לזכרם

[Cally1]

לזכרם../images/Emo16.gif../images/Emo16.gif../images/Emo16.gif

 

[*neta*]

../images/Emo16.gif../images/Emo16.gif../images/Emo16.gif ../images/Emo10.gif

 

[shanyz]

../images/Emo10.gif../images/Emo16.gif

 

[shiri_b]

../images/Emo16.gif../images/Emo16.gif../images/Emo16.gif

 

[gabrielle]

60 שנה למרד גטו ורשה ../images/Emo16.gif

אני רוצה שתקראו טוב טוב את הקטע הזה עכשיו ותנסו להפנים.. שזה לא יצא לכם מהאוזן ויצא מהשניה- תתרכזו, תפקחו עיניים ותקשיבו למה שנאמר: " בעשרים וחמש שנה למרד גטו ורשה, עורך העיתון " למרחב " ראיון אנטק ( ירדן אומרת: אנטק היה סגן מרד גטו ורשה ). השאלה האחרונה שהציג לו בראיון היתה מה יש ללמוד מן הצד הצבאי, הטקטי ואסטרטגי של מרד הגטו. זו היתה תשובתו של אנטק: " אינני חושבת שיש צורך לנתח את המרד מבחינה צבאית. המדובר הוא במלחמה של פחות מאלף איש נגד צבא אדיר ובלב לאיש לא היה הפקפוק ביחס לתוצאותיו המעשיות. זה לא נושא ללימוד בבי"ס צבאי. לא הנשק, לא המבצעים, לא הטקטיקה. אם יש בית ספר ללימוד רוח האדם, הרי שם זה צריך להיות מקצוע ראשי, הדברים החשובים באמת היו טמונים בכוח שגילו צעירים יהודיים אחרי שנים של השפלה, לקום על משמידיהם ולקבוע בעצמם באיזה מוות יבחרו: טרבלינקה או מרד. אינני יודע אם קיימת אמת מידה מקובלת למוד את זה"". החיים הרי באים לנו כמובן מאליו... אף אחד לא מעריך... אבל שם, לפני 60 שנה אנשים שכחו לחלוטין מה זה לחיות, והכוונה באמת לחיות. זה יכולנו להיות אנחנו, כי מי שזרק רימונים על הגרמנים, הרביץ להם במקלות, נשך אותם בשיניו ותקע בהם את ציפורנם היה בדיוק בגיל שלנו... אתם מבינים... לאותם נערים ונערות היה את התבונה לראות, האומץ לרצות והכוח לבצע והם נלחמו, ונהרגו כדי שאנחנו, כדי שאנחנו נזכור .

 

[LuZ dE EsTrElLa]

קטע יפה בתוכן שלו, קראתי

והפנמתי במיוחד הפסקה האחרונה עצוב ונכון

 

[shanyz]

יפה מאוד...אמרת נכון בסוף...../images/Emo10.gif

 

[gabrielle]

תודה...

 

[LuZ dE EsTrElLa]

../images/Emo16.gif../images/Emo7.gif

 

[Ma E]

../images/Emo16.gif../images/Emo165.gif../images/Emo104.gif../images/Emo16.gif

 

[Dafi the Mighty]

../images/Emo16.gif../images/Emo16.gif../images/Emo16.gif../images/Emo16.gif../images/Emo16.gif../images/Emo16.gif

לזכרם.

ובדיוק (למי שלא יודעת) חזרתי אתמול לפנות בוקר מפולין אחרי מסע של שבוע. עוד לא עיכלתי את מה שהלך שם וכמו שהמחנכת שלי אמרה לי היום, בטח לעולם לא אעכל את מה שהיה שם אי פעם. הקראתי באושוויץ קטע עדות של סבא שלי שהיה שם, וזה היה ממש חזק וזו הייתה שליחות עבורי. זה פשוט נורא להלך שם ולנסות לדמיין את מה שהלך שם אז. מה שכן, חזרנו משלחת גאה ומגובשת מבחינת תלמידים, הורים ומורים. היום כל תלמידי המשלחת והמורים התאספו יחד ברחבה ועמדו יחד בצפירה (שבקושי שמעו אותה). הלכנו כולנו יחד לטקס השואה שהיה לשכבת י' ויא' ובו המנהלת, שיצאה עם המשלחת שלי למסע, הקריאה. אני חושבת שזאת הפעם הראשונה מבין כל הטקסים שנכחתי בהם (ונכחתי בהרבה טקסים רשמיים כאלה) שבאמת התחברתי אל הדברים שהיא אמרה, והייתי גאה במשלחת שלי ובי. שרנו את התקווה בקול גדול ובגאווה. זה מה שחשוב, שנזכור ולא נשכח ושנהיה גאים ושמחים לחיות בארץ הזאת שלאותם יהודים נרדפים לא הייתה. יהי זכרם ברוך.

 

[LuZ dE EsTrElLa]

אני יודעת על מה את מדברת

קודם כל ברוכה השווה

אצלנו כל חברי המשלחת, שמעו אותם שרים את התקווה ממש חזק, כולם כמעט סיפרו שזה חיזק אצלם את הקשר ליהדות ואני ממש מצטערת שלא נסעתי, למרות שמשרד החינוך צריך להצטער כי כל התלמידים כמעט מצטערים שהם לא נסעו כי זה עלה הרבה כסף ולא כולם יכלו להרשות לעצם את הנסיעה הזאת למרות שאני בטוחה שזה מסע קשה ומדהים בו זמנית

 

[gabrielle]

מוות למשרד החינוך

איזה חוצפה- טיול כזה המדינה צריכה לממן ולא אנחנו... זה מסע חינוכי, לא באנו לשם כדי להנות.

 

[LuZ dE EsTrElLa]

../images/Emo45.gif

צודקת ב-100%

 

[THEchosen1]

לזכרם ../images/Emo16.gif../images/Emo16.gif

תמיד נזכור

 

[*זינה*]

../images/Emo16.gifיהי זכרם ברוך../images/Emo16.gif