להתעורר אל בוקר אחר

[זאתי שחושבת]

להתעורר אל בוקר אחר

אני רוצה
להתעורר אל בוקר אחר
בו הכאב והאשמה יחלפו
בו אהובי כבר ימצא דרכו בטוב
ואני אהייה מאושרת
גם נחשקת גם חושקת עם מגע שלם של גוף ונפש
אני רוצה להתעורר אל בוקר אחר
אבל הבוקר של מחר מלא עד אפס מקום
ילדיי נושאים אליי עיניים יפות
וקטנה נוספת מחכה להיות
ואהובי שקוע בשגרת יומו
אהובי כמו ילד עזוב שמבקש מקלט בטוח
כמו ילד שלא יודע דבר
אהוב בדרכו שלו
ברגעים של מסתור אני חולמת חלומותיי
מביטה על נשים יפות החולפות על פניי
מבקשת לדעת עוד
כמהה ועוצרת
רק גליי התשוקה והכאב ממשיכים לפעום בי בערבוביה
הדמויות החולפות בראשי מתחילות להתערבב לי
פעם זה הוא פונה אליי פעם זו היא
ואני עצובה
עצובה לבד
מסתירה מעיניי היקרים לי את נשמתי
מחכה שמשהו יקרה מעצמו
כי אינני יכולה לשבור את ליבו של יקירי האהוב
כי אינני יכולה להביא את הצער הזה לאחרים
בתוכי עולם שלם של צער
ושל חלומות וחיים המפעמים בי במסתור
גם לאור השמש הגלוייה יש חיים
ילדים
וחברים
ועבודה
לא קיבלתי הכל בחיי
אבל גם לא כלום
ועד כמה אוכל למשיך כך
ומה בכלל 'נכון' לעשות
אם יש דבר שכזה...
ואין בי תפילה
כי לא יודעת אני למה לייחל
יש בי את הדמעה והתשוקה ושקילות הדעת
עד שדעתי תיטרף מכל זה
או שלא...

 

[frust]

חושבת

זה לא חייב להיות כל כך קונפליקוטאלי...
עולם הרגש שלנו גדול ומורכב
יש בו ריבוי.
דיאלוגים עם אחרים ואחרות בחיינו עשויים להיות מורכבים,
אבל קיום של דיאלוג, גם כזה שהוא קשה
יכול להוציא אותנו משחיה במעגלים בתוך המרק של רגשותינו.
נסי לעשות סדר.

אירית א. נהר מנהלת פורום לסביות בארון נשואות לגבר
יוזמת ומקימה של תלתן - תמיכה וליווי לנשים לסביות נשואות לגבר
מטפלת משפחתית וזוגית ומנחת קבוצות

 

[זאתי שחושבת]

תודה אירית

נראה לי שבעיקר המציאות הופכת לי את זה לקונפליקטואלי... כי הרי לאהוב שניים/שתיים אני מסוגלת. זה כבר קרה. אך המציאות היא - עמדותיו של אישי שמתעקש על בלעדיות לא משנה לאן זה יוביל אותנו, ואני שלא מסוגלת מאחורי הגב, מכל מיני סיבות רגשיות ושלא רגשיות. וכעת המשפחה צריכה אותי ואני אינני יכולה בכוחות עצמי עדיין. מנסה להישאר בבלעדיות הזו ולנסות להחיות משהו ביני לבינו, דברים שהתקלקלו במהלך השנים ולא תלויים רק בי אלא בשנינו ואנחנו עובדים על זה יחד. אין לי מושג אם זה מספיק עבורי. וייתכן שעם הזמן אאלץ לבחור. אבל המצב רגיש ואני מפחדת להפר איזונים עדינים כעת... בתקופה עדינה ורגישה של חיי. אז אני במיץ של עצמי, מחזיקה ביני לביני לבינכן... את הדברים ⚘

 

[במרחק נגיעה10]

היי

האמת שקראתי אותך ובמפתיע נשמתי בזכותך לרווחה.
בתוך כל הכאב והתשוקה והגעגוע והפשרה -יש גם בגרות נורא בשלה.
מרגיש לי כאילו את יודעת מה את רוצה אבל גם יודעת להעריך את מה שיש לך.
שאת מבינה שאת לא לבד בעולם ולכל החלטה שלך יהיה מחיר , ואת כאילו בוחרת במחיר שאת כן מסוגלת לשלם בשלב הזה ולהמשיך לנשום....
אז ברור שזה לא שלם וברור שחש כמיהה למשהו שלם יותר ואת גם מבינה שביום מין הימים זה יקרה.
לדעתי זה בסדר לשים את עצמך בסוג של ממתינה - עד אשר המציאות תשנה והילדים יגדלו טיפה או עד שאת לא תוכלי לשאת יותר את הקיים...
את עושה נכון שאת מחפשת להשלים את החסר בדרכים שונות-
במחשבות, בפנטזיות , בכתיבה בפורום...
לדעתי האישית בלבד- אני מאוד מעריכה את הבחירה שלך כל עוד את מסוגלת
ואני גם מאמינה לך שכאשר זה יהיה קשה מידי עד בלתי נסבל - תצטרכי אולי לחשוב אחרת.
&nbsp

 

[זאתי שחושבת]

היי גם לך

הרבה הרבה תודות לך על דברייך! כל כך נעים וחשוב לקבל פידבק שכל כך מדוייק ומרגיש לי מתאים אליי. לפעמים זה מהדברים שאני אפילו לא מסוגלת לדייק כך עבור עצמי.
במפתיע גרמת גם לי לנשום!
הרבה תודה לך ��