לחברה הכי טובה שלי

[טריסטין ו טרינטי]

לחברה הכי טובה שלי

ביקשת שאכתוב.. איזה זמן יותר טוב מאשר הזמן שאת כועסת עליי? הסתובבת לך במיטה המשותפת שלנו בהפגנתיות כועסת ואני ישבתי מולך ושתקתי. הסתובבתי למחשב והתעסקתי ב700 דברים שונים. איך אומר לך כמה אני אוהבת? לא יודעת. לא מוצאת את הדרך.. לשבור את החומה שקיימת אצלי. נכון חיפשתי תירוצים לצאת מהמיטה שלנו. יודעת שאם אשאר עוד רגע.. אהיה שלך בגוף ובנפש. לא אוכל יותר להחזיק את עצמי מול הריח המטריף של שערך... מול המגע העדין של ידייך המלטפות. אפילו עכשיו אני מחזיקה את הראש וחושבת האם זה בכלל שווה? למה לי? מפחידה אותי המחשבה שאני אשבר. להישבר פירושו לזרוק את כל השבועות האחרונים שהיו לי קשים מנשוא ולהיות שלך, איתך. ואז.. בעוד תקופה - שוב לעבור את כל התהליך של הפרידה, של הגבולות, של להיות החברות הכי טובות - רק יותר כואב. אני שמחה שאני נוסעת הביתה מחר. שמחה כי יודעת שאי אפשר יותר. אני ואת באותה מיטה.. זו התעללות לשתיינו. אמרת לי שאם היית יכולה, אם היית חזקה היית מנתקת את כל קשרייך עימי. המשפט הזה נשאר חקוק לי בזיכרון וחוצה אותי לשניים - רוצה שתהיי חזקה. אבל שונאת את המחשבה שתתחזקי. כמה אנוכית אני? המון. אמרת שאת מרגישה תקועה במקום. גם אני. לא יכולה לאהוב אותך, לא יכולה להפסיק. רוצה אותך איתי - אבל יודעת שזה לא זה. כמה כואב המשפט הזה? המון, כואב עד דמעות. אם הייתי יכולה.. הייתי נשארת כאן לתמיד. אבל כמה אפשר לסגור את העולם בחוץ? חודש? חודשיים? שלוש? מה הלאה? מעדיפה שתהיי החברה הכי טובה שלי וככה תוכלי להישאר בחיי כל הזמן. אני מקווה שהבועה לא תתפוצץ לי בפרצוף... ומתישהו את תחליטי שאת הולכת. גם כחברה טובה. הקשר שלנו מדהים אותי כל פעם מחדש. כמה התאמה יכול להיות בין שתים? מדברות ללא מילים. כמה עצוב שהתאהבנו. איזה בזבוז. מצד שני - כמה טוב שהיו לנו את החודשים האלו שבהם היינו מאוהבות. כל כך מאוהבות. לפעמים אני מפחדת לפקוח עניים כי יודעת שאת ממש קרובה ואם אפקח עניים לא אתאפק ושפתיי ידבקו לשפתייך - מעצמן. ואז.. לא אוכל להפסיק את זה. אני מצטערת. כל כך מצטערת.

 

[orrrr]

איזה יופי של מכתב ../images/Emo140.gif

 

[הגיון בחולשה]

שלום...

קוראת הרבה בפורום, חוששת שאם אתחיל לפרסם את כל מכתביי לא אפסיק לעולם.. קראתי את המכתב שלך ומאוד הזדהתי איתך.. הרי לך "שיר" שכתבתי לפני כמה חודשים, והתחושה כאם כתבתי אותו היום.. הקטע כבר פורסם בעבר בפורום "שירה וכתיבה יוצרת" אהבה בהגיון ופרולוג לשם הסבר מתחברת לצינורות ההנשמה, אוויר לאפי, מסכה סרוחה משתיקה את פי. מנסה לנשום עמוק, אך נחנקת מתסכולי, מתסכולה. אין אוויר. ההתרחקות מגופי מאפשרת מבט חטוף אל עבר הקיים. אין כאן שום "אולי". אם אתרחק... היי את! כן את! זו הנחנקת, זו הבוכה, זו הכותבת שוב ושוב על התרחקותך הקרבה - ההתבכיינות שלך מאוסה. ההתרפסות שלך כל כך לעוסה. את אוהבת אותה?! שקרנית. כן, אמרתי שקרנית. את זו שנדרת כי אם תדעי על כאב הנובע ממך, תעגני על מפתח המרחק... את עוד לא מבינה? אינך מכורה למילות החום שלה, כי אם למעידות שלה! ומה נותר מפלח ילדותך? - התייפייפות ותמימות חסרת פשר. התבגרת שפלה, כעת נותרת מתחרדנת על כאבה. בואי, למען רגע נוסטלגי עם נדרך, הרימי יד ימינך, הושיטי שתי אצבעות ועצרי את זרימת האוויר. עצרי אותי... רצחי אותי... את אהבתך. כל כך מבינה אותך...

