רצפה מלוכלכת ודביקה
New member
להתחיל מחדש.. באמת אפשרי?תעזרו לי
שלום לכולם! הממממ איך אני אסביר את עצמי.. בשנתיים האחרונות היו לי המון בעיות שכולם הגיעו ביחד ולא נפרט מה קרה אבל כמו שאני מאמינה כמה אנשים כבר היו פה... הייתי על סף שבירה. כול הצרות שלי התחילו מאיזה משברים קטנים וטפשיים שלאט לאט גדלו לדיכאון חמור והשיא היה בעובדה שנפרדתי ממישהו שהיה לי הממ רגשות איך נסביר? מאוד חזקים אליו.. אחרי שהוא פגע בי בצורה לא נורמלית, בזה שהחברות שלי דיי עזבו אותי ( בלי ריב.. פשוט היתנתקנו..) בזה שהגעתי להפרעת אכילה אובססית לחלוטין, והתחלתי להיכשל בלימודים באופן סדיר. באותו זמן (" בשיא") הייתי בדיכאון לא נורמלי וכמובן לא יכולתי להיתרכז בשום דבר.. אבל אחרי כמה זמן הדיכאון שלי שעד אותו זמן היה חריף וחד מאוד הוא נהיה ממש עמום. פשוט הרבה יותר עמוק.. מאז אותו -"שיא".. אני במצב ממש חרא. לדעתי אפילו יותר ממה שהייתי.. אני כבר לא מרגישה כמעט שום דבר חוץ מרייקנות תמידית, עצב עמוק ואומללות גמורה. אני כבר לא כ"כ מיתעניינת בשום דבר וכבר לא איכפת לי ממש מכלום. אין לי נטיות היתאבדות או משהו אבל אני מרגישה שאני ריקה מפנים לחלוטין. החיים שלי הפכו לשיגרה יומיומית ריקה מתוכן. שום דבר ואני יודעת שזה מוזר אבל את האמת.. שום דבר, פשוט כלום לא משמח אותי יותר.. אני מחייכת אבל כבר שנתיים לא הייתי שמחה. מאושרת. או הרגשתי טוב. ואני לא מצליחה להרפות מהעבר ומכול מה שקרה.. אני דיי תקועה בו- באופן אובססיבי אני מתה להתחיל מחדש... אני כ"כ רוצה לחזור בזמן ולשנות הכול.. אבל אני לא יכולה.. אני לא מסוגלת לכלום. אבל אני נורא רוצה.. אז אולי מישהו בבקשה יוכל לספר לי מה עובר עליי ואיך לעזאזל אני מיתגברת,מרימה את עצמי על הרגליים ויוצאת לדרך חדשה?.. ותאמינו לי שכוח רצון יש.... ובשפע!
שלום לכולם! הממממ איך אני אסביר את עצמי.. בשנתיים האחרונות היו לי המון בעיות שכולם הגיעו ביחד ולא נפרט מה קרה אבל כמו שאני מאמינה כמה אנשים כבר היו פה... הייתי על סף שבירה. כול הצרות שלי התחילו מאיזה משברים קטנים וטפשיים שלאט לאט גדלו לדיכאון חמור והשיא היה בעובדה שנפרדתי ממישהו שהיה לי הממ רגשות איך נסביר? מאוד חזקים אליו.. אחרי שהוא פגע בי בצורה לא נורמלית, בזה שהחברות שלי דיי עזבו אותי ( בלי ריב.. פשוט היתנתקנו..) בזה שהגעתי להפרעת אכילה אובססית לחלוטין, והתחלתי להיכשל בלימודים באופן סדיר. באותו זמן (" בשיא") הייתי בדיכאון לא נורמלי וכמובן לא יכולתי להיתרכז בשום דבר.. אבל אחרי כמה זמן הדיכאון שלי שעד אותו זמן היה חריף וחד מאוד הוא נהיה ממש עמום. פשוט הרבה יותר עמוק.. מאז אותו -"שיא".. אני במצב ממש חרא. לדעתי אפילו יותר ממה שהייתי.. אני כבר לא מרגישה כמעט שום דבר חוץ מרייקנות תמידית, עצב עמוק ואומללות גמורה. אני כבר לא כ"כ מיתעניינת בשום דבר וכבר לא איכפת לי ממש מכלום. אין לי נטיות היתאבדות או משהו אבל אני מרגישה שאני ריקה מפנים לחלוטין. החיים שלי הפכו לשיגרה יומיומית ריקה מתוכן. שום דבר ואני יודעת שזה מוזר אבל את האמת.. שום דבר, פשוט כלום לא משמח אותי יותר.. אני מחייכת אבל כבר שנתיים לא הייתי שמחה. מאושרת. או הרגשתי טוב. ואני לא מצליחה להרפות מהעבר ומכול מה שקרה.. אני דיי תקועה בו- באופן אובססיבי אני מתה להתחיל מחדש... אני כ"כ רוצה לחזור בזמן ולשנות הכול.. אבל אני לא יכולה.. אני לא מסוגלת לכלום. אבל אני נורא רוצה.. אז אולי מישהו בבקשה יוכל לספר לי מה עובר עליי ואיך לעזאזל אני מיתגברת,מרימה את עצמי על הרגליים ויוצאת לדרך חדשה?.. ותאמינו לי שכוח רצון יש.... ובשפע!
). הצצתי בדף הפרטים שלך, וראיתי שכתבת שאת נשואה. מצד שני, בהודעה שלך איך רמז לבן-זוג, אלא דווקא ללימודים שהתחלת להיכשל בהם. אז אולי את בכלל תלמידה? מי נמצא לידך בימים האלה? איך הם רואים אותך, כמה הם מעורבים במה שקורה לך? את מתארת דיכאון שהולך וגדל ומנטרל אותך, הפרעת אכילה קשה, ריקנות גדולה, עיסוק אובססיבי בעבר. את סובלת מכל זה כבר שנתיים. זה המון זמן לסבול ככה. מצד שני, יש גם בהודעה שלך וגם בדף הפרטים האישיים המון הומור פרוע, ואני מניחה שחוש ההומור שלך עזר לך לא לטבוע לגמרי. יש המון דברים שאפשר לעשות כדי שהחיים שלך ייראו אחרת לגמרי. אבל יש לי הרגשה שלפני הכל את צריכה לבקש עזרה. למה? דווקא משום שלא תיארת בהודעה שלך שום נוכחות של אף אחד. לכי לטיפול, רצפה, ולאט לאט תקומי ממנה.