להתעורר בנות, הזוועה כאן, מצחינה
עדי ברקן, סוכן קטינות מסוכן, אמר ככה אצל דנה ספקטור, בעמוד האחרון של ידיעות אחרונות, מוסף שבעה ימים "נשים מעל גיל עשרים חמש לא מושכות אותי....זקנות מעל גיל עשרים וחמש יש להן ריח שונה, של משהו רקוב" תחליפו ל: הומואים, שחורים, יהודים, כל מיעוט נרדף אחר, שערוריה וצעקה. שדים עדתיים והומופוביים וכל העולם תגרה וכיתתו מזמרות ולחרבות ובום טראח. ואנחנו, רוב, ואף מילה. שום הד. האיש הזה אינו מדבר על טעמו האישי. הוא קובע טעם, הוא מוביל תרבותי, בנות שיקראו את זה, יבקשו את מותן, גורלן נחרץ. אצלי כבר מאוחר מידי, אבל צריך להציל את הבנות הצעירות. אלוהים ישמור, הוא ישב בכלא על זה. תמצאו לי בבקשה את האימייל של מבט נשי, בטלויזיה החינוכית, אני לא מוצאת את האתר וגם ככה יוצאת מדעתי כתבתי לבילי ככה, ואני ממש נורא מבקשת שלא תתחילו אנא להגיד לי "נו, זה דעה של בנאדם אחד" וכל מיני הצטדקויות. מדובר כאן בהתרת דם, בהסתה. בחיי. ואני נשבעת שלא אשקוט עד שהאיש הזה יעמוד למשפט ציבורי על דבריו. זאת לא עוד "נשיכונת" פסיכוטית של דודו טופז. בילי היקרה אני מחפשת שעות את האתר של הטלויזיה החינוכית, כדי לכתוב לך, ל"מבט נשי" שלצערי עדיין נמצא בחופשה אני מזועזעת מדבריו של עדי ברקן במדור של דנה ספקטור, במוסף שבעה ימים של ידיעות אחרונות אנחנו רו ב, ותראי איך אנחנו יורות לעצמנו ברגל כל הזמן, זה מכאיב, זה נורא, דנה ספקטור כאישה היתה צריכה לעשות מזה כותרת גדולה של דיבה והתרת דם,, ובאיזו דרך אגביות היא ממשיכה ככה לסלסל במילותיה בחן של "אופס, אני לא פמינסטית אבל" זה לא חדש אבל זה נורא מחדש כל פעם מחדש לחוות את הזוועה הזאת שמתירה את דמנו הרי ילדה שתקרא את השורה הזו "לזקנות בנות עשרים וחמש ומעלה יש ריח אחר , משהו רקוב" אם אני מצטטת נכון, צריך לבדוק הזעם שלי , שכבר איננו קדוש, אלא סוג של דה ז'ה וו, הפעם אומר לי ליבי: תביעה ייצוגית, על אייג'יזם חולני וגזעני אין לי אף אחד חוץ ממך, כל חברותיי משכו כתף ולא הביעו זעם אלא קבלת דין משועשעת אני לא יכולה עוד לשאת את זה האיש הזה צריך לשבת בכלא על מה שאמר לזקנות בנות עשרים וחמש ומעלה יש ריח רע, של משהו רקוב בטור של אישה, דנה ספקטור כבר ניסיתי נשימות עמוקות עם הטור והתכנית של ליהיא לפיד, הפעם אין שום שיאצו או רייקי בעולם שיציל אותי מהזעם הזה אם זה היה נאמר על חתולים נטושים או על דולפינים או על מזרחיים העולם היה נקרע לשניים ורק אצלנו, דממה וקבלת דין ואני בעד שמישהו ייתן את הדין על הדברים האיומים האלה ככה כתבתי לידיעות אחרונות נסערת מאוד הכתיבה שלי קוהרנטית ומוצלחת יותר בדרך כלל, פשוט דמי עלה לראשי, ובראשי תפחו כמו סופלה של מוגלה, ורידים כחולים שעד עכשיו מקננים על מצחי כמו ציפורי טרף שמסרבות להרגע אני עצמי מרגישה ניצודה מרוב רוע, רוע גברי זדוני, מישהו קרא את דנה ספקטור ב"ידיעות אחרונות", האייג'יסט המיזוגני החולה הזה, עדי ברקן, מי נותן לו זכות דיבור? איך דנה ספקטור מעזה? חרפה כזאת. ידיעות אחרונות שנותן פתחון פה לקו קלוס קלאן מודרני, לא ייכנס לביתי. "לנשים אחרי גיל עשרים וחמש יש ריח שונה...