אני.

 

[טרינטי ו טריסטין]

לך

מצטערת על מה שהיה, ידעתי שאחרי כל כך הרבה זמן שאנחנו ביחד את נוסעת היום הביתה, יודעת כמה עושה לך טוב לכתוב, הבריחות הקטנות האלה למחשב, אבל רציתי לנצל כל דקה שאת עדיין כאן, שתהיי ליד קרובה אליי, גם אני בדיוק כמוך לא יכולה להחזיק את עצמי רחוקה ממך מהחיבוק העוטף שלך מהמגע המלטף, מהרגעים הקטנים האלה שכולי שלך ואת שלי וכל העולם עוצר מלכת לכבודנו. גם אותי מפחידה המחשבה שאשבר שאגרום כך שהדבר הנפלא שיש ביננו יתפורר לי בידיים ותלכי ממני, אמרתי לך התאמתי את עצמי אלייך לגבולות שהצבנו אבל החומה הזאת היא שקר הגבולות האלה מכאיבים לי אז אני מסכימה לספוג הכל אולי זה יעבור מתישהוא העיקר שלא תלכי ממני, אוהבת אותך כל כך שזה כואב, קשה להפסיק להיות מאוהבת בך ואיך בכלל אפשר לשלוט ברגש חזק כל כך, קשה להיות כל כך קרובה אלייך וכל כך רחוקה, קשה לרצות אותך כל כך ולעצור את עצמי כל פעם מחדש. אוף איתך את שכולך רגש פתאום החלטת שעכשיו ההגיון צריך לשלוט ואני שכולי הגיון החלטתי שהפעם הולכת עם הרגש שהוא חזק מכל דבר קיים, ואיזה הגיון יש בזה תסתכלי על שתינו תשאלי את עצמך אם טוב לך איתי כמו שטוב לי איתך אם את אוהבת אותי כמו שאני אוהבת אותך כבר הגענו למסקנה ששתינו לא רוצות להיפרד ולהתרחק אחת מהשנייה, שאנחנו משלימות אחת את השנייה בצורה מדהימה והקשר המיוחד הזה גובר על כל הגיון תסתכלי על כל הדברים האלה על כל המכלול של החיים המשותפים שלנו מה הגיוני בכך שנעצור את עצמנו מלהיות ביחד, הרי את שאת שאמרת שלא איכפת לך מהמוסכמות החברתיות ואני שבחיים לא חשבתי שאכנס למערכת יחסים כזאת ואת יודעת שעליי המוסכמות החברתיות כן משפיעות שמפחדת איך יסתכלו עלינו ומה יגידו, אני שאפילו ביקשתי ממך לשמור על הקשר הזה בסוד עד שלאט לאט אדע איך להתמודד עם זה ותזכרי את כל אלה שכן יודעים שהסתכלו עלינו ואמרו כמה יפה הקשר הזה וכמה הם מקנאים בו וכמה אנחנו מתאימות ומשלימות אחת את השנייה, ויש כאלה שיודעים מי אני בכינוי הזה ובכלל לא איכפת לי, רוצה לצאת בחוץ ולצעוק לכל העולם כמה שאני אוהבת אותך... גם אני בדיוק כמוך חושבת אז מה יהיה עם חתונה, ילדים והלחץ הזה מהמשפחה לבן זוג רציני, אבל את לא מבינה שבשבילי האהבה הזאת חזקה מהכל, בפעם הראשונה בחיי אני שלמה עם מה שאני מרגישה אני עושה דברים מהלב מבלי לתת לשום דבר לעמוד בפניי כי כל כך מאמינו בנו יודעת שביחד נוכל להתגבר על כל מכשול, ואומרת בלב שלם שהאהבה הזאת למרות כל המערכות היחסים הקודמות