לונג סנג vs סינג לונג - 2 ארוחות צהריים סיניות מהזמן האחרון
2 מסעדות סיניות ותיקות שפקדתי בשבועיים האחרונים. הראשונה - לונג סנג שעברה ללוקיישן חדש באלנבי 44 ובזכות זה קבלה לאחרונה הרבה כתבות יח"צ וביקורת (טובה בהחלט). בעקבות הכתבות החלטתי לבדוק את המקום לראשונה (הגיע הזמן). כשבוע אחרי לונג סנג קפצתי לסינית ותיקה נוספת - סינג לונג. אין טעות של חילוף אותיות. אלה 2 מסעדות שונות. אבל אפילו גוגל מתבלבל...
לונג סנג - סינית ותיקה וטובה:
מעל 30 שנה פעלה לונג סנג (Long Sang) ברחוב אלנבי 13 (פינת בן יהודה). מעולם לא ביקרתי בה שם. הביקורות האחרונות ציינו את העובדה שיש להם 2 תפריטים: האחד אדום שמותאם לתייר המערבי ולישראלי הממוצע ומזכיר את תפריטי כל המסעדות הסיניות שפועלות ופעלו כאן. השני, המעניין יותר - התפריט השחור. תפריט שכולל את המנות המאתגרות והאותנטיות ורשום באנגלית ובסינית בלבד. זה תפריט שמיועד לסינים האמתיים ולישראלים מביני עניין. הוא התפריט שסקרן אותי.
כשהתיישבתי בסביבות 12:30 היה רק שולחן אחד מאויש והוא כלל 3 חבר'ה סינים שהזמינו כמובן מהתפריט השחור. בהמשך היו רק עוד 3-4 שולחנות שאיושו ע"י ישראלים (והזמינו כמובן מהתפריט האדום). אני כישראלי ממוצע קיבלתי אוטומטית רק את התפריט האדום. מי שמוכן להתנסות (או להסתכן) צריך לבקש במיוחד גם את התפריט השחור. נדמה לי שכל ההתייחסות אליי אחרי שביקשתי והזמנתי מהתפריט השחור הייתה חביבה ומחויכת יותר. בכל זמן הארוחה היו רק 3 אנשי צוות: הזוג הסיני שמנהל את המקום ומלצרית סינית צעירה אחת.
אין כאן עסקיות. הזמנתי מנה ראשונה של מרק. חייבים מרק במסעדה סינית. רוב המרקים הבנאליים בתפריט האדום עולים 14 ש"ח (חמוץ חריף, תירס וכו'). המרקים מהתפריט השחור יקרים יותר. אני הזמנתי משם מרק שעלה מעל 20 ש"ח (24 או 26 ש"ח. האופציה היותר יקרה בין המרקים). זה היה מרק צח עם כדורי דגים. תכל'ס ציפיתי ליותר. הציר עצמו לא היה מספיק עמוק וחסר מעט תיבול. כדורי הדגים היו קטנים ומעט קשים. בקיצור לא ממש מרק לפנתיאון.
למנה העיקרית הזמנתי חזיר: דאבל קוק פורק. 68 ש"ח. מנה של נתחי חזיר שבושלו פעם אחת בבישול ארוך ואח"כ פעם שנייה בהקפצה עם הרוטב ושאר הירקות (כרוב, בצל ירוק, פלפל חריף ומשהו שנראה כמו זיתים שחורים והוסיף המון טעם, אם כי לא הבנתי מההסבר של מנהלת המסעדה מה זה בדיוק). יחד עם הבשר הגיעה גם קערת אורז. היה טעים מאד. מנה נדיבה ומהנה מאד. רוטב חריף, עז טעם ומוצלח מאד. בשר החזיר הכיל לא מעט שומן אבל היה מצוין על כל חלקיו. גם הכרוב היה טעים במיוחד.
הייתי חייב גם מתוק ולכן הלכתי על קלאסיקה. אננס מטוגן עם רוטב קרמל. אננס עטוף בבלילה מתקתקה, מטוגן כסופגנייה ומוגש ברוטב קרמל נוזלי. מתוק. מושחת. קראנצ'י. לא שמנוני. בקיצור טעים. לטעמי זו "סופגנייה" מוצלחת יותר מרוב אלה שמגישים בכל קונדיטוריה לחנוכה. לא זוכר את המחיר המדויק.
בשורה התחתונה יש כאן מסעדה סינית טובה. ודאי טובה בהרבה מהממוצע בארצנו. המנה הראשונה אמנם לא התרוממה אבל המנה העיקרית הייתה טעימה מאד ויש כאן (בתפריט השחור) לא מעט מנות מעניינות שנראה לי ששווה לנסות אותן בעתיד. עוד אחזור.
