לו היה לי פנצ'ר, אוי-אוי-אוי../images/Emo79.gif
אחרי שבדקתי מפות, סימנתי שבילים, הטרדתי את כל האורחים במנגל יום העצמאות בשאלות על הר שוקף, התגבשה ההחלטה: אני יוצאת לטיול של השאנטי ! אמנם זה עתה קניתי אופניים ואמנם המסלול הכי מסובך שהיתי היה ללכת לאיבוד בבן שמן
ובכל זאת: השאנטי מציעים מסלול קל יחסית ואני הולכת לעשות אותו !...
מנגינה מפחידה ברקע
האמנם ? ? ? ... מלאת עזוז נעורים שכנעתי עוד כמה חברים ויחד יצאנו ביום שישי בשבע בבוקר לטיול של השאנטי. כיאה וכיאות לשאנטיסטים מתחילים, איחרנו בחצי שעה, מה שלא מנע מהטיול להתחיל חצי שעה אחרינו. שאנטי, חברים יקרים, זה שאנטי. אבל אם אתם מדמיינים ערסל, אז נו... אתם לא בפורום הנכון, 41 רוכבים יצאו לדרך ואני הצלחתי להיות החלשה שבכולם ! הטור התפתל לאורך דרך נוף כרמל והדבר היחיד שיש לי לומר להגנתי הוא: היה מזה חמסין ! בחיי, זה לא אני, זה החמסין ! הנה, אפילו היו שריפות בכרמל היום... ובכל זאת, ממשיכים ומדוושים, ממשיכים ומדוושים והריאות שלי כבר יוצאות מהאוזניים החוצה... אחרי ההפסקה הראשונה התחלתי לשקול ברצינות את המסלול החלופי שאומר שאחרי חצי טיול גומרים. אז מה, נמושות אין להם חיים ? אם שמים אותם בחמסין הם לא מתעלפים ? כך עברה עוד עליה ועוד ירידה, אני נשבעת לכם שהיתי הדבר הכי פחות ספונטני וסקסי בטיול הזה ובכל זאת הצלם שהתלווה אלינו צילם אותי באינספור תנועות וסיבובים (או שסתם כיוון אלי את המצלמה כדי שלא ארגיש לגמרי בקאנטים
) והנה עוד ירידה ועוד עליה, אנשים ! סתכלו על הנוף במורד ההר לא מדהים ? אופס עוד אבן. עוד קוליס. היה נוף ? את העליה הגדולה לעוספיה כבר הלכתי ברגל, חנה מלווה אותי כהרגלה וחשבתי אח אח, אם רק היה לי פנצ'ר, היתי יכולה לעשות הפסקה של איזה חצי שעה... אח אח, אם רק היה נשבר לי הגלגל....... מזל שחנה לא שמעה. אחרי העליה החלטתי שאם כבר סבלתי עד עכשיו עדיף כבר שאני ארד עם כולם לנחל אלון. מקסימום אני אמות. או כמו שאומרים בפולנית: אני כבר אנוח בקבר
אז ירדתי אתם. דאונהילרים יקרים ! אתם בטוחים ? כאילו, זה סופי אצלכם שירידות זה משהו ששווה להתמקד בו ? כאילו, התקף לב מרוב פחד לא משחק אצלכם ? מה הקטע הזה תגידו לי ? החיזיון שלי עפה בחינניות ישר לתוך הנחל בקפיצת ראש מגובה 300 מ' אמנם משובב נפש, אבל בכל זאת, היתי מעדיפה להגיע לשם בחתיכה אחת. מה שהביא אותי ללחוץ על הברקסים בהתמדה ובפחד. מדי פעם הגלגל האחורי מסתחרר בין האבנים והדרדרות, החולות ומחטי האורנים, ואנשים חולפים לידי בוווווששש הופ עבר עוד אחד. עכשיו אני מבינה למה החולצות של הרוכבים כל כך צבעוניות, אחרת לא היתי רואה אותם בכלל
נחל-מנוחה-מים-נחל-מים-מנוחה ואני את העליה הגדולה של הר שוקף עשיתי בסוף בג'יפ של הצלם. ומה אני אגיד לכם, גיליתי את האמת על אלו שרצים ראשונים..... מסתבר שהכל עבודה בעיניים קונספירציה אחת גדולה... אתם גם הולכים ! לא היה בן אדם אחד שעשה את כל הדרך ברכיבה, לא את העליות ולא את הירידות, ראיתי מהג'יפ, שככה יהיה לי טוב !... הטיול נגמר באבו-לאפה עם פיתה דרוזית ולבנה משובחת, חזרתי הביתה אחרי רק 13 שעות ! גמורה מעייפות ומרעב, מפוררת לרסיסים ומחכה בכליון עיניים...... לטיול הבא של השאנטי. אז מה, אם אני נמושה אין לי כייף בחיים ? אם מטיילים אני לא אסע ?
המון תודה לסיגל, אייל ונוגה על התמיכה לאורך כל הדרך ולנבו ולטל על האפשרות לנסוע חלק מהדרך בג'יפ עכשיו אני גם יכולה לצרף לעצמי חתימה קוסמופוליטית מדליקה: רכבתי בשאנטי, והעולם שתק
אחרי שבדקתי מפות, סימנתי שבילים, הטרדתי את כל האורחים במנגל יום העצמאות בשאלות על הר שוקף, התגבשה ההחלטה: אני יוצאת לטיול של השאנטי ! אמנם זה עתה קניתי אופניים ואמנם המסלול הכי מסובך שהיתי היה ללכת לאיבוד בבן שמן
