Forest Faery
New member
לזה ששבר לי את הלב
לך, בפעם הראשונה בחיי התחלפה האהבה הרבה שרחשתי כלפייך בשנאה, על כל מה שעשית לי..על כל מה שהבטחת והפרת על כל הפעמים שאמרת שאתה אוהב ובסוף הלכת. אני שונאת אותך על זה שאני מפחדת מבנים אחרים שאני נכנסת למין מערבולת כזו של אלכוהול ושל פציעה עצמית..אני שונאת אותך.שונאת כ"כ..מעבירה את הלילות בבכי..מבריזה מהלימודים..הולכת כמו מסוממת..זוכה למבטים של רחמים. איבדתי כל ביטחון באנשים אני לא מאמינה באהבה והכל בגללך. אני מנסה לשכוח אותך, להמשיך הלאה אני רק ילדה אומרים לי כל החיים לפניי אבל אותם אנשים לא "זכו" מעולם לחשוב את טעם ההשפלה הכאב המר הפכתי למישהי זרוקה תרתי משמע... לא, אני כבר לא אוהבת אותך..למעשה אני שונאת אותך..מחרידה אותי הידיעה שבאותו יום שבערב אמרת לי שזה הסוף שזה לא הולך שכבנו על המיטה שלי והתנשקנו יותר מכל אני שונאת את עצמי על כך שהאמנתי בך שבטחתי בך שאהבתי אותך שנסחפתי בתוך המערבולת הזו שמכונה אהבה -שיכרון חושים. אך עוד לא שוב לא אפול במערבולת הזו, גמלה בלי החלטה לא להתחתן לא לצאת עוד עם בחורים..עכשיו החיים שלי כ"כ שחורים ורעים ואתה הפכת אותם לכאלה. אני לא אשלח לך את המכתב אין לי אומץ..אבל לא הצלחתי לבטא את כל מה שאני מריגהש כלפייך בסוג אחר של יצירה אפילו לא בשירה שכ"כ חביבה עליי. אני כותבת לך יודעת שלא תקבל את המכתב אך שוב מכים בי זכרונות שוב אני נופלת..זה מין בור עמוק כזה שאף אחד לא יכול לחלץ אותי ממנו לא משנה כמה אני צועקת וזועקת. אתה בטח מאושר ..לא חושב עליי בכלל..לא מודע לעצם העובדה שפגעת..שהרסת..שאני שכובה על הקרקע מדממת עם בקבוק אלכוהול ואף אחד לי לא יוכל לעולם לעזור. כמה שזה נשמע מזוויע אני מאחלת לך הרע ביותר לעולם לא אוכל לסלוח ואתה מכיר אותי כמי שתמיד סולחת כמי שתמיד מוותרת שאומרת שאפשר להמשיך הלאה למרות הכל בחורה אופטימית שרואה תמיד את הטוב גם שהכל רע..ואני מנסה..כ"כ מנסה לגייס שוב את התחושות האלו ונאלמת דום ובוכה ..אני פשוט לא מצליחה..יגידו כולם שאני ילדה סך הכל ילדה שאני אתאהב שוב..שיהיו לא עוד הרבה חברים..לא אני לא רוצה..לא רוצה לטעום את טעם האהבה ושוב להאתכזב לא רוצה לפגוש את זה ששוב יבטיח ואחר כך ילך..רוצה להיות לבד עם עצמי..להמשיך להיות מסוממת ושיכורה..אני מקווה שאתה שמח עכשיו רצחת לי את הנשמה. מזו שמתעוררת כל בוקר לתוך סיוט בגללך.
לך, בפעם הראשונה בחיי התחלפה האהבה הרבה שרחשתי כלפייך בשנאה, על כל מה שעשית לי..על כל מה שהבטחת והפרת על כל הפעמים שאמרת שאתה אוהב ובסוף הלכת. אני שונאת אותך על זה שאני מפחדת מבנים אחרים שאני נכנסת למין מערבולת כזו של אלכוהול ושל פציעה עצמית..אני שונאת אותך.שונאת כ"כ..מעבירה את הלילות בבכי..מבריזה מהלימודים..הולכת כמו מסוממת..זוכה למבטים של רחמים. איבדתי כל ביטחון באנשים אני לא מאמינה באהבה והכל בגללך. אני מנסה לשכוח אותך, להמשיך הלאה אני רק ילדה אומרים לי כל החיים לפניי אבל אותם אנשים לא "זכו" מעולם לחשוב את טעם ההשפלה הכאב המר הפכתי למישהי זרוקה תרתי משמע... לא, אני כבר לא אוהבת אותך..למעשה אני שונאת אותך..מחרידה אותי הידיעה שבאותו יום שבערב אמרת לי שזה הסוף שזה לא הולך שכבנו על המיטה שלי והתנשקנו יותר מכל אני שונאת את עצמי על כך שהאמנתי בך שבטחתי בך שאהבתי אותך שנסחפתי בתוך המערבולת הזו שמכונה אהבה -שיכרון חושים. אך עוד לא שוב לא אפול במערבולת הזו, גמלה בלי החלטה לא להתחתן לא לצאת עוד עם בחורים..עכשיו החיים שלי כ"כ שחורים ורעים ואתה הפכת אותם לכאלה. אני לא אשלח לך את המכתב אין לי אומץ..אבל לא הצלחתי לבטא את כל מה שאני מריגהש כלפייך בסוג אחר של יצירה אפילו לא בשירה שכ"כ חביבה עליי. אני כותבת לך יודעת שלא תקבל את המכתב אך שוב מכים בי זכרונות שוב אני נופלת..זה מין בור עמוק כזה שאף אחד לא יכול לחלץ אותי ממנו לא משנה כמה אני צועקת וזועקת. אתה בטח מאושר ..לא חושב עליי בכלל..לא מודע לעצם העובדה שפגעת..שהרסת..שאני שכובה על הקרקע מדממת עם בקבוק אלכוהול ואף אחד לי לא יוכל לעולם לעזור. כמה שזה נשמע מזוויע אני מאחלת לך הרע ביותר לעולם לא אוכל לסלוח ואתה מכיר אותי כמי שתמיד סולחת כמי שתמיד מוותרת שאומרת שאפשר להמשיך הלאה למרות הכל בחורה אופטימית שרואה תמיד את הטוב גם שהכל רע..ואני מנסה..כ"כ מנסה לגייס שוב את התחושות האלו ונאלמת דום ובוכה ..אני פשוט לא מצליחה..יגידו כולם שאני ילדה סך הכל ילדה שאני אתאהב שוב..שיהיו לא עוד הרבה חברים..לא אני לא רוצה..לא רוצה לטעום את טעם האהבה ושוב להאתכזב לא רוצה לפגוש את זה ששוב יבטיח ואחר כך ילך..רוצה להיות לבד עם עצמי..להמשיך להיות מסוממת ושיכורה..אני מקווה שאתה שמח עכשיו רצחת לי את הנשמה. מזו שמתעוררת כל בוקר לתוך סיוט בגללך.
