להתקרב לבן שלי

[ורוד מזעזע]

להתקרב לבן שלי

ילדתי ומאז(שנה וחצי) אני מרגישה ריחוק מהבן הגדול שלי. ניתחתי רבות את הנושא ונראה לי שהרבה מזה בגלל שבני הגדול הוא ילד שהיה תינוק רגיש ויש לו המון המון צרכים ותמיד אני הייתי במקום אחרון. עכשיו, עם הלידה סדר העדיפויות השתנה מכורח הנסיבות . אני מעוניינת להתגבר על הריחוק מהבן הגדול אבל לא על חשבון הצרכים שלי, האם זה אפשרי.?

 

[יעל ארבל]

שלום לך וברוכה הבאה

נקודת המוצא שלי היא - שתמיד קיימת אפשרות לשנות. לפחות הפוטנציאל לשינוי. במיוחד אם מדובר במשהו שאת מודעת לקיומו ושאת רוצה לשנות אותו. זה כמובן מאוד תלוי בכמה מאמצים את מוכנה להשקיע בהתקרבות וביצירת מיכל יחסים חדש שבו יהיה לך אוויר ויכולת לבטא את עצמך באופן מלא, ולא רק להיענות לצרכים של הבן שלך. אם היית רוצה לשמוע על אפשרות שיש לתקשורת מקרבת להציע ליצירת קרבה, הייתי רוצה לבקש ממך לכתוב קצת יותר פרטים. בן כמה הבן שלך? באיזה אופן בא לידי ביטוי הריחוק ביניכם? מה את מרגישה כלפיו? אם אפשרי גם שתתארי סיטואציה ביניכם שפתאום העלתה אצלך כאב על הריחוק, מה נאמר בה מצד שניכם - זה יוכל מאוד לעזור ולהמחיש. אשמח לשמוע את דעתך על הדברים, חג שמח!

 

[ורוד מזעזע]

תודה על תשובתך

אני מוכנה להשקיע הרבה מאד הוא בן 4 .הריחוק מתבטא בכך שאני לא נענית יותר לצרכים הרבי שהוא מעלה(הוא לא מסוגל להיות שניה לבד, קשה לא מאד לא לקבל מה שהוא רוצה, עקשן מאד) יש ביננו הרבה כעסי, הוא עלי שאיני נענית לצרכי ואני עליו , על שהוא מבקש דברים שאין בכוחי לתת יותר.לי קשה ליהשלים שאין לי את היכולת יותר להענות לכל צרכיו וגם תחושה לא טובה עם צרכי שנותרים לא מסופקים לדוגמא: הוא מצפה שכל יום אחהצ יהיה שפע פעילות ובידור כמו בילוי עם חברים, משחקיה ואני מעוניינת לפחות יום בשבוע בבית. או אחרי יום מלא פעילות אני רוצה לנוח חצי שעה בצהריים בשקט והוא לא מוכן לאפשר לי את זה(לשחק עם עצמו זמן מה). אני מביעה את הצורך שלי אבל הוא בוכה ומיבב. אני אומרת לו שאני מבינה שהוא רוצה כך וכך אבל כדי שלאמא יהיה כוח להמשיך בפעילות היא צריכה לנוח. הוא ממשיך ומפריע לי בכל דרך אפשרית ושנינו עצבניים.(או שלושתינו ליתר דיוק.....)

 

[יעל ארבל]

