אכן שאלה שאלה וכל מה שאני יכול....
זה לספר לך על המקרים שלי. שתיים מבנותי נולדו בנובמבר (רק בהפרש של כמה שנים). לכן ניתנה לי האפשרות להשאיר אותן עוד שנה בגן חובה או להעלות אותן לכתה א'. החוצפנית שקראה לעצמה "אשתי" התעקשה על יעוץ אצל יועצת חינוכית בעיריה. מה זה אומר? "היועצת" רואה את הילדה חמש דקות (מקסימום עשר) וקובעת חוות דעת. לדעתי - רשלני. אבל לא עזר לי. היא לקחה אותן ליועצת. בשני המקרים היועצת המליצה להשאיר אותן עוד שנה בגן (תנו לה עוד קצת להיות ילדה היא לא תפסיד את ההתבגרות). אני - התנגדתי. למה? שאלתי את עצמי מה יודעת היועצת על הילדה שלי אחרי חמש דקות - שאני לא יודע אחרי חמש שנים? תשובה - כלום. שאלתי את עצמי בדיוק את השאלות שענתה לך מנהלת הפורום. בעיות מנטליות (היא כנתה את זה - קוגנטיביות) יש? לא - אז אין בעיה. בעיות מוטוריות יש? לא - אז אין בעיה. בעיות חברתיות יש? לא - אז אין בעיה. שאלתי את הגננות. למזלי היו אלה גננות מעולות (האמת שלפי זה בחרנו את הגן למרות שמדובר בגן חובה - נפלה לנו הזדמנות). שתי הגננות בשני המקרים אמרו שאינן רואות סיבה עניינית להשאיר אותן עוד שנה בגן. אחת מהן אפילו דיברה על 5 קריטריונים (ולא 3 כמוני). אני כבר לא זוכר איזה אבל גם לפי הקריטריונים שלה - אין סיבה ממשית. כאן עלו לי עוד שתי שאלות. האחת: האם על סף המאה ה-21 כשאני יכול לקדם ילדה - אני אעשה את ההיפך הגמור ואעכב אותה? תשובה - קדחת. בשום אופן. השניה: האם הילדה עלולה לקנא, או להתבייש, או להיפגע, או לפתח רגשות שליליים כשהיא תראה את כל החברים ממשיכים כאשר היא מתעכבת? - סביר ביותר. מסקנה - בשום אופן לא לעכב אותן ללא סיבה טובה מאד (ולא היתה סיבה. לא טובה ולא אחרת). יאללה לכתה א'. כך עשיתי. אשתי דאז נאבקה בי ככל יכולתה ולא ויתרתי. היום כשהקטנה מהשתיים בת 23 וכשאני מסתכל לאחור על ההסטוריה - לא מתחרט לשניה אחת (גם במשך השנים בדקתי את עצמי שוב ושוב כמנהגי הקלוקל). אז הבת שלך הכי קטנה בבית ובכתה. זו סיבה? האמת - אין שום קשר בל ינותק בין גיל להתפתחות. יש ילדים שמגיעים לשלבי התפתחות מסויימים מוקדם יותר ויש מאחרים יותר. זה לא אומר כלום. הסיבה שבבתי הספר מתבצעת חלוקה לכיתות לפי גיל ולא לפי רמה וכישורים, היא (תתפלאי או לא) מסורת. כך היה ואין לאיש אומץ לשנות את זה (בכלל יש לי בטן מלאה על מערכת החינוך). בית הספר הפך להיות הביבי סיטר הלאומי. חינוך אין שם מזמן, השכלה והכשרה בירידה מתמדת, השקעה - קרוב לאפס והמורים (רובם) מתחת לאפס. לא המורה תחליט אם הילדה בוגרת מבחינה רגשית. בקושי יש לה כישורים להיות מורה (אולי). אז היא לקחה על עצמה תפקיד של מאבחנת נפשות ורגשות? לא היא תחליט אם לאור זאת להשאיר אותה בגן. ההחלטה והאחריות לתוצאות היא שלכם. המורה תישן טוב בלילה כך או כך. אני לא רואה איזה נזק יכול להגרם לה אם תעלה כיתה. אני כן יכול לראות משברים אם היא לא תעלה. אם יהיה לה קשה בכתה ב' - תעזרו לה. הרבה ילדים מתקשים. לפעמים זה עובר לבד, לפעמים צריך לעזור ולפעמים זה מחמיר וצריך לעזור. אבל לעזור לילדים שלנו זה חלק מתפקידנו כהורים. לא ככה? אני מודה שכל זה אמרתי במישר העקרוני ואינני מכיר את הילדה כמובן. רק את מכירה אותה. לפי מה שכתבת - במישור העקרוני, אני מאחל לה הצלחה בכתה ב'.
