תומר שיימן
New member
לזיכרו..
כשהייתי בקורס טיס בצבא ,מן הסתם נקשרו קשרי חברות עמוקים עם חלק מהחניכים. את זוהר הכרתי בגיבוש לקורס טיס,הוא היה "צופיפניק" (חניך תנועת הצופים) עם המון מרץ ומוטיבציה שגדל במבשרת ציון. כבר בטירונות הפכנו לחברים טובים בעיקר בזכות חוש ההומור שלו והיכולת לקחת כל דבר בפרופורציה.אני לא הייתי היחידי שהרגיש שזוהר "גדול" עלינו בכמה מידות ,וההרגשה הייתה שבעצם הוא יותר מבוגר מגילו האמיתי. מעין דמות אב שכזו. במהלך המיון לפייפרים (צק 15 ) הייתה דחיה רצינית במהלך הקורס עקב מלחמת המפרץ והמדריכים לא היו סגורים עד הסוף איזה טיסות הולכים לבצע. כל פעם שינו את ההחלטה ולבסוף כשהוחלט ש"מחר מבצעים ניווט" בשעה 4 אחה"צ הוטלה על זוהר המשימה להכין 50 מפות ניווט לטיסה למחרת (בשלבים אלו ,מכיוון שאלו טיסות מיון משרטטים את כל המפות יחד ולא כל חניך משרטט לעצמו). תוך 20 דקות הוא השתלט על העסק כשהוא ממנה צוות "חותכים" צוות "מדביקים" צוות "משרטטי נקודות ציון" וצוות "משרטטי קוי סחיפה". לא ראיתי דוגמא ליעילות כזו מימי. תוך שעה וחצי שורטטו 40 מפות מדויקות ונקיות. מיותר לציין שאת קורס הקצינים הוא עבר בקלות ,אך בזמן המיון האחרון (לאחר שנה וחודשיים בקורס ) הוא הודח . מכיוון שגם אני הודחתי בשלב זה ,מצאנו את עצמנו ממתינים לשיבוץ בלשכת חיל האוויר. למרות רגשות התסכול והעצב ,לזוהר היה ברור כי הוא מתנדב לפל"סר הנ"חל (אחיו הגדול היה שם קצין) ולא נשאר בחיל האוויר כקצין . לא ניכרה על פניו שמץ של אכזבה או יאוש על שנה וחודשיים "מבוזבזות" . באותה תקופה גם בילית הרבה עם זוהר במסגרת לא צבאית וכמעט בכל פעם הזכרנו בבדיחות הדעת את עניין ארגון המפות ,ואולי בכלל כדאי שהוא ילך להיות רס"ר בצבא.... הזיכרון האחרון שלי ממנו היה שבועיים לאחר מכן ,לאחר שכל אחד מאיתנו היה בתקופת המתנה לשיבוץ וחיל האוויר החליט לשלוח את כל המודחים לשבועיים תעסוקה מבצעית בג´נין. זה היה יום שישי,בשעת צהריים ,כשכולם תופסים תנומה לאחר פעילות . מכיוון שזוהר היה חובב טיולים מושבע ,הוא יצא מהאוהל עם מפה צבאית והחל לבצע "ניתוח שטח" . הצטרפתי אליו לגבעה וזרקתי בצחוק :"מה יש לך ממפות ?" היה נוף מדהים וניסנו ביחד לזהות כל מיני מקומות מהתצפית. רגע נדיר ומיוחד. זוהר התגייס לפלס"ר נח"ל ולמרות שכבר היה שנה וחצי בצבא, התחיל את כל המסלול מהתחלה כולל טירונות יחידה( במהלכה אף כתב לי כמה מכתבים). הוא נפל מכדור תועה בעת אימון צוות שנורה בשוגג על ידי אחד מחבריו הטובים שגם הוא היה איתנו בקורס הטיס והודח באותו שלב. באופן טרגי ,אחיו שהיה קצין בסיירת ,היה באותו זמן קצין תורן והוא קיבל ראשון את הידיעה המרה. אין לתאר את הכאב העצום והתסכול שחשנו כל החברים ,וכמובן גם המשפחה ,בעת הידיעה המרה. גם היום ,לאחר 10 שנים ,אני יכול לאמר שזה היה היום המר והעצוב ביותר בחיי. זוהר , אני מתגעגע. סמ"ר זוהר כלב נהרג ב 7.5.92 יהי זכרו ברוך.
