה מתסכל להגיע עד לונדון למשל רק כדי להאכיל סנאים שונים בפארקים שונים. אבל - מנקודת המבט של הילד זה נראה לי די טראומטי להשאיר לשבוע אצל סבתא (גם אם היא נפלאה... מה שאצלי זה ממש לא נכון
) כי לילד אין חוש זמן כל כך מפותח וזה פשוט נראה לו נצח. הוא מחכה את כל הדקות והשעות והימים האלה - כמו שאמיר למשל מחכה למשיח
וברור שנגרם לו צער מזה. השאלה היא מהי מידת הפגיעה (ואי אפשר להשוות כלל וכלל למצב שרק אחד מן ההורים נוסע והילד יכול להאחז בשני) וזה כמובן תלוי גם בילד (שלי כאלה דביקים שגם ללכת למכולת כשהם עם אבא זו משימה מכובדת) - יש ילדים שלא כל כך קשורים. ועצה מחברה שלי שנסעה ושהאירה ילדה לשבועיים: כל יום היתה ´מגיעה בדואר´ מעטפה עם מכתב ומתנה בשביל הילדה (אם היא כבר מבינה)... אולי זה יעזור להקל עליה.
 

אמיר.

New member
אחרי 10 שנים...

נסענו ללילה אחד בלעדיהם... היה נחמד... לא דאגנו כי זה השמרטפים בסך הכל רחצו אותם בלילה ושלחו אותם למוסדות החינוך בבוקר..
 

דיאנה1

New member
כששון היתה בת 10 חודשים נסענו לשבוע

היא היתה בבית שלנו עם המטפלת ואחר כך עם אחת הסבתות. אני לא זוכרת דווחים על זה שהיה לה קשה באופן מיוחד. אנחנו מאד נהננו, באופן מפתיע. חשבתי שהגעגועים יהרסו את החופשה אבל דווקא נהננו להתאוורר קצת. היו דקירות מצפון כל פעם שראינו זוג עם עגלה: הנה, הם נוסעים עם התינוק ואנחנו השארנו את שלנו. אבל ההרגשה הזו עברה מהר. אבל, היום אני לא יכולה להעלות בדעתי לנסוע ולהשאיר את בר. אני לא יודעת להסביר מה השתנה. ברור שמבחינה אובייקטיבית זה בגלל שהוא יונק ולכן זה פשוט בלתי אפשרי, אבל זה לא רק בגלל זה. אגב, משהו שנזכרתי בו, נראה לי שלשון היה הרבה יותר קשה כשסבתא שלה, אמא שלי, נסעה לחו"ל לחודש. אני זוכרת את הבכי הקורע לב שלה בשדה התעופה כשנסענו לקבל את פניה של אמא שלי כשהיא חזרה... אני לא זוכרת בכי כזה כשאנחנו חזרנו מחו"ל.
 
נסענו כשיובל הייתה בת שמונה וחצי

חודשים בערך. בעלי היה בחו"ל שבועיים ואני הצטרפתי לשבוע מתוך זה. היא הייתה אצל הסבתא והסבא האהובים, בבית שלהם, בו יש לה חדר משלה עם מיטת תינוק משלה והיה בסדר גמור. כשחזרנו היא הסתכלה עלינו קצת בחשש מהול בתמיהה ואחרי כמה דקות עברה לידיים שלי ואחר כך של בעלי וזהו. תהנו !
 