משהו רקוב", במקום בו קוראים למיגזר מסויים מעל גיל מסויים בניחוחות מסויימים, שם גם יכולים להגלות אותו למחנות מעצר ולהטליא על חלוקו כוכב, לאמור "עברה את גיל עשרים וחמש" אני מקווה שהאיש קיבל די מקלחות צוננות אבל לא מספיק כדי שאוכל להתאושש מהקונוצטציה הקשה שיש לי על מקלחות, בפלנטה לכאורה אחרת, אבל במקום שבו ק, בפרפרזה על היינה, במקום שבו עושים סלקציה לנשים מעל גיל עשרים וחמש, קל מאוד לעבור לסלקציה שאיננה רק על בסיס ריח. אפשר למצוא עוד סיבות, אפשר להקיםן מחנות עבודה. ואחר כך, איך זה נגמר, בסוף כולם יודעים. אני נדהמתי לא צריך להיות מלכת יופי בדימוס כדי לקרוא את הדברים האלה ופשוט לרצות לטפס על גג ולקפוץ אני לא מלכת יופי, אבל מגיל עשרים ושבע בערך, אני מתכוננת לזוועה של גיל שלושים, עוד יומיים וחצי בערך, בדיוק מהסיבות האלה. זה מה שהחברה משדרת לי. והנה, עדי ברקן הוא סוכן מוות כזה. מגיל עשרים ושבע אני בהידרדרות מתמדת, יודעת שהכל עומד להילקח ממני. ואני בחורה עם תכנים ועושר פנימי, קיומי לא נסב על יופיי. ובכל זאת, אני קורבן של כל הדברים ששמעתי וקראתי, ומגיל עשרים ושבע כמעט אני מרגישה איך חיי הולכים ונלקחים ממני. כעת אני מזהה את הצייד שלי. איפה שירה דונביץ? איפה אורלי לובין? איפה הצעקה הזאת? איפה האנשים שלא ייתנו לנו למות?איפה? די לנו, איפה שדולת הנשים? מה פירוש השתיקה הזאת? ככה, כמו פרות עיוורות אנחנו מסתובבות באחו ולא יכולות לצעוק "לא" למשחטה? מה קורה כאן? אלוהים ישמור. שוב,אל תנסי להצניע את העניין ולמעט בערך הדברים. פשוט תחליפי את המילה "זקנות בנות עשרים וחמש" בשחורים, יהודים, הומואים, בני עדות המזרח, עובדים זרים, חולי איידס, אפילו דולפינים או חתולי ררחוב. ודי בזה. אצלי זה מאוחר מידי, אבל את הילדות אפשר להציל מכל הרשע הזה.
עדי ברקן, סוכן קטינות מסוכן, אמר ככה אצל דנה ספקטור, בעמוד האחרון של ידיעות אחרונות, מוסף שבעה ימים "נשים מעל גיל עשרים חמש לא מושכות אותי....זקנות מעל גיל עשרים וחמש יש להן ריח שונה, של משהו רקוב" תחליפו ל: הומואים, שחורים, יהודים, כל מיעוט נרדף אחר, שערוריה וצעקה. שדים עדתיים והומופוביים וכל העולם תגרה וכיתתו מזמרות ולחרבות ובום טראח. ואנחנו, רוב, ואף מילה. שום הד. האיש הזה אינו מדבר על טעמו האישי. הוא קובע טעם, הוא מוביל תרבותי, בנות שיקראו את זה, יבקשו את מותן, גורלן נחרץ. אצלי כבר מאוחר מידי, אבל צריך להציל את הבנות הצעירות. אלוהים ישמור, הוא ישב בכלא על זה. תמצאו לי בבקשה את האימייל של מבט נשי, בטלויזיה החינוכית, אני לא מוצאת את האתר וגם ככה יוצאת מדעתי כתבתי לבילי ככה, ואני ממש נורא מבקשת שלא תתחילו אנא להגיד לי "נו, זה דעה של בנאדם אחד" וכל מיני הצטדקויות. מדובר כאן בהתרת דם, בהסתה. בחיי. ואני נשבעת שלא אשקוט עד שהאיש הזה יעמוד למשפט ציבורי על דבריו. זאת לא עוד "נשיכונת" פסיכוטית של דודו טופז. בילי היקרה אני מחפשת שעות את האתר של הטלויזיה החינוכית, כדי לכתוב לך, ל"מבט נשי" שלצערי עדיין נמצא בחופשה אני מזועזעת מדבריו של עדי ברקן במדור של דנה ספקטור, במוסף שבעה ימים של ידיעות אחרונות אנחנו רו ב, ותראי איך אנחנו יורות לעצמנו ברגל כל הזמן, זה מכאיב, זה נורא, דנה ספקטור כאישה היתה צריכה לעשות מזה כותרת גדולה של דיבה והתרת דם,, ובאיזו דרך אגביות היא ממשיכה ככה לסלסל במילותיה בחן של "אופס, אני לא פמינסטית אבל" זה לא חדש אבל זה נורא מחדש כל פעם מחדש