להתרכז ולהתמקד במדיטציה זו הטעות

[זה פשוט]

להתרכז ולהתמקד במדיטציה זו הטעות

זה מה שהבנתי לאחר הרבה ניסוי וטעייה
כשאני מתרכזת באקט המדיטציה, לא משנה איזו
אני בלי כוונה מתעלמת מהדבר עצמו
מהנוכחות והמודעות והשקט
שנמצא אצל כל אחד ובכל מקום
אז במקום להיות מודעת למשהו או להתבונן במשהו
הורדתי את המשהו ונשארתי עם המודעות נטו

זה כמו להתבונן בחלל הריק
שמקיף אותנו ונמצא בתוכנו ובכל מקום
פשוט, למדתי להתעלם ממה שנמצא בתוכו, מהתוכן
הראייה הפכה יותר פנורמית, כוללנית, לא מחלקת.
המבט הפך דומם, רגוע ולא ממוקד.

כמו הוראתו של שיוא
"התבונן בקערה בלי לראות את החומר או הצדדים"
להתבונן רק בצורה.
זה השינוי. זה השיפט. במבט.
התרגול הופך להרגל והמציאות אט-אט מתבהרת
נסו ותהנו.
https://www.youtube.com/watch?v=_509Qkome7c

 

[GM1988]

לא ככ הצלחתי להבין

 

[זה פשוט]

הסבר

בוודאי שמעת על ההוראה להביט בנשימה, או בנר, או ברווח בין המחשבות, או להיות מודע לסביבה. ה"מביט" שמשותף לכל ההנחיות, לפי המורים, זה האני. המודעות. העד. מכאן גם באה ההוראה להיות מודע למודעות או להביט במתבונן. בדבר שמביט מתוך עיני.
&nbsp
שיחקתי עם המבט עד שהגעתי לנקודה בה חשתי קרובה לעצמי, מזהה את עצמי. זה קורה כשהמבט הוא דומם ולא ממוקד, לא זז ממקום למקום, יש ריקות ושקט וצלילות. זה מעין נסיגה אחורנית מהרעש בחוץ לשקט בפנים. זה מצב מאוד רגיל שכל אחד מכיר.
&nbsp
לגבי מבט לא ממוקד זה בעצם להביט בצורה, במכלול, בתמונה הגדולה, לא להתעכב על פרטים. אפשר לנסות כתרגיל להביט בהשתקפותך במראה בשתי העיניים במקביל. זה בלתי אפשרי פיזית, אלא אם תרכך את המבט, תערפל אותו. אני חושבת שאפשר להשיג אותו אפקט גם בלהביט באיזור בין העיניים, מה שנקרא העין השלישית.
&nbsp
אפשר כמובן פשוט להתבונן בכל דבר שעולה בשדה התודעה או במיינד ולהסתפק בזה. זה אותו הדבר. רק שמניסיוני קל לפספס ככה את המתבונן, העצמי, לטובת האובייקטים שאני מודעת להם. אז עשיתי לעצמי כלל להתעלם מהתכנים לטובת המבט היודע אותם.
&nbsp
מכיון שכל אחד זה שונה הוא צריך למצוא מה שמתאים לו. אני רק שיתפתי את זו שמצאתי מתאימה לי, נכון לעכשיו, ואחרי שהתנסיתי בשיטות אחרות. הידיעה שהסו קולד שיטות הן חלק מהעצמי מקל על כל העניין והופך אותו לסוג של משחק. מימד הרצינות והמאמץ נעלם. אבל מה שהכי חשוב זה התמדה ורצון עז לחזור לעצמי ולוותר על הידוע.
&nbsp
בהצלחה בכל דרך שתבחר.
&nbsp

 

[GM1988]

ולאיזו מטרה את עושה את זה?

 

[זה פשוט]

להכיר ולזהות את עצמי מתחת לענן המחשבות והרגשות

 

[GM1988]

כמה שנים את עושה את זה?

 

[בן טל-שחר]

אציין פה משהו בנקודה זו בשרשור.

