[[[לומדת לנשום]]]

Remedy Lane 9

New member
[[[לומדת לנשום]]]

כתבתי אותך באור- את שמה לב לזה? פס של אור מאונך לשם שלך לא מסנוור מדי, מכוון, מדריך - כתבתי אותו על נייר לא לו משבצות, שהדיו מהדף הקודם עבר אליו התקמט לי בתיק, וביד, עד שהבאתי אותו אליו נרגשת: זה אתה. - הוא משרטט קווים עדינים על הגב שלי למה הם עוקצים עכשיו? הספק חודר לאטמוספירת החדר ואין שמות על נייר, לא מאונכים, או נצמדים תרפה. - המיה דקה תצחק, תצחק בבקשה אין רעש בלי שקט אין מלא בלי היעדר. [כי הכי טוב זה להתפרק מהמילים של לפני-כמה-זמן. כי הייתי צריכה לעצור פתאום ולקרוא את כל הדפיוצר ב"במה", כדי לגלות את עצמי, להתגעגע קצת, להיזכר על מה כתבתי. כי אני רוצהרוצהרוצה הכל, ורצה להשיג, ושוכחת לעצור, לנשום. כי הכל מתמקד לנק' אחת כואבת בכל הגב-התפוס-מדי- שלי, והכל מתחיל ונגמר באיך שאני מלמדת את עצמי לנשום. כן, הפעם אני מלמדת את עצמי לנשום. אני לא יכולה לחפש כל הזמן מי שציל אותי.]
 

noosh

New member
אני אוהבת את איך שאת חכמה.

כתבתי אותו על נייר לא לו משבצות, שהדיו מהדף הקודם עבר אליו התקמט לי בתיק, וביד, עד שהבאתי אותו אליו נרגשת: זה אתה. פשוט ווואו. אוף, הקטע הזה כלכך יפה, יש בו רוך ותמימות ויש בו עקצוצים של מרירות בתוך ההתחלה הזאת. ואני אוהבת את איך שאת חכמה, איך שאת מוצאת את האיזון הזה בין דברים של פעם לדברים של קדימה בתוך הדברים של עכשיו, ואת לומדת לקחת מכל דבר כמה שאת צריכה ולהכניס לתוכך ולתת לדברים להתערבב ולספוג אחד מהשני. וזה המון, את יודעת, קשה ללמוד לקחת וקשה ללמוד כמויות ולפעמםי טועים ויוצא מתוק-מדי או מלוח-מדי או חמוץ או מר, ומכווצים את העיניים עם זה ובכל זאת ממשיכים כי זה לא נפסק, זה לא סטטי, זה לא משהו שעושים פעם-אחת-ודי. זה תהליך אינסופי של ניסוי וטעיה, ותהיה, ותעיה. והכל מתחיל ונגמר באיך שאני מלמדת את עצמי לנשום. כן, הפעם אני מלמדת את עצמי לנשום. אני לא יכולה לחפש כל הזמן מי שציל אותי. יו, את פשוט....
 
למעלה