לבי איתך- תשובה קצת ארוכה

אז ככה- כששירה היתה בת 5 חודשים נסענו לסופ"ש מחמישי עד שבת לפני שבוע נסענו לסופ"ש שוב- שירה בת שנה לפני חודש נסעתי לאמסטרדם מהעבודה לחמישה ימים ובעלי היה במילואים באותו זמן- שירה בת אחת עשרה חודש בכל שלושת הפעמים שירה היתה אצל סבא וסבתא ועשתה כייף חיים אני כל כך מבינה את חששותייך כי גם אני חששתי וחברי הפורום יכולים להעיד כי הם היו הפסיכולוגים שלי אני יכולה להגיד לך בביטחה אחרי 3 נסיעות שזה לא נורא בכלל, אם הילדה תישאר בסביבה מוכרת ואוהבת, שירה נשארה אצל ההורים שלי שלפעמים נאי חושבת שהיא יותר מבסוטית שם מאשר בבית אין לה שום טראומה מהעזיבה והדבר היחיד שקרא זה שכמה ימים אחרי שחזרנו היא דבוקה אליי ולא רוצה שאני אלך לעבודה וכל הזמן אמא אמא אבל אחרי כמה ימים היא נרגעת וחוזרת לעצמה כאילו כלום לא קרה להיפך אני באמת חושבת ומאמינה שחופש זוגי זה חשוב מאוד, במרוץ היום יומי אין לנו יותר מדי זמן לשמור על הזוגיות ואנחנו זקוקים לחופש הזה. לפני שנסעתי לאמסטרדם פניתי לבנות פה לעזרה ואני מביאה לך כמה תגובות שקיבלתי והיו כל כך נכונות רותי- לפחות על זה יש לי תשובה חד משמעית - בטח שלא.. אנחנו עזבנו את עידן בגיל 10 חודשים כזה ל-3 ימים עם סבתא והוא בילה מצויין. אני הייתי על קוצים והתקשרתי 3 פעמים ביום (כי החזקתי את עצמי לא להתקשר יותר). היא לא תבין ולא תשאל אפיה את. בגיל כזה הם חיים את הרגע וכרגע אמא לא פה וסבתא כן. מהבחינה הזו אין הרבה משמעות בין יומיים ל-4. חודש זה כבר סיפור אחר.. לדעתי רוב הסיכויים שאת תתקשרי ויספרו לך שהוא נהדר. אצלנו היה קטע כשחזרנו-הוא עשה לי ברוגז בשעות הראשונות ולא רצה לבוא אלי ואח"כ נשארתי איתו יומיים בבית כי הוא לא רצה להיפרד ממני. ואז זה עבר לא ללא טראומות אחרות. אבל זה גם מאוד אינדיוידואלי. יש ילדים שזה לא משפיע עליהם כלל. וגם עניין של תקופה-בגיל שנה ו-10 חודשים עזבנו אותו ל-5 ימים ולא היתה לו כלל חרדת נטישה. בכל מקרה-סעי, נסי גם להנות מהחוויה, ותהיי רגועה שאת לא גורמת לה לנזק.. mom&shaked לאמא של שירה אני חושבת שאין לך מה להלחץ ואין לך מה לדאוג, הכל יהיה בסדר ושירה תקבל טיפול מעולה ואוהב. אנחנו עזבנו את שקד כשהיה בערך בגיל של שירה לארבע ימים וטסנו לאורלנדו, שקד נשאר עם הסבתא וסבא שלו ועשה חיים משוגעים. אני הייתי לחוצה והיסטרית כמו משוגעת (בדיעבד אני יכולה להגיד שההתנהגות שלי הייתה מוגזמת) התקשרתי כל כמה שעות לבדוק מה איתו, עד שבסוף חמותי אמרה לי "הוא כל היום בוכה אמא אמא" בצחוק כמובן ונפל לי האסימון שאני מגזימה ואז התחלתי להוריד את המינון של השיחות לשלוש פעמים ביום, שלדעתה זה גם היה מוגזם. כשחזרנו שקד מאוד שמח לראות אותנו והיה איתנו כל הזמן, כמובן שגם רצה שנהיה לידו כל הזמן ושלא נעלם לו אפילו לשניה (טבעי), בסה"כ היה ממש בסדר, הדאגות שלי היו מוגזמות הוא קיבל טיפול מסור וטוב (אני בטוחה ששירה תקבל טיפול מעולה מהסבא וסבתא שלה, שאגב בטח שמחים עד השמים לקראת הבילוי המשותף) בהצלחה (כמה שקר באמסטרדם, קררררררר הרבה יותר בניו יורק אילנה של יובל ומיכל אנחנו נסענו לשמונה ימים כשיובל הייתה בת 9 חודשים בערך והיא נשארה אצל הסבים שלה. 10 דקות של שוק מצידה כשחזרנו וזהו. אני התגעגעתי יומיים בטירוף ואחר כך "סתם" התגעגעתי ו"פיציתי" את עצמי בלקנות לה כל מה שהיה בסביבה בערך (היינו בארה"ב). מיכל עדיין לא ישנה לילות שלמים וזו הסיבה היחידה שטרם יצא לנו לנסוע בלעדי שתיהן. סעי ותהני. אתן תעבורנה את זה בשלום. אמא של דפנה אנחנו נסענו לשמונה ימים כשיובל הייתה בת 9 חודשים בערך והיא נשארה אצל הסבים שלה. 10 דקות של שוק מצידה כשחזרנו וזהו. אני התגעגעתי יומיים בטירוף ואחר כך "סתם" התגעגעתי ו"פיציתי" את עצמי בלקנות לה כל מה שהיה בסביבה בערך (היינו בארה"ב). מיכל עדיין לא ישנה לילות שלמים וזו הסיבה היחידה שטרם יצא לנו לנסוע בלעדי שתיהן. סעי ותהני. אתן תעבורנה את זה בשלום. שירלי של איה מהנסיון שלי... לי יצא כבר לעזוב את איה לנסיעות עבודה כמה וכמה פעמים מאז שחזרתי מחופשת לידה (בתשעת החודשים האחרונים) - ואת יודעת מה - לא נראה לי שהיא שכחה אותי ופעם אחת היינו בחו"ל יחד לחופשה וגם היה בסדר. כשאני בחו"ל אני לא מתקשרת הרבה הביתה (רק בערבים), אבל גם בימים רגילים כשאני בעבודה אני לא מתקשרת הביתה למטפלת לשמוע מה העניינים - אני פשוט עסוקה ולא שמה לב איך הזמן טס. קחי את זה בקלות, אם היא תהיה בסביבה מוכרת ותומכת אין סיבה שזה לא יעבור בכיף (ואין כמו פינוקים של סבתא). כמובן שזה תלוי גם באופי של הילד. איה מטבעה נפש חופשיה ולא נצמדת מי יודע מה לאמאבא. גם במקומות חדשים אחרי כמה דקות של התרגלות היא משתחררת. רק אל תעלבי אם היא תעשה לך קצת "ברוגז" כשתחזרי - זה עובר תוך יום יומיים. נסיעה טובה, שירלי זהו מקווה שעזרתי נסיעה טובה
 
