משהו קטן שכתבתי לזיכרם
אוחחח... נשימה עמוקה, אני רוצה לכתוב כאן משהו, משהו מכל הלב.. רוצה ורוצה והמילים לא ממש יוצאות, כותב משהו ומוחק.. כותב שוב, ושוב מוחק.. יום הזכרון, מה כבר יש לכתוב?! הרי אין מילים לתאר את הצער, את הכאב העצום שמתחולל בי בפנים.. אין מילים שאפילו יכולות לנסות לעודד את אלה שאיבדו את הדבר החשוב להם מכל.. אין אפילו דרך לנחמה.. משפחות על גבי משפחות שאיבדו ילדים.. ואיך?? איך למען השם, אפשר לקחת את הילדים האלה מאיתנו??? והם מחייכים לנו מעל דפי העיתון.. וכותבים עליהם בלשון עבר... והדמעות פשוט חונקות אותי.. אני רוצה להיות שם איתם.. רוצה להתחלף... רוצה ואומר די כבר!!! ובזכותם אנו כאן! בזכותם, אני יכול לכתוב פה... בזכותם, יש לנו מדינה.. חופשית ועצמאית, טוב אז אולי החופש שלנו קצת איבד את עצמו, בימים אלה... אבל יש לנו מדינה יש לנו עתיד... והם ממשיכים ברגעים אלה ממש להציל אותנו, להציל את עצמם... ואני גאה בהם כל כך! הייתי גאה להיות אחד מהם!! ואני רוצה לראות את כולם, חוזרים הביתה בשלום..!!!! ושוב, מילים של אופטימיות.. ושוב, חזרה למציאות.. ושוב, הרגשת מועקה גדולה.. כל ההורגים, החיילים, החיילות, הילדים, האמהות, האבות, הסבים והסבתות.. אין מילים לומר, כמה חבל, כמה עצוב.. כמה קשה לנו פה... אז אני רק אסיים בכמה מילים, ואומר שהשם יקום דמם, שזכרם יהיה ברוך.. ושנזכה לחיות בשלווה, אמן ואמן! נ.ב. היום, היום בטקס בכיתי, עשינו את הטקס בהיכל התרבות. לפני שלושה חודשים נהרג אחד מבוגרי בית הספר מאלו שסיימו רק שנה שעברה הוא הבוגר הראשון מבית ספרי מקיף ח' שנהרג! ההורים שלו הוזמנו ואחיות שלו גם ואחות קראה מכתב כל כך מרגש פשוט בכיתי ולא רק אני כמעט כל העולם לראות את האחות הקטנה שלומדת בשכבת י' אתלנו בבית ספר בשורה הראשונה בוכה במהלך כל הטקס שבר אותנו! אני רוצה להודות להנהלת בית הספר הושקעו המון המון משאבים בטקס הנ"ל והמון כספים וכל זה לזכרו של אור צור ז"ל בוגר בית הספר. יישר כח! יהי זיכרם ברוך של כל חללי צה"ל
עצוב לי,עצוב לי,עצוב לי.