המלאכית הנאיבית
New member
לזה שלא ידע להגיד אני אוהב אותך
הייתי אז בת 30 בדיוק סיימתי התמחות בגניקולוגית והגעתי למחלקה שלך. אתה היית בן 32 רופא ונראת לי כמו העוזר של אלוהים בכבודו ובעצמו. החלפנו מבטים חיוכים ואחרי חודש סוף סוף הצעת לי לצאת אתך. היציאה הזו גררה עוד יציאות רבות וכולם מדהימות שמאוד נהנתי בכל אחת מהן. אחרי שלוש חודשים באחת היציאות לנו אמרתי שאני לא מבקשת לא חתונה ולא כלום רק שלא תשכב או תצא עם אף אחת אחרת. ואתה הסכמת. עברה שנה, שנה של ביחד ואתה הזמנת לנו מקומות במסעדה. בין כוס יין אחת לשנייה אמרת שהחוזה שכירות שלך נגמר ולפני שאתה מחדש אותו אתה רוצה לדבר איתי על משהו. שאלת אם אני מעוניינת לעבור לגור ביחד. התלבטתי כמה ימים ובסוף אמרתי שכן, אהבתי אותך. עברת אלי. התחלקנו בהכל בתשלומים במטלות רק בדבר אחד לא היינו שווים. מעולם לא אמרת לי שאתה אוהב אותי. כמובן שכששאלתי אם אתה אוהב אותי ענית שכן או שאמרת גם אני אותך אבל את המשפט המלא כן אני אוהב אותך או גם אני אוהב אותך לא אמרת מעולם. היה לנו טוב לגור ביחד. בין המשמרות המטורפות שלנו שעה שעתיים בדירה זה כל מה שהיה לנו. ביום השנה השני שלנו החלטנו לפרגן לעצמו חופשה קצרה, סקי בשוויץ. נסענו היה רומנטי היה כיף ובכל זאת משהו היה חסר, שתגיד לי שאתה אוהב אותי. באחת הפעמים שיצאנו לעשות סקי אמרתי לך שהשעון הביולוגי שלי מתקתק שאני בת 32 עם קריירה ושהגיע הזמן למשפחה ולתינוק. אתה ישר התעצבנת הרמת את קולך והסברת לי בצורה שלא משתמעת לשתי פנים שאתה לא רוצה להתחתן ולא ילדים. כשחזרנו לארץ נפרדנו. מאותו היום ועד אתמול משך חודשיים פלוס האשמתי את עצמי שהעלתי את הנושא שהלחצתי אותך. אבל אתמול הבהרת לי שאני לא אשמה ותודה לך שעכשיו אני כבר לא כועסת שהעלתי את הנושא אלא רק חושבת איך לא הבנתי. היה לי קשה להמשיך לעבוד אתך במשך הארבע חודשים האלה. אתמול ראיתי אותך מתנשק עם מישהי ואיך שכאב לי. ניגשתי אליך ושאלתי אם הבחורה המסכנה יודעת שמהקשר הזה לא נישואים ולא ילד לא יצאו לה. ואתה חייכת ואמרת שאולי דווקא יצאו. הבהרת לי שלא אהבת אותי שרק הסקס היה נהדר ושהיה לך נוח לגור איתי. ועכשיו אני מבינה שטוב שהעלתי את הנושא רק שחבל שלא עשיתי את זה קודם. ואתה, אתה אין מילה שתתאר את ההתנהגות שלך. ממני שכואבת אבל הרבה פחות ומודה על הזמנים הטובים שהיו לנו ביחד ועל זה שנפרדנו מוקדם ולא מאוחר
הייתי אז בת 30 בדיוק סיימתי התמחות בגניקולוגית והגעתי למחלקה שלך. אתה היית בן 32 רופא ונראת לי כמו העוזר של אלוהים בכבודו ובעצמו. החלפנו מבטים חיוכים ואחרי חודש סוף סוף הצעת לי לצאת אתך. היציאה הזו גררה עוד יציאות רבות וכולם מדהימות שמאוד נהנתי בכל אחת מהן. אחרי שלוש חודשים באחת היציאות לנו אמרתי שאני לא מבקשת לא חתונה ולא כלום רק שלא תשכב או תצא עם אף אחת אחרת. ואתה הסכמת. עברה שנה, שנה של ביחד ואתה הזמנת לנו מקומות במסעדה. בין כוס יין אחת לשנייה אמרת שהחוזה שכירות שלך נגמר ולפני שאתה מחדש אותו אתה רוצה לדבר איתי על משהו. שאלת אם אני מעוניינת לעבור לגור ביחד. התלבטתי כמה ימים ובסוף אמרתי שכן, אהבתי אותך. עברת אלי. התחלקנו בהכל בתשלומים במטלות רק בדבר אחד לא היינו שווים. מעולם לא אמרת לי שאתה אוהב אותי. כמובן שכששאלתי אם אתה אוהב אותי ענית שכן או שאמרת גם אני אותך אבל את המשפט המלא כן אני אוהב אותך או גם אני אוהב אותך לא אמרת מעולם. היה לנו טוב לגור ביחד. בין המשמרות המטורפות שלנו שעה שעתיים בדירה זה כל מה שהיה לנו. ביום השנה השני שלנו החלטנו לפרגן לעצמו חופשה קצרה, סקי בשוויץ. נסענו היה רומנטי היה כיף ובכל זאת משהו היה חסר, שתגיד לי שאתה אוהב אותי. באחת הפעמים שיצאנו לעשות סקי אמרתי לך שהשעון הביולוגי שלי מתקתק שאני בת 32 עם קריירה ושהגיע הזמן למשפחה ולתינוק. אתה ישר התעצבנת הרמת את קולך והסברת לי בצורה שלא משתמעת לשתי פנים שאתה לא רוצה להתחתן ולא ילדים. כשחזרנו לארץ נפרדנו. מאותו היום ועד אתמול משך חודשיים פלוס האשמתי את עצמי שהעלתי את הנושא שהלחצתי אותך. אבל אתמול הבהרת לי שאני לא אשמה ותודה לך שעכשיו אני כבר לא כועסת שהעלתי את הנושא אלא רק חושבת איך לא הבנתי. היה לי קשה להמשיך לעבוד אתך במשך הארבע חודשים האלה. אתמול ראיתי אותך מתנשק עם מישהי ואיך שכאב לי. ניגשתי אליך ושאלתי אם הבחורה המסכנה יודעת שמהקשר הזה לא נישואים ולא ילד לא יצאו לה. ואתה חייכת ואמרת שאולי דווקא יצאו. הבהרת לי שלא אהבת אותי שרק הסקס היה נהדר ושהיה לך נוח לגור איתי. ועכשיו אני מבינה שטוב שהעלתי את הנושא רק שחבל שלא עשיתי את זה קודם. ואתה, אתה אין מילה שתתאר את ההתנהגות שלך. ממני שכואבת אבל הרבה פחות ומודה על הזמנים הטובים שהיו לנו ביחד ועל זה שנפרדנו מוקדם ולא מאוחר
