להתחיל מחדש? להתחיל מה?

dana00

New member
להתחיל מחדש? להתחיל מה?

אני הכי שונאת את סוף השבוע. סופשבוע לרווקים הוא פשוט תזכורת לכמה אנחנו באמת בודדים! ומה שהכי נורא בו זה שהוא בא כל שבוע! אי אפשר להתחמק מזה. בימי שישי בערב אני הולכת לי במדרכות תל אביב, רואה את כל המרפסות המוארות והזוגות שיושבים שם ואוכלים ארוחת ערב משותפת. ריחות טובים של אוכל עולים מהחצרות ורק אני, מסתובבת לי ככה ברחוב, לבד. כל כך רוצה מישהו. כל כך רוצה גם לבשל ולהזמין אנשים, אבל בגיל 30 בדרך כלל כל החברה כבר נשואים ויש להם ילדים או ארוחת ערב אצל האמא שלו או הדודה שלה שבאה מחו"ל, ומה איתנו?? מה עם הרווקים שנואשנו כבר מקופידון וג'י דייט?? נמאס לי כבר לצאת לברים בשביל הסיכוי שאולי מישהו (נורמלי) יתחיל איתי!! - לא חסרים גברים סוטים שמתחילים איתי, ואני בחורה די יפה ונראית די טוב, אבל איפה נעלמו כל אלה שבאמת רוצים למצוא בת זוג??? אלה שלא מחפשים לעשות עוד וי על זיון שהצליחו לסחוט מאיתנו?? אולי התשובה היא לצאת מתל אביב? אבל לאן אלך?? לפחות כאן אני כבר מכירה אנשים וכאן אפשר לצאת באמצע הלילה אפילו לדבר עם המוכר בקיוסק (פתטי עד כמה שזה נשמע, זאת גם אופציה). ולמה אני הייתי צריכה להגיע עד גיל 30 ולא למצוא בן זוג שירצה אותי ואני אותו (ולא שלא היו לי בני זוג). לא יודעת, תקופה של באסה, אולי פשוט זקוקה למילה טובה, למישהו שיגיד לי שיש עוד אנשים במצבי, שובסוף הכל יסתדר וגם אני אמצא לי מישהו. לפחות אני יכולה לבכות לכם! ותודה על תשומת הלב:) always look at the bright side of life
 

noa128

New member
היי דנה

שמחה שבאת
ובאמת בסיפור שלך נגעת במחשבות שמטיילות לי בראש כבר המון זמן. על אהבה וגברים ונשים והחיפוש והדרך. שאלת על התחלה חדשה ואני חושבת שהתחלה חדשה היא קודמקול משהו אחר, חדש - שונה ממה שהיה. ואת רוצה בה. מאד. השאלה הגדולה - שאלת מיליון הדולר היא באמת "איך?" איך לעשות כך שיצליח? אז תשובות קלות לצערי אין לי - אם היו למישהו לא היו משגשגים קופידון ג'יי דייט ושאר היוזמות המבורכות לאנשים ששואלים בדיוק את השאלה הזו. אולי הפיתרון שלך טמון בשינוי הגישה. אולי. אני יודעת שכשרציתי מאד ילד פעם לפני המון שנים ולא הלך - אמר לי הרופא "את פשוט כל כך רוצה, שזה לא מצליח. את כל כך לחוצה ועסוקה בזה, שזה פשוט לא מצליח. הרצון העז שלך מפריע לטבע לעשות את שלו" - ואני לא הבנתי. ושאלתי "אבל איך אפשר להפסיק לרצות?" אז אצלי הגיעה הישועה ממשהו אחר שהייתי עסוקה בו למשך כמה שבועות, וזה הספיק כדי להוריד את הרצון לרמות שהפסיקו להפריע לטבע. אולי שם נמצא גם המפתח שלך. אולי אם את יפה וכשרונית ואטרקטיבית ואין בעצם שום סיבה שתמנע מאיש שירצה בך ואת בו להיפגש, כדאי פשוט לזרום עם החיים ולתת לטבע לעשות את שלו. אולי. ומעבר לזה - הנה, נגמרה השבת - מחר כבר מתחיל לו שבוע חדש של חיים מלאים - בחברים, בסרטים טובים ומסעדות מצויינות ושפע של זמן פנוי מילדים ובעל ומשפחה לעשות בם ככל העולה על רוחך וליהנות מהזמן והחיים כמות שהם. והאהבה בוא תבוא. אם רק תניחי לה. אל ייאוש. ושבוע טוב
 

טוינג

New member
דברים שרואים מכאן...

