יש לי משהו די דומה
שעובד ממש מצוין, הפתיע גם אותי. והנה סיפור קצר.. זה היה בליידיפסט לייפציג, כבר בכניסה הבחנתי שהם מוכרים את זה, 2.5 יורו. זה היה הערב הראשון, המסיבה היתה נוראית, כבר באמצע חתכתי והלכתי לישון באוטובוס. לפני שנרדמתי הרגשתי שאני ממש חייב להשתין. היה קור אימיים בחוץ, ואני כבר הייתי מכורבל בתוך השק"ש שלי, בתוך האוטובוס שאיכשהו הגן עלינו מהקור בחוץ. ידעתי שהשירותים כ"כ רחוקים, ידעתי שכ"כ חשוך בחוץ. כל הלילה התגלגלתי בתוך השק"ש, מנסה למצוא תנוחה שלא תגרום לי להתפתל בגלל הצורך להשתין. חשבתי שזה יכל להיות כ"כ נפלא אם היה לי את זה עכשיו. הייתי פותח ביד אחת את הדלת של האוטובוס, ואחרי כמה צעדים, פותח את הרוכסן של המכנסיים, ומכניס את זה בין הרגליים שלי. ותחושת השחרור, אוף. בבוקר כשהתעוררנו מיד הלכתי לבניין היחיד שהיה שם, נכנסתי לשירותים שהיתה להם דלת שאי אפשר לסגור, והשתנתי כשהשרירים ברגליים שלי כואבים מהמאמץ לא לגעת באסלה. היום עבר, ידעתי שאני חייב לקנות אותו, חיכיתי להזדמנות. במסיבה בערב היה שוב סטנד של המארגנות, ושם הוא המתין. השתיים שישבו שם קיבלו ממני הבטחה לספר איך היה אחרי שאני חוזר מהשירותים. נכנסתי לתא, מפשיל את התחתונים, פותח את השקית, שמתי אותו בין הרגליים, הוא התיישב מעולה בדיוק במקום. משחרר את השרירים, ומשתין. הכל עבד מושלם, היד שלי לא נטשה את זה כשנוזל החם נזל בתוכו, והכל עבר אל מעמקי האסלה. זה היה מרגש. אח"כ, הנחתי אותו תחת זרם המים, והחזרתי לשקית, עטוף במגבות נייר. לא חושב שעדיין יהיה לי מתישהו אומץ להכנס לשירותי גברים, לפתוח את הכפתורים, ולהשתין במשתנה כשאנשים יוצאים ונכנסים. אבל הידיעה, שעכשיו גם אני יכול - תמיד, בכל מצב, להשתין. בלי להוריד את התחתונים, בלי להתכופף ולנסות לא להשתין את הנעליים, בלי הפחד להתפס. כמה שבועות אח"כ חשבנו להזמין כמות גדולה לבאר שיש לנו למטה, להציע לכל מי שבאה לקנות, גם כאלה שלא היתה להן הזדמנות לחשוב על זה, אולי להציע את זה כתרומה למקום, ובדרך לידע אותן, שיש דרך אחרת.