להתמודד ולהלחם או לברוח

להתמודד ולהלחם או לברוח../images/Emo35.gif

במסגרת לימודיי בתיכון במגמת מדעי חברה, למדתי על עקרון fight or flight, כלומר להתמודד ולהילחם בבעיה או לברוח ממנה. האם אתם נוהגים להתמודד עם בעיות ולהלחם בהם או שבורחים מהבעיות
במה זה מתבטא
 

reedgreenwhait

New member
לברוח

אין לי כוח או רצון להתמודד עם משהו... חבל שאי אפשר לברוח מהכל... ביטוי לבריחה- במקום להכין עכשיו שיעורים שאני לא מבינה, אני בורחת למחשב. הממם אולי זאת לא הדוגמא הכי טובה, אבל רק על זה אני מצליחה לחשוב כרגע.
 

לקשמי

New member
אי אפשר לברוח אז מתמודדת

הכוונה לכאבי גב שאני סובלת מהם וזאת ההתמודדות העיקרית שלי בתקופה זו. עושה הכל כדי להבריא, כולל הוצאות כספיות והקדשת יותר זמן לעניין. (הכוונה, כשהרופא אמר לי ששחיה יכולה לעזור עשיתי מנוי לבריכה ולעזאזל הכסף, אני משתתפת עכשיו בשיעורי יוגה שדי עוזרים לי וגם מתרגלת בבית).
 

Big Guy

New member
לאן יש לברוח...?

מנסיוני בחיים, אם תברח מבעיה, לא יעזור בכלום ובסופו של דבר זה אכשהו יחזור... עד כמה שקשה - עדיף לנסות להתמודד - לפתור את זה ישר על ההתחלה..
 
יש דברים שאני מהם בורח

ויש שלא... למשל אם לפעמים אני נמצא במקום כלשהו שיש בו הרבה אנשים ויש דיון קבוצתי או צפייה בטלווזיה (משהו שקרה לי עכשיו) ואני לא מרגיש בקבוצה חלק פעיל ואינטגרלי אני פשוט קם ובורח לא יכול סבול את זה שאיין לי ממש ...חלק... אבל יש דברים שמהם אני כבר לא בורח כמו אחריות בנושאים שונים או עצמאות של החיים
 
אולי אפשר להישאר, אבל בלי להילחם?

לברוח מהבעיה - עם כל הרצון שלי, והתכונה הזו שלפעמים נראית לי build in בתוכי, בגלל שככה ההורים נוהגים פעמים רבות, זה לא עובד. זה תמיד הגדיל את הבעיה למימדים אדירים, מסוכנים, קיצוניים. אני משתדלת לעמוד מול הבעיות. להסתכל להן בלבן של העינים. למרות שהכי בעולם רוצה לברוח, להדחיק, לטמון את הראש בחול, להיעלם. אבל זה לא חייב להיות מלחמה. אולי דיאלוג. אולי הכרה, והרפיה. ההתמודדות שלי היא הרבה פעמים רק לדבר על הבעיה עם אנשים קרובים. בלי החלטות גדולות.
 
כרגע מתמודדת

עד עכשיו ברחתי מכמה דברים שתקעו אותי הרבה זמן, עכשיו אני מתחילה להתמודד איתם, להכיר במציאות שלי בנושאים מסויימים וללמוד איך אפשר לשנות את זה.
 

רננהלי

New member
מתמודדת בלית ברירה

אולי זה לא נכון לומר מתמודדת, שורדת יהיה מתאים יותר. כשקשה לי אני בדר"כ מחזיקה עם הציפורניים עד שזה עובר. זה דוקא דבר שאני מרגישה שאני מתמודדת אתו בטיפול. בטיפול קלטתי עד כמה כל דבר חדש בשבילי הופך להתמודדות בלתי אפשרית, לקושי ולמשימת הישרדות. וכמה זה לא באמת חייב להיות ככה. אני עדיין לא נגמלתי מזה, אבל מרגישה שיש לי קצת יותר כוחות לעמוד מול דברים. אבל למען האמת תמיד הייתי נמנעת מראש מלהיתקל בבעיה. היום אני משתדלת לדרג לעצמי את ההתמודדות. לא להכנס בבת אחת לקושי שהוא בלתי אפשרי לי ואני אתמוטט ממנו, אלא להתחיל בקטן ולאט לאט להתמודד עם השאר. או לנסות לפתח כלים שיוכלו לעזור לי לפני שאני מתעמתת עם הבעיה הקשה והאמיתית. כרגע אני מחכה לתשובה ממקום עבודה חדש. ובא לי לברווווווווווח, כי אני מפחדת להתחיל לעבוד שם. זה יהיה קשה. ומאתגר.
 

Shuri2

New member
זה רק משבר קטן וזה חולף...

נכון שקשה שלא להגרר לקלישאות כשמדובר ברצון לעודד אחרים גם במקום שאני בעצמי נכשלתי לא פעם. אבל זה נכון, החיים זו התמודדות אחת גדולה. גם למי שכביכול יש חיים קלים, אבל מי באמת יודע מה קורה אצל אחרים? ומי שאומר שאין לו בעיות, יכול להיות שהוא פשוט מנותק רגשית. אז נכון שזה עוזר לעבור את המכשול המיידי, פשוט להתעלם, ולהמשיך הלאה. אבל לפעמים אם לא עוצרים רגע ומטפלים בבעיה שיכולה להיות פיזית, רגשית, כלכלית או כל דבר, המחיר שמשלמים אחר כך יהיה גדול לאין שיעור ממה שנשלם עכשיו. למשל העבודה החדשה והמאתגרת יכולה להוות פתח לעולם חדש ומרגש. רננהלי, כל מה שאת צריכה לעשות זה להביט במראה ולהגיד לעצמך שאת הכי טובה. הסיבה שיבחרו בך היא שאת הכי מתאימה. תתחילי לעבוד עם חיוך ובכך תשרי בטחון על הסובבים אותך. אישור עבורם שהם בחרו נכון! שיהיה לך בהצלחה.
 

רננהלי

New member
גמני אהבתי

את התגובה מעודדת בינתיים אני עצובה כי לא קיבלתי את העבודה. ואהבתי גם את מה שלהבה אמרה על החוויה שלה בחברת כ"א חומר למחשבה...
 
למעלה