מהנקודה בה אני נמצא (המפורטת בשרשור ה'שכן'), אני מביט על הנושא מזווית אחרת. אני בהחלט יכול להביט עליו גם מהזווית שלך, כי גם עלי עברו 3 שנים של מציאות זהה לחלוטין של זו שאת מתארת! מכאן, ממקום בו אני יכול להבין היטב את שני הצדדים, אני שואל את עצמי מה עדיף: חיי רווקות בהם אין כל סכנה שתאלץ לוותר או לעכב את כל מה שיש בך כשהמחיר הוא בדידות בשורה התחתונה, או שמא חיי זוגיות, שבה אין כל חשש מבדידות, אולם רוב הדברים ידועים ומוכרים, ואי אפשר ממש לקום בבוקר ולהחליט החלטות שאולי מגיעות ממקום מאוד עמוק בנשמה- אבל יכולות להוות בעיה חמורה לזוגיות. והמסקנה שלי היא, שלא זה ולא זה וגם שניהם ביחד! אני בטוח שגם ברגעי הבדידות הקשים כל כך (שאני כנראה הולך להכיר שוב מקרוב עכשיו), לא היית מוכנה להקריב את החופש שלך! ובואי נודה על האמת- החופש האמיתי במציאות שלנו, לא ממש מתחשב במבנים קלאסיים כמו זוגיות ומשפחה. ואני מאוד מעריך את כל מי שמספר לי אחרת, ורק מקווה שזה גם באמת קורה לו והוא לא סתם קופץ להגן על זה- כי זה בערך המעשה היחידי שנשאר לו לעשות... ומצד שני, זה גם בלתי נסבל עוד, לחיות עם הבנה שמחיר החופש הוא בדידות! לדעתי האישית, המצב הבלתי נסבל- גם בתוך מערכות יחסים (שאני רואה מסביבי בין השאר) וגם בחיי הרווקות, נובע בעיקר בגלל הידלדלות עד היעלמות החיים הקהילתיים. בגלל היעדר רבדים ורמות שונות של מערכות יחסים, שכל אחת עונה על רב גוניותינו שטבועה בנו. וכך, מצד אחד אנחנו מתוסכלים מהבדידות ומהניכור העצום שסביבנו ברווקות, אבל יודעים שנהיה לא פחות מתוסכלים מהעומס הבלתי אפשרי שנשים על אדם אחד שישים זאת עלינו בזוגיות. לדעתי, מושג האהבה הפך למין 'מגירה', שלתוכה זורקים את כל הצרכים האנושיים שלנו באהבה, בחום, במין וכו', כשבפועל ברור לנו שאין לנו עצמנו שום סיכוי שבעולם, להעניק ולמלא את כל מאוויו של אדם אחד ולהיות עבורו כל עולמו. אני אישית החלטתי, שאני לא הולך לאף אחד מהקצוות הללו. מעבר לבחירתי להשתייך למספר קהילות וירטואליות באתר הנפלא של 'תפוז', אני מתכוון להתחיל בהשבת חיי הקהילה היומיומית לחיי ולחיי אלו שיבחרו להיות חלק ממנה ולא להמשיך וללכת בתוך 'מיליוני אנשים לבד- ואם כבר לבד אז שיהיה בתנועה...'. אני נפרד מקונספציות פנטזיונריות המתאימות לתקופות פסטורליות, ושאין בהן שמץ של חיבור למציאות ה'מסובבת' שלנו!
 

kisslali

New member
וואו, איך אני אוהבת שמישהו אחר כותב

את הדברים בדיוק, אבל בדיוק, כמו שאני רואה אותם! רציתי להוסיף שנחשפתי לזה בצורה מאד קיצונית אחרי שהתאלמנתי. גיליתי שבקהילה שלי אין בכלל מקום למעמד שכזה, שלא לדבר על הילדים. בקשר ל"צורך" בחופש: לדעתי אתה מאד צודק (מקווה שהבנתי אותך נכון) זו הפכה למין מגיפה של הדור שלנו וזה נורא נורא עצוב - חופש והגשמה עצמית. אני לא ממש מרגישה שייכת לצד הזה של התקופה, אבל זה כבר סיפור אחר לגמרי. מה שכן, כמאמינה גדולה ביכולות שלנו להשתנות אני חושבת שהמודעות לעניין (זו שאתה מגלה) היא בהחלט הצעד הראשון להתמודדות עם הבעיה. רק הצלחה והרבה הרבה שמח. ללי
 
תיקון עצמי

הרשה לי להשחיל מושג שיוכל אולי לעשות קצת סדר. אינטליגנציית ריפוי עצמי כמו שהגוף שלנו יכול לתקן שבר ביד, או ציפורן שנשברה, כך ניתן לעזור לעצמנו לתקן חסימות וקשיים רגשיים. אני לא רוצה להרחיב כרגע יותר אלא להציע מאמר שיוכל לתת לנו בסיס משותף לשיחה, כי התחלה חדשה, אחרי תקופה של ביחד שמסתיימת עם תחושות מעורבות, נוגעת בהכרח במקומות שמבקשים ריפוי. אז איך ? תגיד לי מה אתה חושב אחרי שתקרא. תודה על ההקשבה בלב פתוח, אמיר דרור למאמר
 
אני כל כך מבינה אותך

לא כל סופי השבוע כל כך נוראיים, אבל לבלות את חלקם בחברתם הבלעדית של אבא ואמא זה אכן מייאש מעט לפעמים. אני אופטימית, לא נרהא לי שיש ברירה...
 
תל אביב

יש בה, בעיר הזו משהוא מקבע. לא באמת מכירה אותך, אבל אני ממש מאמינה שבכדי "לחיות את החיים", אבל באמת לחיות אותם ולא אשליה של חיים צריך לצאת מתל אביב. לצאת לעיר אחרת בה החיים הם אמיתיים.
 
למעלה