האיש שמרגיש
New member
לובש מסיכה וכותב לה>>זכרונות
האהבה היא חכמתו של השוטה ושטותו של החכם לך אני נזכר כעת.משקראתי פה מכתב שנגע לי ב ד י ו ק מהמקום שאת יושבת בו בגוף שלי. ואני נזכר בשיחה ההיא...הראשונה שלנו.וישר אחריה השניה והשלישית..וכמה זמן אויר עלית לי ואיך שלא היה לי איכפת וכמה צחקנו איך...הפכת לאט לאט אמיתית ורקמת עור וגידים והיית ונשארת-מדהימה. את זוכרת שאמרתי לך שיש לי בראש XXX קטנה קטנה והיא לובשת אפור ושיערה מתנופף ברוח תמיד ואותה אני יכול...ובכן אני יכול לעשות בה ואיתה כל שעולה על רוחי אבל הדבר היחידי שעשיתי הוא לחבק אותה.לחבק אותה... ואת רצית. ואת זרמת והינו לאותן דקות-יחד. וכבר תיכננתי מה אקנה לך מתנה ואת מילות השיר הראשון שאכתוב לך ואיך אלחין אותו...ובסוף...דווקא השיר שבאמת כתבתי וגם לחן הוא קיבל. דווקא הוא כל כך כואב והמילים שלו כחניתות פוצעות את בשרי ובוקעות בראשי ובזכרוני את דמותך...הקטנה שלי. רק בחלום תבואי אלי ילדה. אם את נמנעת מלבוא.אם את נמנעת ממני...אז רק בחלום תבואי אלי. תני לי לתת לך.תני לי את הפקציה שלי ואל תקחי אותה. אל תיעלמי מחיי כי את לא יכולה...ילדה...בואי אלי כבר. אני כל כך רוצה. כמו ילד קטן אני רוצה. כמו עיוור שכל עוצמת רגשותיו מונעים לעבר מטרה אחת ויחידה ולו לרגע אחד..עיניים. תני לי עיניים לכמה רגעים.לראות אותך. ראית פעם ציפור בלי כנפיים? ראית פעם משורר ללא נשמה? ראית פעם שמחה ללא כאב? ראית פעם איך לילה ניראה ללא ירח...תארי לך עולם בלי שמים...דמייני לך,לעזאזל עם הכל,דמייני לך ילד בלי תמימות... תארי לך אותך ללא הצחוק. תארי לך אותי כעת...בלי התקווה.כפרח שלא משקים אותו. אפור.קמל. ילדה...אני לובש מסיכה פעם ביום לכמה דקות וכותב לך. מרגיש כליצן החצר.כמו שהרגשתי אז...כששרתי מחוץ למסעדה וצעקתי מתוך הנשמה אל על והם...טיפשים!!!..הם שחשבו שראשי כבד עלי. שאני מלא ביין שאפילו לא שתיתי...ואיך צעקתי לך. רק שתשמעי. פעם אחת תשמעי אותי לעזאזל איתך. לעזאזל איתי גם. הכל...הכל מתמוגג לי לכמה רגעים כשאני מתיחד עם הזכרונות המעטים שלנו. כותב לך מהכאב שלי אבל מיד אחר כך מוריד את המסיכה. חי חיים כפולים וזה מושך לי ומטריד אבל זה לא משנה כי אני לא אפסיק!!! אני חייב את זה. זה הסם שלי-הכתיבה. את הרי יודעת את זה הכי בעולם. זה כמו הים בשבילך... זה כמו הים. מי אני כבר? אדם? "כשלא היה כבר את מי להאשים-לא אותך.לא את אף אחד. ישבתי כתבתי שיר ורצחת לי אותו כששרת. התנשקנו-אני חושב. בחדרי כל המדרגות הקיץ ההוא כישף אותך ואותי מאוד" רוצה לנשק אותך בחדרי כל המדרגות... בואי אלי כבר..אני כל כך רוצה... האיש.