אנא הרגישו שניכם חופשים להתעלם מכך.
אני רוצה שכולנו נרגיש בנוח בפורום להגיב גם בתוך דיונים של אחרים, באם עולה לנו משהו להגיד, אפילו אם הוא אסוציאטיבי ולא קשור בהכרח, זאת כל עוד נרגיש גם בנוח עם כך שיתעלמו מאיתנו.
אז הנה, אני מעלה לנקודה הזו בשיחתכם משהו שעולה בי בהשראת הקריאה (ופשוט התעלמו ממני אם אני סתם מפריע):

"להכיר ולזהות את עצמי מתחת לענן המחשבות והרגשות" (ציטוט מתוך דברי "זה פשוט") זוהי בעצם מהותן של מדיטציות רבות.
ליתר דיוק, זו לא מהותן אלא זה פשוט תיאור מדוייק יותר שלהן.
כלומר, "להכיר ולזהות את עצמי מתחת לענן המחשבות והרגשות" זוהי מדיטציה כלשהי, As Is.
במובן מסויים ובמידה מסויימת, זה חלק ממה ש"זה פשוט" הצביעה עליו בשרשור הזה. שפשוט מזהים את עצמנו; שקוראים לזה "מדיטציה"; ושאם שוכחים שזה בעצם מה שעושים ומתחילים "לתרגל" טכניקה מלאכותית כלשהי, אפשר גם בטעות להתרחק מעצם העניין, שהוא בבסיסו נטול טכניקה:

והוא פשוט לזהות את עצמי, מאחורי ענן המחשבות והרגשות.

הזיהוי הוא לשניה או פחות או יותר... ומן הסתם, חלק מהעדות לכך שמתאפשר תהליך נכון, היא שפרקי זמן אלה נעשים ארוכים יותר, בכלליות. מהבהובים של כשניה, למשל, הם עשויים לצמוח ולהיות חוויות של כמה שניות, לפעמים אפילו כמה עשרות שניות, במקרים מסויימים אפילו שעות, ימים או... לתמיד (המקרים האלה מעטים בהרבה, כמובן).

יש גם טכניקות רבות שמאפשרות את הזיהוי הזה.
דוגמה טובה לזה עשויה להיות חבילת שלוש השאלות שקיבצה ביירון קייטי, שהפכה במהירות - כבר בראשית דרכה - לארבע שאלות, בכדי להסתגל לדרישות הקהל שהתקשה להשתמש בשאלה הראשונה שהיא הציעה, בצורה אפקטיבית.
זוהי טכניקה נפלאה ופשוטה יחסית, שמאפשרת לאנשים רבים להציץ אל "עצמם שמעבר" (מעבר למחשבות ולרגשות), אפילו לרגע ובאופן קלוש, אך רב רושם ומשחרר מאוד, ברגע השאלה "מי אהיה בלעדי המחשבה הזו?"

 

[זה פשוט]

הזיהוי אצלי נע בין כמה שניות לכמה שעות

פעם אחת אני זוכרת שפערתי את פי בתימהון. כאילו- מה, זה זה? אבל זה כ"כ פשוט, כ"כ רגיל, כ"כ ...יומיומי. ציפיתי שהשמים ייפתחו מעלי, ברקים ורעמים, כינורות ומלאכים וכל זה, בגלל אותה חוויה ראשונית מהראשון לאוקטובר 2014 (ברור שאני זוכרת את התאריך חח). באותו יום חוויתי תחושת האחדות עם כולם (אנשים, מכוניות, משאיות זבל, חנויות, כבישים) וחוסר נפרדות וסוג של אהבה שלא חשתי בחיי מעולם. אז חשבתי שכל פעם שאזהה את עצמי ככה ארגיש. אבל איפה, זה כמו ללכת לסופר.. הדבר הכי רגיל בעולם
&nbsp

 

[GM1988]

תכלס זה מאד רגיל

האמת שהיום אני גם לא ככ יודע מה זה לאהוב.
זה מוזר אולי, אבל אני לא באמת מרגיש איזו אהבה למישהו או משהו.
זה מצחיק שלפני כמה שבועות הרהרתי בדבר הזה עם עצמי, שאני לא מרגיש את זה לאף אחד, והלכתי עם אמא לעשות רפלקסולוגיה אצל חברה שלה שמתלמדת בזה עכשיו.
מסתבר שבתחום הזה מתייחסים לכל מיני סימנים בכפות הרגליים שמעידים על המצב הרגשי והפיזי של הבנאדם.
ממש הפתיע אותי כשבאיזשהו שלב היא אמרה לי "אתה לא אוהב אף אחד". חח
זה הצחיק אותי, ואמרתי לה שזה בדיוק משהו שהגעתי אליו כמה ימים לפני.. שאני לא באמת מבין מה זה לאהוב מישהו.

האם מישהו מכם יודע מה זה?