סינג לונג - סינית קצת פחות ותיקה וקצת פחות טובה:
סינג לונג (Xing Long) היא מסעדה סינית שיושבת ברחוב סלמה בדרום תל אביב (פינת מסילת ישרים). כמו לונג סנג גם היא מסעדה ותיקה, אבל היא קיימת "רק" 16 שנים. הצוות כאן היה ישראלי לגמרי. המלצר ציין שמי שאחראי במטבח הוא סיני בן 80. להפתעתי המסעדה הייתה יותר מחצי מלאה בזמן הארוחה שלי.
כאן יש ארוחות עסקיות של ממש. יחד עם העסקית מגיע גם קנקן תה סיני. התפריט כאן מזכיר את התפריט האדום של לונג סנג. תפריט מוכר יותר לחך הישראלי המערבי.
הזמנתי מנה ראשונה של מרק וון טון. כמו המרק בלונג סנג, גם המרק הזה היה מאכזב למדי, עם ציר מעט אנמי ולא מספיק עמוק. הירקות (גזר, סלרי, מעט פטריות שיטאקה) היו סבירים. כיסוני הוון טון עצמם היו לא רעים. כיסונים דקים עם מעט מילוי של עוף קצוץ וג'ינג'ר, שתובלו היטב. לפחות זה.
למנה העיקרית הזמנתי אווז ברוטב חריף. הגיע יחד עם אורז מאודה. עלות המנה והעסקית כמדומני 65 ש"ח. המנה לא הייתה גדולה במיוחד ואותי היא אכזבה. בשר האווז היה נוקשה מעט וקצת אנמי. הרוטב החריף היה די שטוח וממש לא חריף. פיקנטי לכל היותר. השורה התחתונה היא מנה לא מספיק עמוקה ולא מספיק מאוזנת. אמרתי למלצר שציפיתי למשהו הרבה יותר חריף והוא ציין שהם ממתנים את החריפות ומתאימים אותה לחך הישראלי. אותי זה מאד אכזב לשמוע. אין לי בעיה שיעשו שתי דרגות חריפות, אחת רצינית ואחת מתונה, אבל שלא יניחו מראש שאני כישראלי רוצה גרסה מרוככת. זה מעצבן.
העסקית שלי בסינג לונג לא הייתה אם כך מוצלחת. שתי מנות לא מספיק טובות, עם תיבול לא מספק וטעמים לא חדים. לא רואה סיבה לחזור, אפילו אם אני בסביבה.
הפוסט המלא: http://processing-food.blogspot.co.il/2016/12/15-vs.html
2 מסעדות סיניות ותיקות שפקדתי בשבועיים האחרונים. הראשונה - לונג סנג שעברה ללוקיישן חדש באלנבי 44 ובזכות זה קבלה לאחרונה הרבה כתבות יח"צ וביקורת (טובה בהחלט). בעקבות הכתבות החלטתי לבדוק את המקום לראשונה (הגיע הזמן). כשבוע אחרי לונג סנג קפצתי לסינית ותיקה נוספת - סינג לונג. אין טעות של חילוף אותיות. אלה 2 מסעדות שונות. אבל אפילו גוגל מתבלבל...
לונג סנג - סינית ותיקה וטובה:
מעל 30 שנה פעלה לונג סנג (Long Sang) ברחוב אלנבי 13 (פינת בן יהודה). מעולם לא ביקרתי בה שם. הביקורות האחרונות ציינו את העובדה שיש להם 2 תפריטים: האחד אדום שמותאם לתייר המערבי ולישראלי הממוצע ומזכיר את תפריטי כל המסעדות הסיניות שפועלות ופעלו כאן. השני, המעניין יותר - התפריט השחור. תפריט שכולל את המנות המאתגרות והאותנטיות ורשום באנגלית ובסינית בלבד. זה תפריט שמיועד לסינים האמתיים ולישראלים מביני עניין. הוא התפריט שסקרן אותי.
כשהתיישבתי בסביבות 12:30 היה רק שולחן אחד מאויש והוא כלל 3 חבר'ה סינים שהזמינו כמובן מהתפריט השחור. בהמשך היו רק עוד 3-4 שולחנות שאיושו ע"י ישראלים (והזמינו כמובן מהתפריט האדום). אני כישראלי ממוצע קיבלתי אוטומטית רק את התפריט האדום. מי שמוכן להתנסות (או להסתכן) צריך לבקש במיוחד גם את התפריט השחור. נדמה לי שכל ההתייחסות אליי אחרי שביקשתי והזמנתי מהתפריט השחור הייתה חביבה ומחויכת יותר. בכל זמן הארוחה היו רק 3 אנשי צוות: הזוג הסיני שמנהל את המקום ומלצרית סינית צעירה אחת.