האהבה היא חכמתו של השוטה ושטותו של החכם לך אני נזכר כעת.משקראתי פה מכתב שנגע לי ב ד י ו ק מהמקום שאת יושבת בו בגוף שלי. ואני נזכר בשיחה ההיא...הראשונה שלנו.וישר אחריה השניה והשלישית..וכמה זמן אויר עלית לי ואיך שלא היה לי איכפת וכמה צחקנו איך...הפכת לאט לאט אמיתית ורקמת עור וגידים והיית ונשארת-מדהימה. את זוכרת שאמרתי לך שיש לי בראש XXX קטנה קטנה והיא לובשת אפור ושיערה מתנופף ברוח תמיד ואותה אני יכול...ובכן אני יכול לעשות בה ואיתה כל שעולה על רוחי אבל הדבר היחידי שעשיתי הוא לחבק אותה.לחבק אותה... ואת רצית. ואת זרמת והינו לאותן דקות-יחד. וכבר תיכננתי מה אקנה לך מתנה ואת מילות השיר הראשון שאכתוב לך ואיך אלחין אותו...ובסוף...דווקא השיר שבאמת כתבתי וגם לחן הוא קיבל. דווקא הוא כל כך כואב והמילים שלו כחניתות פוצעות את בשרי ובוקעות בראשי ובזכרוני את דמותך...הקטנה שלי. רק בחלום תבואי אלי ילדה. אם את נמנעת מלבוא.אם את נמנעת ממני...אז רק בחלום תבואי אלי. תני לי לתת לך.תני לי את הפקציה שלי ואל תקחי אותה. אל תיעלמי מחיי כי את לא יכולה...ילדה...בואי אלי כבר. אני כל כך רוצה. כמו ילד קטן אני רוצה. כמו עיוור שכל עוצמת רגשותיו מונעים לעבר מטרה אחת ויחידה ולו לרגע אחד..עיניים. תני לי עיניים לכמה רגעים.לראות אותך. ראית פעם ציפור בלי כנפיים? ראית פעם משורר ללא נשמה? ראית פעם שמחה ללא כאב? ראית פעם איך לילה ניראה ללא ירח...תארי לך עולם בלי שמים...דמייני לך,לעזאזל עם הכל,דמייני לך ילד בלי תמימות... תארי לך אותך ללא הצחוק. תארי לך אותי כעת...בלי התקווה.כפרח שלא משקים אותו. אפור.קמל. ילדה...אני לובש מסיכה פעם ביום לכמה דקות וכותב לך. מרגיש כליצן החצר.כמו שהרגשתי אז...כששרתי מחוץ למסעדה וצעקתי מתוך הנשמה אל על והם...טיפשים!!!..הם שחשבו שראשי כבד עלי. שאני מלא ביין שאפילו לא שתיתי...ואיך צעקתי לך. רק שתשמעי. פעם אחת תשמעי אותי לעזאזל איתך. לעזאזל איתי גם. הכל...הכל מתמוגג לי לכמה רגעים כשאני מתיחד עם הזכרונות המעטים שלנו. כותב לך מהכאב שלי אבל מיד אחר כך מוריד את המסיכה. חי חיים כפולים וזה מושך לי ומטריד אבל זה לא משנה כי אני לא אפסיק!!! אני חייב את זה. זה הסם שלי-הכתיבה. את הרי יודעת את זה הכי בעולם. זה כמו הים בשבילך... זה כמו הים. מי אני כבר? אדם? "כשלא היה כבר את מי להאשים-לא אותך.לא את אף אחד. ישבתי כתבתי שיר ורצחת לי אותו כששרת. התנשקנו-אני חושב. בחדרי כל המדרגות הקיץ ההוא כישף אותך ואותי מאוד" רוצה לנשק אותך בחדרי כל המדרגות... בואי אלי כבר..אני כל כך רוצה... האיש.