להתחיל מחדש - אבל איך??

[amitami]

להתחיל מחדש - אבל איך??

לחיות כל כך הרבה שנים בגפך, ולגדל את שני הבנים.... לעבוד ולמצוא זמן גם לקצת לימודים. בקיצור - לחיות.... לדעת באופן תאורטי שיכול להיות אולי אחרת, אולי קצת יותר טוב... אבל תמיד לקוות - שלא יהיה יותר גרוע, טאצ´ווד... ולא.. לא לחפש בן זוג...ולקבל את המצב כמות שהוא... ואז - מאמצע שום מקום הוא נחת אל תוך חיי......!! ומרגע השיחה הראונה, ואחרי יומיים - הפגישה הראשונה - הכל היה כל כך שונה. כל כך טוב.... זה היה למצוא את החלק התואם של הפאזל.... השילוב המושלם... וככה הרגשנו שנינו..... ועכשיו - אחרי שקרה מה שקרה - שמו לנו רגליים. והוא בחר להעלב ממני כי אמרתי שאם אתה לא מאמין אני הולכת...(הוא לא התכוון, וגם אני לא...) ועכשיו - אני כבר חודש ואולי קצת יותר - לא יודעת איך מתחילים מחדש.... איך קמים בבוקר בלי הדמעות... ואיך ממשיכים את היום.. ומה עושים.... ואני כל כך לא מוצאת את מקומי... ולא יודעת יותר מה לעשות.... אז מנסה למצוא ענין בדברים כמו של פעם... אבל אין לזה את אותו טעם.... וכשיוצא עלה חדש באדנית - אין למי לספר כי אנחנו לא מדברים........ אז הזמן יעשה את שלו.... וקלישאות ששמעתי מכל כיוון אפשרי.... אבל מה עכשיו??????????????????????????????????????????????

 

[פאמיגן]

להתחיל מחדש.

להתחיל מחדש או להמשיך את הישן, רק בצורה אחרת. לשמוע קלישאות שגם את יכולה להגיד לעצמך. לחכות לתגובות מאנשים שחוו את אותו הדבר והמשיכו הלאה. איך הם עשו את זה? ומה אני יכולה להגיד? אני צעירה, לקראת אמצע שנות העשרים, שומעת את כל הדברים שקורים, חוששת מהעתיד שלי, למרות שיש לי איש נפלא לחלוק איתו את העתיד הזה. אני יכולה רק לתרום עוד קלישאה. אני לא חושבת שאני מכירה מישהי שקרה לה מקרה כזה (או מישהו). אני רק לא מבינה מה קרה שם... הוא נעלב ולא דיברתם יותר??? משבר אמון? אני לפעמים תוהה על התקשורת בין אנשים. לא רוצה לחטט ולא רוצה להישמע מתנשאת או, לחילופין, מטומטמת. אני מקווה שאני לא זה ולא זה. למרות שעם האיש שלי, זה לפעמים נשמע כאילו שאני מתנשאת או סתם אוהבת לגרום לאנשים להרגיש רע. אז אני לא. זה מפחיד אותי, איך שדברים יכולים להסתיים פתאום בגלל משהו שעכשיו כבר לא נראה כל כך חשוב. כל אחד חושב שאצלו זה אחרת, לא? שאצלו דברים כאלה לא יקרו... שהם מדברים על הכל וקצר בתקשורת מהם והלאה... אבל לחלק מאלה שחושבים ככה זה קורה, לא? מתגובה אלייך זה הפך להיות יותר מכתב שלי: תהיות, פחדים, נסיון לייצב את המחשבה שלי, לא להתנדנד, לא להתכופף מכל רוח מזדמנת. פאמיגן (ד"א, למרות שאולי ניתן להסיק שאני נשואה- אני לא)