צרכים שווים בחשיבותם

אחד מעקרונות היסוד של תקשורת מקרבת הוא - שלכולנו יש צרכים, והצרכים של כולנו שווים בחשיבותם. מה שאני שומעת מהדברים שלך, זה שלאורך זמן מתקיימת בינך לבין בנך בן ה-4 מערכת יחסים שבו הצרכים שלו הושמו במרכז וניתנה להם חשיבות, על חשבון הצרכים שלך. מאוד קשה להחזיק מצב כזה לאורך זמן, וכפי שאת מתארת אני שומעת הרבה מאוד תסכול וגם ריחוק. המהלך שאפשרי כאן, ושלתקשורת מקרבת יש להציע, הוא לאפשר לך ללמוד את עקרונות הביטוי לפי תקשורת מקרבת ולהתחיל להשתמש בהם. שזה כולל ביטוי מלא שלך ושל הצרכים והרגשות שלך, ובמקביל אמפתיה לכאב ולצורך הגודל של הבן שלך בחברה, בהנאה, בעניין. זה לא מהלך רגיל או פשוט. להתחיל לדבר לפי המודל זה לא פשוט אבל יש לזה סיכוי לשנות את כל מערך היחסים בבית. עקרונות היסוד - להביע תצפיות במקום פרשנויות. לבטא רגשות (יש מאגר רגשות שצירפנו באחת ההודעות). לבטא צרכים (יש מאגר צרכים שצירפנו) - שכן או שלא נענים. לבקש בקשות - קודם כל דיאלוגיות שמזמינות לשיחה ולא לפעולה. וכשמדובר בבקשות, מאוד חשוב בשלב הראשון להיכנס לשיחה ולדיאלוג עם הבן שלך, ולא לדבר על בקשות אופרטיביות (שמזמינות אותו לפעולה אקטיבית). רוצה להציע לך לנסות את זה לא בזמן שאתם כועסים או מתווכחים, אלא בזמן אחר ששניכם רגועים ונינוחים, ולאט לאט באמצעות ביטוי של מרכיבי המודל כולל בקשות דיאלוגיות - להגיע איתו לשיחה שתהיה בה אמפתיה וגם ביטוי עצמי. למשל - "אני שמה לב שאתה רוצה כל-יום שנצא לבלות [תצפית], וקשה לי עם זה [רגש], כי חשוב לי שנבלה גם בבית ביחד [צורך], לפעמים אני עייפה מלצאת כל יום למקום אחר (ואם יש עוד סיבות אז עוד). אז אני רוצה לבקש ממך להגיד לי מה דעתך על מה שאמרתי כרגע?" ואולי בהמשך אחרי שהצלחתם להבין אחד את השנייה - "אני רוצה לבקש ממך שתעזור לי למצוא ביחד פתרון למצב שבו שנינו נשמח לבלות ביחד..." אז מה את חושבת על התשובה שלי? האם היית מוכנה לנסות את האפשרות המקרבת?

 

[ורוד מזעזע]

אשמח לנסות

אבל רק כדי שאוכל להבין יותר, לאיזו תשובה אני יכולה לצפות מילד בגיל הזה? את מציעה שאכנס איתו לדיאלוג בזמן שהוא רגוע. אני חושבת שזה רעיון טו ומקווה שזה יצליח, אבל בגלל שיש לנו נסיון כה עמוס, אני מבקשת חיזוק בצורת השערות אילו סוג תשובות עשויות למשל להגיע? העלתי בפניו את הנושא הזה אבל לא הצלחתי לצאת מהמבוי הסתום.

 

[יעל ארבל]

