אז ככה,מי שיש בו בטחון בקב``ה שילווה(דגש ל``ילווה``) ושהקב``ה יפרע חובו-אז שילווה,גם לשבת מהודרת מלאת מטעמים לא שגרתיים,כאן נכנס ``עשה שבתך חול ואל תזדקק לבריות``-תזדקק-זו בקשת צדקה,ומכספי צדקה אין מקום להידור מצווה.
להיות נצרך לטובת הבריות: לשאול מחבר מאה ש``ח, לרשום אצל בעל המכולת נדיב הלב שמוכן להתעלם ולהוסיף עוד כמה שקלים לחוב התפוח, לקחת הלוואה מהגמ``ח השכונתי, להביא מההורים דגים וסלטים ומהחמים עוף וחלות. ועוד דוגמאות כיד הדמיון הטובה.
הבית יוסף בסימן רמב מרחיב על התוספות בביצה ,ובעברית צחה גורס שאם לעני אין מנין לפרוע לא ילווה.אך אם יודע כי עתיד להשתכר ועתיד להרויח אז יכל ללוות ולהדר.