נסענו וכשחזרנו היא לא הכירה אותנו

סתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתם. עזבנו את אריאלי פעמיים למספר ימים - פעם ראשונה כשהיתה בת חצי שנה לסופ"ש ארוך, וכשחזרנו היא הסתכלה עלינו ופשוט המשיכה לשחק. פעם שניה כשהיא היתה בת שנה וחצי, השארנו אותה לתשעה ימים בהם היא חולקה בין הסבים והסבתות. היא התנהגה נהדר. מפעם לפעם שאלה איפה אבא ואמא והסבירו לה שנסענו לטייל וזה סיפק אותה. מה שכן, אמא שלי אמרה שבערך ביום השמיני היא התחילה קצת להשבר ולהיות קווץ´. כשחזרנו היא מאוד שמחה לקראתנו, אמרה מייד בי בי לסבא וסבתא ורצתה לבוא כבר איתנו הביתה.
 

יונית ש

New member
יו.. אתם כאלה מקסימים ../images/Emo24.gif

תודה לכל אחד ואחד על ההתיחסות. אין ספק שאני עדיין מתלבטת ולא אסע בלב שלם לחלוטין. אבל היה כל כך תומך לקרוא את כל התשובות. נראה לי שכרגע הכיוון הוא כן לנסוע. בטח אני אדבר על כך שוב שהנסיעה תהיה יותר רלונטית. שוב תודה על החברות כאן
יונית
 
למעלה