קשה למצוא מילים ליום כזה
גם השמים קודרים.
ראיתי אתמול בטלוויזיה את הטקס ברחבת הכותל המערבי. היה לי קשה, אבל עשיתי זאת מתוך כבוד לנופלים.
היה קשה מאוד לראות את פני המשפחות, וכאבתי מאוד את כאבן.
ולראות את האלמנות הצעירות שילדו אחרי מות...
זה כל כך מזעזע.
כמה תעצומות נפש נדרשות כדי להתגבר על אסון כזה, אם כי לעולם לא מתגברים ממש.
אני יודעת להתבטא ולהביע את רגשותי, אבל ביום זה אבדו לי המילים. לא מסוגלת להביע את עצמי.
לא נותר לי אלא לאחל לעם ישראל שלא תהיינה יותר מלחמות וטרור, ושלא יתווספו יותר חללים. כמובן שאלה חלומות שווא, אבל מותר לחלום, נכון?
התקווה לפחות מחזקת אותנו.
תרגישו טוב.