יאיר בן עמי
New member
להתראות חברים וחברות
חשוב לי לפתוח את דבריי בהבהרה כי איני כועס, או נוטר כלפי מי מחברי או חברות הפורום באשר הם.
בשנת 2010 שבתי להשתתף בדיוני הפורום לאחר שנים בהן הדרתי מקלדתי ממנו.
אז, כששבתי להשתתף בדיוני הפורום, עשיתי זאת לאחר מחשבה רבה ושנים לאחר שבחרתי להתנתק בעקבות מסע השמצות בכוונה תחילה ומתוך מטרה לפגוע בי אישית (כמה מהמעורבים במסע ההשמצה ההוא התנצלו מאז והיו אף מי שהודו כי הייתה כוונה תחילה, מאורגנת ומתואמת שמטרתה הייתה פגיעה אישית ומקצועית בי).
כששבתי להשתתף בדיוני הפורום שמתי לעצמי קווים אדומים אישיים כדי שלא אחווה שוב את אותם מקרים והתנהלות.
כשמנהל הפורום פנה אליי וביקש להעניק לשמי צבע ביקשתי שיעשה זאת קודם עם מישהו אשר לדעתי היה ראוי ממני.
מאז עברו כארבע שנים, לרוב באמת בהנאה פורייה, אך לצערי הרב לאחרונה נחצו כמה קווים אדומים.
אני הייתי הראשון שחצה את הקווים האלו ועשיתי זאת מתוך מקום של חוסר מחשבה ורוגז כשכתבתי תגובה לא ראויה לידיעה על דריסתו למוות של רוכב.
באותו רגע (כשקראתי את הידיעה בפורום וגם באתרים אחרים) הגבתי לטוקבקים שנכתבו על ידי אנשים שאינם ראויים להגדרה אנושית והתייחסות המעניקה להם משקל שאינו קיים אלא בתגובה להם.
התגובה שכתבתי בפורום אומנם באה ממקום של רוגז וכאב אך אין בה כדי להצדיק את העובדה שהפרתי את כבודו של הנפטר ובתרומתה להפיכת הידיעה לשרשור אשר עסק בהתייחסות לווסט, נראות וסיבות לדריסות. ככל שדיון כזה חשוב לא היה לו מקום בהמשך לידיעה על תאונה שהסתיימה באופן טראגי – מותו של אדם וכעובדה הירידה לרמת טוקבקים חסרי כבוד בחלק מהתגובות בשרשור.
באותו שרשור, ולא לראשונה בזמן האחרון, הפך הדיון בנושא לדיון על אישיותי – זהו הקו האדום הראשון ששמתי לעצמי כסימן לעזיבת הפורום.
בבואי לפורום אופני הכביש בתפוז אני מצפה לדיונים בנושאים ולא בכותבים, גם אם סגנון הכתיבה אינו נעים.
באופן אישי השתדלתי שלא לעסוק באופיים של הכותבים ותקוותי כי לפחות בגזרה זו לא חטאתי – אם חטאתי אנצל הודעה זאת כדי להתנצל ואהיה מוכן להתנצל בהודעה נפרדת כלפי מי שחושב שחטאתי כלפיו בעיסוק באופיו.
כיניתי את הפורום "בית קפה" לא פעם, אך גם בדיון המתקיים בבית קפה לא הייתי מוכן לקבל, לשמוע או להשתתף כשהניתוח הוא את אישיותי - על אחת כמה כשהמנתח, או המנתחים, לא מכירים ולו בקצה קצהו של אופיו, בטח שלא במידה המזכה אותם בזכות כלשהי לעסוק באישיותי וזהו אינו פורום פסיכיאטרים מנתחי אישיות אורחים.
אני מאמין כי היורד לרמת הדיון באופי הצד השני במקום לעסוק בנושא עצמו מודה (בצורה מכוערת ורעה) כי הוא טועה, אבל לא מסוגל להכיר בכך.
אני חשוף בפורום מבחירה. מספר הטלפון שלי והמייל שלי חשופים במטרה שכל אחד ואחת יוכלו לפנות אליי באופן אישי כמקצועי. לשמחתי לא מעט עשו זאת ואני רואה זכות גדולה בכל פנייה אליי.
ניסתי לפנות לאנשים (במסרים של מערכת תפוז) שתקפו אותי אישית (וניתחו את אישיותי) ולצערי היה מי שבחר להתעלם מהפנייה ואחר שפשוט לא הצליח להבין מדוע אין לו ולו זכות מינימאלית לנבור באישיותי ולא רק כי אינו מכיר אותי כלל ולכן כל ניתוח אישיות שהוא עושה היא השמצה פומבית.
בעקבות אירועים אלו, שאני גרמתי להם וגם אלו שלא היו תלויים בהתנהלות שלי, בחרתי לקחת חופשה לזמן בלתי מוגדר ועל מנת שאוכל לארגן את השפיות המנטאלית ובעיקר להתרחק ממקום בו שוב אני חשוף לחדירה בלתי הולמת וחסרת זכות של קביעה על אופיי, או ניתוחו.
אני רוצה להודות לעזריאל אברמוביץ' על שהעניק לשמי את הצבע כששבתי לכתוב בפורום, לעפר ואיציק על ניהול הוגן ומכובד של הפורום ולכל מי שהשתתף בדיונים באשר הם.
בחרתי לכתוב את ההודעה משום שרבים מחברי הפורום, אקטיביים כפאסיביים שאיני יכול לפנות אליהם אחד אחד מכירים אותו אישית (לא, הם מעולם לא ביצעו לי ניתוח אופי פומבי ותמיד שמחתי כשהעירו והאירו לי).