לחוות את הזוועה הזאת שמתירה את דמנו הרי ילדה שתקרא את השורה הזו "לזקנות בנות עשרים וחמש ומעלה יש ריח אחר , משהו רקוב" אם אני מצטטת נכון, צריך לבדוק הזעם שלי , שכבר איננו קדוש, אלא סוג של דה ז'ה וו, הפעם אומר לי ליבי: תביעה ייצוגית, על אייג'יזם חולני וגזעני אין לי אף אחד חוץ ממך, כל חברותיי משכו כתף ולא הביעו זעם אלא קבלת דין משועשעת אני לא יכולה עוד לשאת את זה האיש הזה צריך לשבת בכלא על מה שאמר לזקנות בנות עשרים וחמש ומעלה יש ריח רע, של משהו רקוב בטור של אישה, דנה ספקטור כבר ניסיתי נשימות עמוקות עם הטור והתכנית של ליהיא לפיד, הפעם אין שום שיאצו או רייקי בעולם שיציל אותי מהזעם הזה אם זה היה נאמר על חתולים נטושים או על דולפינים או על מזרחיים העולם היה נקרע לשניים ורק אצלנו, דממה וקבלת דין ואני בעד שמישהו ייתן את הדין על הדברים האיומים האלה ככה כתבתי לידיעות אחרונות נסערת מאוד הכתיבה שלי קוהרנטית ומוצלחת יותר בדרך כלל, פשוט דמי עלה לראשי, ובראשי תפחו כמו סופלה של מוגלה, ורידים כחולים שעד עכשיו מקננים על מצחי כמו ציפורי טרף שמסרבות להרגע אני עצמי מרגישה ניצודה מרוב רוע, רוע גברי זדוני, מישהו קרא את דנה ספקטור ב"ידיעות אחרונות", האייג'יסט המיזוגני החולה הזה, עדי ברקן, מי נותן לו זכות דיבור? איך דנה ספקטור מעזה? חרפה כזאת. ידיעות אחרונות שנותן פתחון פה לקו קלוס קלאן מודרני, לא ייכנס לביתי. "לנשים אחרי גיל עשרים וחמש יש ריח שונה...משהו רקוב", במקום בו קוראים למיגזר מסויים מעל גיל מסויים בניחוחות מסויימים, שם גם יכולים להגלות אותו למחנות מעצר ולהטליא על חלוקו כוכב, לאמור "עברה את גיל עשרים וחמש" אני מקווה שהאיש קיבל די מקלחות צוננות אבל לא מספיק כדי שאוכל להתאושש מהקונוצטציה הקשה שיש לי על מקלחות, בפלנטה לכאורה אחרת, אבל במקום שבו ק, בפרפרזה על היינה, במקום שבו עושים סלקציה לנשים מעל גיל עשרים וחמש, קל מאוד לעבור לסלקציה שאיננה רק על בסיס ריח. אפשר למצוא עוד סיבות, אפשר להקיםן מחנות עבודה. ואחר כך, איך זה נגמר, בסוף כולם יודעים. אני נדהמתי לא צריך להיות מלכת יופי בדימוס כדי לקרוא את הדברים האלה ופשוט לרצות לטפס על גג ולקפוץ אני לא מלכת יופי, אבל מגיל עשרים ושבע בערך, אני מתכוננת לזוועה של גיל שלושים, עוד יומיים וחצי בערך, בדיוק מהסיבות האלה. זה מה שהחברה משדרת לי. והנה, עדי ברקן הוא סוכן מוות כזה. מגיל עשרים ושבע אני בהידרדרות מתמדת, יודעת שהכל עומד להילקח ממני. ואני בחורה עם תכנים ועושר פנימי, קיומי לא נסב על יופיי. ובכל זאת, אני קורבן של כל הדברים ששמעתי וקראתי, ומגיל עשרים ושבע כמעט אני מרגישה איך חיי הולכים ונלקחים ממני. כעת אני מזהה את הצייד שלי. איפה שירה דונביץ? איפה אורלי לובין? איפה הצעקה הזאת? איפה האנשים שלא ייתנו לנו למות?איפה? די לנו, איפה שדולת הנשים? מה פירוש השתיקה הזאת? ככה, כמו פרות עיוורות אנחנו מסתובבות באחו ולא יכולות לצעוק "לא" למשחטה? מה קורה כאן? אלוהים ישמור. שוב,אל תנסי להצניע את העניין ולמעט בערך הדברים. פשוט תחליפי את המילה "זקנות בנות עשרים וחמש" בשחורים, יהודים, הומואים, בני עדות המזרח, עובדים זרים, חולי איידס, אפילו דולפינים או חתולי ררחוב. ודי בזה. אצלי זה מאוחר מידי, אבל את הילדות אפשר להציל מכל הרשע הזה.
