אתה יכול להגיד לידידה שלך...
שלא תדאג, ושלא תצפה מעצמה להישבר. אני מכירה כ"כ הרבה אנשים שנסעו, ובכלל לא בכו כל המסע! לא כולם נשברים, וזה הרוב בגלל שלא מצליחים בכלל לתפוס את זה- שאתה עומד במקום הזה. אם המורים שלכם מלחיצים אותכם אז חבל מאוד, כי אותנו הכינו לזה שלא נצפה לבכות ולא נצפה להישבר, כי יש כאלו שנשבריפ באושוויץ ויש כאלו שבטרבלינקה, ויש גם כאלו שנשברים רק שהם רואים את ההורים שלהם בשדה, או שנה אח"כ שהם מתגייסים לצבא.. לכל אחד זה מגיע מתישהו, וכל הציפיה הזאתי מיותרת. כי כל אחד מרגיש משהו, אפילו אם הוא לא בוכה.. ובקשר ללחזור דכאוני, זה פשוט לא נכון.כן זה מדכא כל המראות, וזה חשוב להרגיש את בצער על 6 מליון יהודים. אבל צריך גם להרגיש מספיק חיים וחזקים בשביל אותם 6 מליון. על זה שהיא כן חיה, ועל זה שיש לה ארץ שלה של יהודים. ותאמין לי שתסתובבו בפולין ותרגישו איך כולם מסביב שונאים אותכם רק בגלל שאתם יהודים, אתם תבינו את חשיבות הארץ. ואני אומרת את זה לפני שיצאתי בגלל שזה ברור לי שהמדינה שלי היא חשובה לי, אני פשוט יודעת שהכל יקבל משמעות הרבה יותר חזקה שאני אהיה אחרי זה. מקווה שעזרתי...