להתראות, עוד לא יודע מתי.
חשוב לי לפתוח את דבריי בהבהרה כי איני כועס, או נוטר כלפי מי מחברי או חברות הפורום באשר הם.
בשנת 2010 שבתי להשתתף בדיוני הפורום לאחר שנים בהן הדרתי מקלדתי ממנו.
אז, כששבתי להשתתף בדיוני הפורום, עשיתי זאת לאחר מחשבה רבה ושנים לאחר שבחרתי להתנתק בעקבות מסע השמצות בכוונה תחילה ומתוך מטרה לפגוע בי אישית (כמה מהמעורבים במסע ההשמצה ההוא התנצלו מאז והיו אף מי שהודו כי הייתה כוונה תחילה, מאורגנת ומתואמת שמטרתה הייתה פגיעה אישית ומקצועית בי).
כששבתי להשתתף בדיוני הפורום שמתי לעצמי קווים אדומים אישיים כדי שלא אחווה שוב את אותם מקרים והתנהלות.
כשמנהל הפורום פנה אליי וביקש להעניק לשמי צבע ביקשתי שיעשה זאת קודם עם מישהו אשר לדעתי היה ראוי ממני.
מאז עברו כארבע שנים, לרוב באמת בהנאה פורייה, אך לצערי הרב לאחרונה נחצו כמה קווים אדומים.
אני הייתי הראשון שחצה את הקווים האלו ועשיתי זאת מתוך מקום של חוסר מחשבה ורוגז כשכתבתי תגובה לא ראויה לידיעה על דריסתו למוות של רוכב.
באותו רגע (כשקראתי את הידיעה בפורום וגם באתרים אחרים) הגבתי לטוקבקים שנכתבו על ידי אנשים שאינם ראויים להגדרה אנושית והתייחסות המעניקה להם משקל שאינו קיים אלא בתגובה להם.
התגובה שכתבתי בפורום אומנם באה ממקום של רוגז וכאב אך אין בה כדי להצדיק את העובדה שהפרתי את כבודו של הנפטר ובתרומתה להפיכת הידיעה לשרשור אשר עסק בהתייחסות לווסט, נראות וסיבות לדריסות. ככל שדיון כזה חשוב לא היה לו מקום בהמשך לידיעה על תאונה שהסתיימה באופן טראגי – מותו של אדם וכעובדה הירידה לרמת טוקבקים חסרי כבוד בחלק מהתגובות בשרשור.
באותו שרשור, ולא לראשונה בזמן האחרון, הפך הדיון בנושא לדיון על אישיותי – זהו הקו האדום הראשון ששמתי לעצמי כסימן לעזיבת הפורום.
בבואי לפורום אופני הכביש בתפוז אני מצפה לדיונים בנושאים ולא בכותבים, גם אם סגנון הכתיבה אינו נעים.
באופן אישי השתדלתי שלא לעסוק באופיים של הכותבים ותקוותי כי לפחות בגזרה זו לא חטאתי – אם חטאתי אנצל הודעה זאת כדי להתנצל ואהיה מוכן להתנצל בהודעה נפרדת כלפי מי שחושב שחטאתי כלפיו בעיסוק באופיו.
כיניתי את הפורום "בית קפה" לא פעם, אך גם בדיון המתקיים בבית קפה לא הייתי מוכן לקבל, לשמוע או להשתתף כשהניתוח הוא את אישיותי - על אחת כמה כשהמנתח, או המנתחים, לא מכירים ולו בקצה קצהו של אופיו, בטח שלא במידה המזכה אותם בזכות כלשהי לעסוק באישיותי וזהו אינו פורום פסיכיאטרים מנתחי אישיות אורחים.
אני מאמין כי היורד לרמת הדיון באופי הצד השני במקום לעסוק בנושא עצמו מודה (בצורה מכוערת ורעה) כי הוא טועה, אבל לא מסוגל להכיר בכך.
אני חשוף בפורום מבחירה. מספר הטלפון שלי והמייל שלי חשופים במטרה שכל אחד ואחת יוכלו לפנות אליי באופן אישי כמקצועי. לשמחתי לא מעט עשו זאת ואני רואה זכות גדולה בכל פנייה אליי.
ניסתי לפנות לאנשים (במסרים של מערכת תפוז) שתקפו אותי אישית (וניתחו את אישיותי) ולצערי היה מי שבחר להתעלם מהפנייה ואחר שפשוט לא הצליח להבין מדוע אין לו ולו זכות מינימאלית לנבור באישיותי ולא רק כי אינו מכיר אותי כלל ולכן כל ניתוח אישיות שהוא עושה היא השמצה פומבית.
בעקבות אירועים אלו, שאני גרמתי להם וגם אלו שלא היו תלויים בהתנהלות שלי, בחרתי לקחת חופשה לזמן בלתי מוגדר ועל מנת שאוכל לארגן את השפיות המנטאלית ובעיקר להתרחק ממקום בו שוב אני חשוף לחדירה בלתי הולמת וחסרת זכות של קביעה על אופיי, או ניתוחו.
אני רוצה להודות לעזריאל אברמוביץ' על שהעניק לשמי את הצבע כששבתי לכתוב בפורום, לעפר ואיציק על ניהול הוגן ומכובד של הפורום ולכל מי שהשתתף בדיונים באשר הם.
בחרתי לכתוב את ההודעה משום שרבים מחברי הפורום, אקטיביים כפאסיביים שאיני יכול לפנות אליהם אחד אחד מכירים אותו אישית (לא, הם מעולם לא ביצעו לי ניתוח אופי פומבי ותמיד שמחתי כשהעירו והאירו לי).
להתראות, עוד לא יודע מתי.