כשהייתי בקורס טיס בצבא ,מן הסתם נקשרו קשרי חברות עמוקים עם חלק מהחניכים. את זוהר הכרתי בגיבוש לקורס טיס,הוא היה "צופיפניק" (חניך תנועת הצופים) עם המון מרץ ומוטיבציה שגדל במבשרת ציון. כבר בטירונות הפכנו לחברים טובים בעיקר בזכות חוש ההומור שלו והיכולת לקחת כל דבר בפרופורציה.אני לא הייתי היחידי שהרגיש שזוהר "גדול" עלינו בכמה מידות ,וההרגשה הייתה שבעצם הוא יותר מבוגר מגילו האמיתי. מעין דמות אב שכזו. במהלך המיון לפייפרים (צק 15 ) הייתה דחיה רצינית במהלך הקורס עקב מלחמת המפרץ והמדריכים לא היו סגורים עד הסוף איזה טיסות הולכים לבצע. כל פעם שינו את ההחלטה ולבסוף כשהוחלט ש"מחר מבצעים ניווט" בשעה 4 אחה"צ הוטלה על זוהר המשימה להכין 50 מפות ניווט לטיסה למחרת (בשלבים אלו ,מכיוון שאלו טיסות מיון משרטטים את כל המפות יחד ולא כל חניך משרטט לעצמו). תוך 20 דקות הוא השתלט על העסק כשהוא ממנה צוות "חותכים" צוות "מדביקים" צוות "משרטטי נקודות ציון" וצוות "משרטטי קוי סחיפה". לא ראיתי דוגמא ליעילות כזו מימי. תוך שעה וחצי שורטטו 40 מפות מדויקות ונקיות. מיותר לציין שאת קורס הקצינים הוא עבר בקלות ,אך בזמן המיון האחרון (לאחר שנה וחודשיים בקורס ) הוא הודח . מכיוון שגם אני הודחתי בשלב זה ,מצאנו את עצמנו ממתינים לשיבוץ בלשכת חיל האוויר. למרות רגשות התסכול והעצב ,לזוהר היה ברור כי הוא מתנדב לפל"סר הנ"חל (אחיו הגדול היה שם קצין) ולא נשאר בחיל האוויר כקצין . לא ניכרה על פניו שמץ של אכזבה או יאוש על שנה וחודשיים "מבוזבזות" . באותה תקופה גם בילית הרבה עם זוהר במסגרת לא צבאית וכמעט בכל פעם הזכרנו בבדיחות הדעת את עניין ארגון המפות ,ואולי בכלל כדאי שהוא ילך להיות רס"ר בצבא.... הזיכרון האחרון שלי ממנו היה שבועיים לאחר מכן ,לאחר שכל אחד מאיתנו היה בתקופת המתנה לשיבוץ וחיל האוויר החליט לשלוח את כל המודחים לשבועיים תעסוקה מבצעית בג´נין. זה היה יום שישי,בשעת צהריים ,כשכולם תופסים תנומה לאחר פעילות . מכיוון שזוהר היה חובב טיולים מושבע ,הוא יצא מהאוהל עם מפה צבאית והחל לבצע "ניתוח שטח" . הצטרפתי אליו לגבעה וזרקתי בצחוק :"מה יש לך ממפות ?" היה נוף מדהים וניסנו ביחד לזהות כל מיני מקומות מהתצפית. רגע נדיר ומיוחד. זוהר התגייס לפלס"ר נח"ל ולמרות שכבר היה שנה וחצי בצבא, התחיל את כל המסלול מהתחלה כולל טירונות יחידה( במהלכה אף כתב לי כמה מכתבים). הוא נפל מכדור תועה בעת אימון צוות שנורה בשוגג על ידי אחד מחבריו הטובים שגם הוא היה איתנו בקורס הטיס והודח באותו שלב. באופן טרגי ,אחיו שהיה קצין בסיירת ,היה באותו זמן קצין תורן והוא קיבל ראשון את הידיעה המרה. אין לתאר את הכאב העצום והתסכול שחשנו כל החברים ,וכמובן גם המשפחה ,בעת הידיעה המרה. גם היום ,לאחר 10 שנים ,אני יכול לאמר שזה היה היום המר והעצוב ביותר בחיי. זוהר , אני מתגעגע. סמ"ר זוהר כלב נהרג ב 7.5.92 יהי זכרו ברוך.