שהיו לי היא האהבה הראשונה האמיתית שלי... ================== כתבתי את כל זה לפני שהלכת ממני לפני שעזבת בכעס על כך שתמיד כשאת הולכת זה קורה אבל מה שקורה יקרה שלי זה שהרגש האמיתי שלי יצא ברגע שהרגשתי ששלך איפושהוא עוד קיים בדיוק כמו אצלי, לא הסתרתי את זה ממך אמרתי לך את זה, אמרת זה רגש זה יעבור, לך זה עובר? גם לי לא וכמו שאני מכירה את עצמי אם אני כל כך בטוחה במשהו הוא לא ייעלם כל כך מהר, ועוד בגלל כל הסיבות הלא נכונות... את אומרת לי מה הלאה, הלאה בשבילי זה לדעת את העבר, לחיות בהווה, לבטוח בעתיד... אני לא יעצור משהו כל כך אמיתי כל כך טוב רק מהפחד שמתישהוא זה ייגמר. אני ואת כמו שאמרת מדברות בלי מילים כל כך דומות כל כך אוהבות מרגישה כאילו כל חיי הנפש שלי חיפשה את שלך ועכשיו שמצאתי לא מוכנה לאבד אותך, לא עצוב לי שהתאהבנו לא מתחרטת על החודשים האחרונים כל רגע וכל זכרון חקוקים אצלי בלב לעד, ולא רוצה לעמוד פעם בחודש מול ירח מלא ולהרגיש איך הלב שלי מתכווץ ונשבר לרסיסים ולמחות עוד דמעה מלוחה, רוצה ליצור איתך עוד זכרונות רוצה אותך כחלק מחיי לנצח, ויכולה להגיד לך כשהלכת ממני הייתי בטוחה שאתפתל מכאבים ואבכה אבל לא, וישר עלה לי לראש זהו חזרת לעצמך למרות שכואב את לא נשברת את חזקה את חושבת שעכשיו אני רוצה להוציא אותך מחיי, ממש לא, רוצה אותך איתי קרוב לליבי, ולא מבינה למה הקמת את החומה הזאת ביננו, ושום הגיון לא יגרום לי לחשוב אחרת, בטוחה ברגש שלי בטוחה ברגש שלך אליי אחרי כל התלאות שעברנו אחרי כל נסיון החיים הכואב והמשותף שלנו יודעת שמצאתי לי פינה בטוחה שבה אני יכולה להניח את הראש לכמה רגעים ולשכוח מהכל... אוהבת אותך, אוהבת כל כך, שלך תמיד אני

 

[ה מוזה]

טריסטין ו טרינטי ../images/Emo20.gif ברוכה הבאה

אהבה חוצה גבולות - של מרחק וזמן של גיל , מין , דת ועוד.. של אוקינוסים ומדבריות . חוצה גבולות ..פשוטו כמשמעו . כשיש אהבה אין גבולות . וכמה טוב זה שאפשר לפעמים להשתחרר מכל הגבולות .. אהבה בבסיסה היא משיכה , חיבור , קסם בין שתי נשמות ..וכשזה קורה כל הגבולות נפרצים .. שכרון חושים . אבל .. בעולם המציאותי , בנורמות שהנחיתו עלינו מהר מאוד אנחנו מחפשים את הגבולות בחזרה כי - "כמה אפשר לסגור את העולם בחוץ"? היי נאמנה לרגשותייך . חווית אהבה קסומה , שתיכן .. מפה .. הדברים בטבעיות יתפסו את מקומם הראוי .. מאמינה שתשארו חברות , כי אהבה שחוצה גבולות לרוב בלתי ניתנת לניתוק .. מכתב מרגש , כל מילה שלך מעומק הרגש והלב...