לורד פאול, הדמיון הוא הגבולות...
הסידרה העצובה, אולי המעצבנת אולי המדהימה, אולי המסתורית שקראתי אי פעם. הסדרה, האפלוליות דורשים לדמיין כל פרט ופרט. ההרים הטירות האנשים, האסוציאציות, המצבים האין סופיים, הבעיות. הכעס על הגיבור כביכול, על הטיפשות שלו, הרחמים העצמיים, 300 עמודים של יופי טהור. הסידרה הראשונה שלא ידעתי אם נהנתי או לא. לא ידעתי אם אני מזדהה עם הגיבור או לא. נשארתי מבולבל בסוף. תודה לסופר הנהדר, ולתרגומן שסוף סוף תירגם סידרה בצורה נורמלית. אוי איזה ספר, צמרמורת עוברת בגופי כשאני חושב עליו. BY mE
הסידרה העצובה, אולי המעצבנת אולי המדהימה, אולי המסתורית שקראתי אי פעם. הסדרה, האפלוליות דורשים לדמיין כל פרט ופרט. ההרים הטירות האנשים, האסוציאציות, המצבים האין סופיים, הבעיות. הכעס על הגיבור כביכול, על הטיפשות שלו, הרחמים העצמיים, 300 עמודים של יופי טהור. הסידרה הראשונה שלא ידעתי אם נהנתי או לא. לא ידעתי אם אני מזדהה עם הגיבור או לא. נשארתי מבולבל בסוף. תודה לסופר הנהדר, ולתרגומן שסוף סוף תירגם סידרה בצורה נורמלית. אוי איזה ספר, צמרמורת עוברת בגופי כשאני חושב עליו. BY mE