היי לך שוב

כשהעלית בפניו את הנושא מאוד חשוב להבין מה אמרת לו ומה הוא ענה לך, ובאיזו נקודה הגעתם למבוי סתום. מכך אולי אוכל לתת לך יותר הכוונה לאיך ליצור את הדיאלוג ביניכם. לגבי הרצון להכין את עצמך לפני כן למה הוא מסוגל לענות, אני חושבת שזה רעיון מעולה. שייאפשר לך גם להכין כמה ניחושים אמפתיים למה שקורה לו. לא יודעת אם הגעת לרשימת הצרכים שצירפנו כאן לאחת ההודעות, לדעתי מאוד טוב יהיה שתפתחי אותה. מאחר שכל פעולה שאנחנו עושים באה לענות על איזשהו צורך - נקודת ההנחה שלנו היא שבהתנהגות שלו הילד שלך מנסה לענות לעצמו על צרכים מסויימים. למשל, כשהוא צועק ובוכה הוא אולי מנסה לענות על הצורך בהקשבה. כשהוא רוצה לצאת לבלות הוא רוצה לענות לעצמו על הצורך בהנאה, תשומת-לב, קרבה אלייך. קרוב לוודאי שיש עוד - חשוב לקחת כל התנהגות שלו ולנסות להניח מהו הצורך שמאחוריה. ואז אם וכאשר הוא לא יידע מה לענות לך על השאלות הדיאלוגיות שלך, את יכולה להתחיל לנסות ניחושים אמפתיים בדרך הבאה: "אתה נורא רוצה לצאת לבלות כל יום כי אתה אוהב להיות איתי ביחד, ושאני אקשיב לך וגם שיהיה לך כיף?" "אתה בוכה וצועק כי זאת הדרך שלך לבקש ממני שאני אקשיב לך?" - אלו ניחושים אמפתיים שמה שהם עושים, הם תורמים ליכולת של הצד השני להבין שאנחנו מקשיבים לו. ויכולים לאחר מכן לשמש כמצע למציאת אסטרטגיה חדשה שהוא לא חשב עליה קודם לענות על אותו צורך. כי אם למשל, הצורך של הבן שלך הוא בהנאה וכיף, הרי שאז תוכלי לבקש לו לעזור לך למצוא דרך ביחד לענות על הצרכים של שניכם - שגם תישארו בבית וזה יענה לך על הצורך במנוחה, וגם תמצאו דרך שיהיה לו כיף בתוך הבית. וכנ"ל לגבי הקשבה וכל צורך שתמצאי שעשוי להיות לו משמעותי. ולסיום עוד משהו קטן - ילד בן 4 הוא כבר ממש אדם קטן וחושב שיכול לנהל שיחה אמיתית על מה שהוא מרגיש וצריך. העניין הוא שיכול להיות מצב שהוא בהתחלה לא ישמע את הדרך השונה שבה את מדברת, אבל עם הרבה ניחושים אמפתיים זה עשוי בהחלט לעבוד. אחרי שתצלחו את עניין ההקשבה ההדדית - יהיה לדעתי הרבה יותר קל ליצור את השיחה המתאימה. מה את אומרת על הדברים?

 

[ורוד מזעזע]

אני אנסה לספר

אני:אני מבינה שאתה רוצה לצאת החוצה גם היום, אבל כל יום השבוע יצאנו חוץ לבית ואני רוצה שהיום נישאר קצת בבית הוא:לא רוצה... לא רוצה.... אני:אני מבינה שאתה לא רוצה אבל החלטתי שהיום נשארים בבית הוא:לא רוצה..... בוכה\צועק או משחק "ברוגז" אני:בוא נחשוב ביחד אילו דברים כייפם אתה יכול לעשות בבית הוא:לא רוצה!אני רוצה לצאת\ אני רוצה את אבא....... אחרי שהוא מבין שכלום לא יעזור) ואז הוא מרביץ\ הורס או יושב ובוהה. אני מאמינה שהצורך שלו הוא בחברה, בהרבה גירויים ואילו הצורך שלי הוא בשקט מהמולת הילדים. מקווה שעניתי למה שהתכוונת.

 

[ורוד מזעזע]

וחייבת לציין

שאת נורא אמפטית וסבלנית. הלואי על כולנו.....

 

[יעל ארבל]