אין כאן עסקיות. הזמנתי מנה ראשונה של מרק. חייבים מרק במסעדה סינית. רוב המרקים הבנאליים בתפריט האדום עולים 14 ש"ח (חמוץ חריף, תירס וכו'). המרקים מהתפריט השחור יקרים יותר. אני הזמנתי משם מרק שעלה מעל 20 ש"ח (24 או 26 ש"ח. האופציה היותר יקרה בין המרקים). זה היה מרק צח עם כדורי דגים. תכל'ס ציפיתי ליותר. הציר עצמו לא היה מספיק עמוק וחסר מעט תיבול. כדורי הדגים היו קטנים ומעט קשים. בקיצור לא ממש מרק לפנתיאון.
למנה העיקרית הזמנתי חזיר: דאבל קוק פורק. 68 ש"ח. מנה של נתחי חזיר שבושלו פעם אחת בבישול ארוך ואח"כ פעם שנייה בהקפצה עם הרוטב ושאר הירקות (כרוב, בצל ירוק, פלפל חריף ומשהו שנראה כמו זיתים שחורים והוסיף המון טעם, אם כי לא הבנתי מההסבר של מנהלת המסעדה מה זה בדיוק). יחד עם הבשר הגיעה גם קערת אורז. היה טעים מאד. מנה נדיבה ומהנה מאד. רוטב חריף, עז טעם ומוצלח מאד. בשר החזיר הכיל לא מעט שומן אבל היה מצוין על כל חלקיו. גם הכרוב היה טעים במיוחד.
הייתי חייב גם מתוק ולכן הלכתי על קלאסיקה. אננס מטוגן עם רוטב קרמל. אננס עטוף בבלילה מתקתקה, מטוגן כסופגנייה ומוגש ברוטב קרמל נוזלי. מתוק. מושחת. קראנצ'י. לא שמנוני. בקיצור טעים. לטעמי זו "סופגנייה" מוצלחת יותר מרוב אלה שמגישים בכל קונדיטוריה לחנוכה. לא זוכר את המחיר המדויק.
בשורה התחתונה יש כאן מסעדה סינית טובה. ודאי טובה בהרבה מהממוצע בארצנו. המנה הראשונה אמנם לא התרוממה אבל המנה העיקרית הייתה טעימה מאד ויש כאן (בתפריט השחור) לא מעט מנות מעניינות שנראה לי ששווה לנסות אותן בעתיד. עוד אחזור.
סינג לונג - סינית קצת פחות ותיקה וקצת פחות טובה:
סינג לונג (Xing Long) היא מסעדה סינית שיושבת ברחוב סלמה בדרום תל אביב (פינת מסילת ישרים). כמו לונג סנג גם היא מסעדה ותיקה, אבל היא קיימת "רק" 16 שנים. הצוות כאן היה ישראלי לגמרי. המלצר ציין שמי שאחראי במטבח הוא סיני בן 80. להפתעתי המסעדה הייתה יותר מחצי מלאה בזמן הארוחה שלי.
כאן יש ארוחות עסקיות של ממש. יחד עם העסקית מגיע גם קנקן תה סיני. התפריט כאן מזכיר את התפריט האדום של לונג סנג. תפריט מוכר יותר לחך הישראלי המערבי.
הזמנתי מנה ראשונה של מרק וון טון. כמו המרק בלונג סנג, גם המרק הזה היה מאכזב למדי, עם ציר מעט אנמי ולא מספיק עמוק. הירקות (גזר, סלרי, מעט פטריות שיטאקה) היו סבירים. כיסוני הוון טון עצמם היו לא רעים. כיסונים דקים עם מעט מילוי של עוף קצוץ וג'ינג'ר, שתובלו היטב. לפחות זה.
למנה העיקרית הזמנתי אווז ברוטב חריף. הגיע יחד עם אורז מאודה. עלות המנה והעסקית כמדומני 65 ש"ח. המנה לא הייתה גדולה במיוחד ואותי היא אכזבה. בשר האווז היה נוקשה מעט וקצת אנמי. הרוטב החריף היה די שטוח וממש לא חריף. פיקנטי לכל היותר. השורה התחתונה היא מנה לא מספיק עמוקה ולא מספיק מאוזנת. אמרתי למלצר שציפיתי למשהו הרבה יותר חריף והוא ציין שהם ממתנים את החריפות ומתאימים אותה לחך הישראלי. אותי זה מאד אכזב לשמוע. אין לי בעיה שיעשו שתי דרגות חריפות, אחת רצינית ואחת מתונה, אבל שלא יניחו מראש שאני כישראלי רוצה גרסה מרוככת. זה מעצבן.
העסקית שלי בסינג לונג לא הייתה אם כך מוצלחת. שתי מנות לא מספיק טובות, עם תיבול לא מספק וטעמים לא חדים. לא רואה סיבה לחזור, אפילו אם אני בסביבה.
הפוסט המלא: http://processing-food.blogspot.co.il/2016/12/15-vs.html
