לוקח קשה...

[The Guardian17]

לוקח קשה...

ישנם קטעים כאלה שאם אומרים לי משהו מסוים - אני לוקח אותו קשה. לעיתים אני לא שוכח אותו עד סוף היום. חושב ושוב חושב... כלומר, אפילו אם מדובר בפדיחה קטנה, במשהו שלא עשיתי כמו שצריך (וקורה, כולנו בני אדם..) או בגלל שמישהו אמר לי משהו נכון או טיפשי. למדתי לקחת אנשים קשה ואני לא יודע למה. אני לא אדם שמזלזל, אני מכבד כל אדם. אך לפעמים כשאני שומע מאדם מסוים משהו אני לא תמיד יודע איך לקחת אותו. בצחוק, סתם כ"בדרך אגב" או ממש ברצינות. כמובן, שזה שונה מאדם לאדם. בדיוק כמו שזה שונה אם אמא שלי אומרת לי את זה או אדם ברחוב... בעצם קשה לי לשכוח משהו ולהמשיך הלאה. אני יכול "לשכוח" אותו יום-יומיםי אחרי אבל לא באותו רגע. וזה קצת מציק... אשמח לקבל תגובות.

 

[lollapalooza]

זה לא ממש עוזר, אני מניחה...

אבל אתה לא היחיד. אני גם כזו. יש דברים שקורים לי, או שמישהו מעיר, אפילו סתם כדרך אגב, שיכול להיות משמעותי בשבילי ואני אהיה מוטרדת ממנו הרבה זמן. אפילו יכולה להפגע מזה. אני לא יודעת איך נפטרים מזה. אולי זה משהו שצריך לעבוד עליו ולהשכיח אותו בכוח, ללמוד לסנן מילים של אנשים ולתת את החשיבות ה"הגיונית" לדברים שהם אומרים. אולי צריך לשקול את הדברים האלה ולראות כמה מה שאמרו לך באמת ראוי להתייחסות ואז פשוט להתייחס לזה בהתאם. אני לא בטוחה מה הדרך...

 

[אלוניס]

הסיבות לזה מגוונות

ואני אגיד למה זה קורה לי, אולי משהו ירגיש מתאים גם לך.

יש אנשים מגעילים, שבוחרים להוציא עליך אלוהים יודע מה ובאינסטנקט אתה גם יודע שלא מגיע לך, לא פייר וגם לא בא לך לריב איתם. התוצאה היא שבכל מקרה יצאת עם מינוס במאגר הכוחות הרגשיים ולוקח זמן להתאזן חזרה.

יש ביקורות שמשמשות

ל"קולות" שגם ככה מנגנים לך על הנשמה. ואז כשאימא אומרת לסדר את החדר אחרי שכבר ירדת על עצמך - מרגישים עוד יותר זיפת. כנ"ל למשל אם כבר החלטתנו שממחר דיאטה ואז איזה חכמולוג בדיוק בא לספר לנו למה כדאי לנו לרזות

נהיה יום קשה

כשמגיעה הערה מטמבל מוכח זה לא סותר שזה בכל זאת יעצבן כי אנחנו תוהים למה לעזעזל הוא חייב כרגע להוציא את זה עלינו.

גם כשזה בא מנשמה טובה לא תמיד בא לנו להקשיב. אנחנו נבין שזה נורא נכון מה שהם אמרו אבל נסבול כי לא פעם המודעות לא מביאה את הפתרון ונשארת רק תחושת הזיפת מזה שנוסף לכל הצרות אנחנו מרגישים יותר חזק שאנחנו כישלון במשהו. כל הדברים האלה מתחזקים או נחלשים לפי הרגל שעליה קמנו הבוקר

. ואגב, אם אתרע המזל

ונפלנו על מישהו שלא משנה מה נעשה, הוא ימצא אצלנו איזה באג - לא תעזור אף רגל אלא לבעוט אותו לגמרי מחיינו. יש אנשים שפשוט כל כך אומללים שהדרך היחידה שלהם להרגיש טוב עם עצמם היא להשפיל, להנמיך, להביך, לסכסך ולבלבל את מי שטוב לו במשהו. זו גם אסטרטגית-על אצל מי שמאוד מפחד שישימו לב לחסרון אצלו ואז הוא מאוד אקטיבי בלגרום לכולם לראות את כתם הקטשופ על העניבה שלך - כדי שרק לא ישימו לב שהוא כזה חרא טיפוס שאשתו כבר חודש לא מגהצת לו שום דבר. בקיצור - מאחלת לך שהבעסה תעבור מהר!

 

[פרובוקטור]

למדתי

שלפעמים צריך לדעת להיות "חירשים" לדברים מסויימים, כין אין טעם שאנשים שמחלישים אותך יקבעו לך איך אתה מרגיש או פועל. אני חושב שעם הזמן אתה תלמד (אם תחליט שזה מספיק חשוב לך) לסנן את כל הדברים שאלוניס פירטה.

 

[The Guardian17]

כן, אני מסכים

ובתגובה ל-3 התגובות כאן : תראו, אני מאוד משתדל לסנן כמה שיותר תגובות טיפשיות, אך לפעמים תגובות טיפשיות יכולות להיות נכונות, מה לעשות. אני בהחלט צריך להיות "חירש" להמון דברים שאנשים אומרים, אפילו אם למשל הם נכונים. אני צריך להיות כנה לעצמי קודם כל ולפעול איך שנכון בשבילי... שבינתיים הכל די טוב. פה פקשוש, שם מעידה...כולנו בני אדם בסך הכל אני חושב.

 

[פרובוקטור]

../images/Emo45.gif נשמע לי נכון

בהצלחה חבר!

 

[The Guardian17]

../images/Emo51.gif ../images/Emo13.gif

 

[יעל ניסן]

אכן עלית על משהו

בדרך כלל שמתעצבנים נורא או כשלוקחים דברים בכובד ראש מיותר זה בגלל שגם אתה אומר לעצמך את הדברים הללו ככה בשקט בשקט כשאף אחד לא שומע... במילים אחרות כשמישהו אומר משהו שמהדהד לך מוכר, יש סיכוי סביר שתתרגז שבעתיים - כי בעיניך רק לך מותר להגיד לעצמך דברים קשים ואילו אחרים צריכים להתעסק בעניינים שלהם ולא בשלך. חשוב על כך - הרי אם היו אומרים משהו דפוק שמרגיש לך רחוק שנות אור מאיפה שאתה עומד - זה לא היה מזיז לך. גם אם היו אומרים משהו שאתה חווה כממש ממש זר לך, גם אז לא היה מזיז לך. מקסימום היית אומר לעצמך "וואללה, האדיוט הזה חי בסרט! הוא מה-זה לא בכיוון!" לא ככה?