כן, בהחלט ענית ונתת מידע חשוב

מהדברים שלך אפשר ללמוד כמה דברים - 1 - שייתכן שהבן שלך זקוק להרבה הכנה מוקדמת ודיבור מוקדם שלא בתוך המצב הטעון, כדי ליצור איתו דיאלוג אמיתי. ויכול להיות שחלק מהמבוי הסתום שהגעתם אליו נוצר סביב ציפיה שלו ליציאה מהבית באותו רגע או בסמוך לכך, שהוא ראה שאינה הולכת להתממש וזה מה שהביא לבכי ולצעקות. 2 - במונחים של תקשורת מקרבת את אמרת לו מה את רוצה - אבל קפצת ישר לבקשה (אני רוצה שנישאר בבית היום) וכשהיא אינה מלווה בשאר מרכיבי המודל (תצפית, רגש, צורך) היא עשוייה להיחוות בצד השני כדרישה. מה שגם כנראה תרם לתחושת הכאב של הבן שלך. 3 - בקפיצה ישירות לבקשה יש כאן גם אלמנט נוסף - וזה דילוג ישירות לבקשה אופרטיבית, בקשה לפעולה, לעשיה של משהו, כשלמעשה לא היה כאן עדיין דיאלוג ביניכם. אני משערת שהשילוב של שלושת אלו הביאו לסוג של מבוי סתום בשיחה הזאת. אבל מה שיפה כאן, זה שתמיד אפשר לנהל שיחה נוספת ולנסות להגיע לדיאלוג. ברגע שאת מבקשת בקשה דיאלוגית (כמו שהצעתי באחת ההודעות הקודמות שלי), את פותחת שיחה ואיתה מביאה אפשרויות חדשות להקשבה, מתוך תקווה שההזמנה שלך לדיבור תביא איתה משהו חדש. חשוב לי להגיד לך - זה תהליך. הבן שלך, כמו כולנו בעצם, זקוק בוודאי להרבה הקשבה והבנה, וכנראה גם לאמפתיה בכמויות גדולות. אם את באמת רוצה ליצור קירבה מחודשת ביניכם, שבה הצורך של שניכם יוכל להיענות, אז קחי לעצמך את הזמן לכך, אולי בפעמים הראשונות זה לא יילך, ולא יביא לתוצאות המיוחלות, אבל אין לי ספק שאם תתמידי בכך ותמשיכי להזמין אותו לדיאלוג ולתת לו אמפתיה - זה בסופו של דבר יתחיל לחלחל אצלו. וכשהוא ישים לב שאת מקשיבה לו ומתחשבת בדעתו, הוא גם ירצה לעשות את אותו הדבר. את חושבת שתרצי לנסות? ואם כן, האם את מרגישה שיש לך את הכלים לנהל איתו שיחה מקרבת?

 

[ורוד מזעזע]

תודה על תשובתך

עכשיו זה ברור לי הרבה יותר בעצם מה שאת אומרת זה שיש מקום להשתהות על הצורך שלו כדי שירגיש יותר הקשבה אני אדפיס לי את מה שכתבת ואנסה. תודה רבה! אגב האם יש חומר קריאה נוסף ?

 

[יעל ארבל]

יש חומר נוסף שאפשר לקרוא

במאמרי הפורום, וגם באתר שלנו http://www.meitarim.co.il שם אפשר להיכנס לחלק של תקשורת מקרבת. (האתר בשיפוצים אבל החומר הטקסטואלי שם נותן מושג לא רע). וכמובן אשמח מאוד שתעדכני אותנו איך הלך, ואם את רוצה לשאול עוד - בשמחה רבה!

 

[bamik]

לורוד מזעזע

הרבה פעמים בגידול ילדים יש התמודדויות שכאשר אינן עולות יפה לטעמינו נראה לנו שיש קושי עצום ,אך לא היא, משום מה נשמע לי, שמעט סדר בחשיבות הצרכים שלך ושל בנך, דיבור עם עצמך על יחסך לגבולות בחינוך בנך,ועד כמה הם עומדים במבחן המציאות,ודיבור עם עצמך על משמעות "הסמכות ההורית" יעזרו במעט. גיל 4 הוא לא אחת תובעני ולא קל,ונדרשים מאמא לשני ילדים קטנים כוחות נפש ,כוחות פיזיים לא מעטים,במעט שהכרתי את המודל של תקשורת מקרבת אני מאמינה שדיבור שתעשי בעזרתו עם עצמך יסייע לך מאד. המודל עוזר להאיר את ההתרחשויות עד כמה שאפשר ללא שיפוטים,מלמד אותנו עד כה אנחנו נוטים להגיב מתוך פרשנות ,ומוביל אותנו להכיר את הצרכים שמובילים את כולנו,והרגשות הנלווים, אנני יודעת עד כמה טיילת בפורום ,אבל אני מציעה לך לחפש את השרשורים שכבר קיימים,למצוא בשרשור השיח עם ארנינה את מאגר הרגשות והצרכים שיעל הכניסה לפורום, ותחפשי שם קצה חוט להתחלת שיח עם עצמך, ו..לאט לאט,תגלי את האפשרויות שטמונות במודל ותראי שיש מה שיאיר את עיניך, אשמח לשמוע ממך בתיה