 

[זה פשוט]

אני יכולה לכתוב על זה אנציקלופדיה

עם כל מערכות היחסים והקשרים שהיו לי לא התקרבתי להבנה מינימאלית. עכשיו זה מצחיק אותי לחשוב על אהבה זוגית כמשהו שבכלל מתקרב לדבר האמיתי, אבל אז ממש סבלתי מזה. למרות שהיה לפעמים גם כיף, מוצ'ו כיף, היה גם מאוד מייסר. וחבל. זה לא קשור בכלל לאהבה באמת. כשאתה לא רק מבין את האחר אלא מקבל אותו בלי שום טענות ורצונות, ממש ככה, כמו שהוא נוצר ולא משנה מה הוא עושה. קוראים לזה אהבה ללא תנאים, זו אחת הקלישאות הכי גדולות ביותר. עד שלא חוויתי את התובנה הזו על בשרי לא ידעתי להעריך אותה באמת. ואת האמת, אחרי אי אילו חוויות טרנסנדנטליות, אני יכולה להגיד כמעט בבטחה, שאין בכלל מה להשוות. זה כמו חושך ואור. בקטנה

 

[GM1988]

אז עם מה נשארת אחרי כל התובנות?

מה את יודעת עכשיו על העניין הזה.

 

[זה פשוט]

כלום, בחיי..

למדתי שאין מה ללמוד ואין על מי, או על מה. החיים כאן כל הזמן, למי אבוא בטענות?
לגבי הטמעה מלאה ושלמה של תובנה זו עד להריסתה המוחלטת, זה כנראה עוד עניין של זמן...

 

[זה פשוט]

אם התכוונת לאהבה, אז התשובה זהה..

 

[GM1988]

יש לך חברים? בעל? בן זוג?

על מה מושתתים היחסים בינכם? במיוחד בתור מחפשת רוחנית.
איך את רואה את היחסים עם האנשים שאת בקשר איתם?

 

[זה פשוט]

יש לי חברים, היו לי בני זוג

היחסים עם בן הזוג האחרון הסתיימו גם (לא רק) כי הוא חשק בעולם החומרי יותר ממני
הקשרים עם חברי נובעים כולם על אהבה או קבלה בלי דו"ח. נוכל להמשיך בדיוק מאיפה שנפסיק בכל רגע, כאילו לא קרה כלום (באמת לא קורה כלום..) אלו קשרים שמבוססים בעיקר על הבנת ואהבת החופש, שלי ושלהם. היום, לא הייתי רוצה או מוכנה לשום דבר שהוא פחות מזה
&nbsp
&nbsp
&nbsp
&nbsp

 

[GM1988]

מעניין איפה מוצאים חברים כאלה

זה גם משהו שאני לא מצליח להבין. ולא מכיר.

 

[זה פשוט]

אחת חברת ילדות שגם בעניין הרוחני, האחרים הכרתי אונליין

 

[GM1988]

נייס.

אצלי יש פחות הצלחה בתחום הזה.

 

[זה פשוט]

חמש שנים ברוטו, שנה נטו

שנה נטו זה התרגול עצמו, חמש שנים זה הקריאה על הנושא. אני חובבת מילים מגיל מאוד צעיר, זה חלק גדול מאוד ממני, מחיי, כתחביב וכעבודה. אבל למרות שהעיסוק בכתבים עלול לדחות את התרגול זה דווקא תרם כי לקח זמן להבין דברים וזה גם פעל כסוג של שטיפת מוח חיובית. חוץ מזה הגבולות בין הקריאה לתרגול די מטושטשים.
בגדול הרבה מורים רוחניים מציעים להפחית בקריאה. רמה ת'ירתה כינה את הקריאה על חשבון התרגול עצירות רוחנית וצרבת מנטלית. רמנה חשב שקריאה בכלל לא הכרחי אבל הוא התכוון בעיקר למתקדמים או לכאלה שהקרמה שלהם נקייה או משהו כזה. אבל מה שעובד.

 

[בן טל-שחר]

זוהי המלצה קלאסית, אחת מהן.

לא הרבה מיישמים אותה.
לא הרבה מבינים אותה באמת.
אבל זהו עוד אחד מאותם דברים, שככל שמבינים אותם יותר, המדיטציה משביחה.
הכוונה הן למדיטציה שבגרסת "סשן המדיטציה הפורמלי" והן למדיטציה השוטפת שבכל רגע ורגע.