לחברה הכי טובה שלי..
תשמעי, בהתחלה נפגשנו. והיה נחמד. באמת. היה ממש כיף. היו לנו אותם תחומי עניין, אותו ראש בדיוק. היו לנו חברות משותפות, וביצפר משותף, ובדיחות משותפות. אבל אז שני הגיעה. ואת שנאת אותה- ואני לא הבנתי למה. נכון שהיא קצת מוזרה, וטיפה "רודפת אחרי בנים" אם לצטט אותך, אבל היא מהנה ומצחיקה ו... לא הבנתי למה שנאת אותה. בכלל לא. ואז רבת אם בת חן. ואני חשבתי שזה בגללי. הייתי בטוחה. כי לא רבתם לפני שהכרת אותי, נכון? והיא הייתה ממש מצוברחת, והתרחקה... ואת אמרת שזה בגלל שני. הכל בגללה. ואז רבת גם עם מרי. וזה נשמע קצת יותר מדי, לא? טיפה, רק טיפה יותר מדי. הרי זו כבר לא אשמת שני. ולמרות שטענת שאתן לא מסתדרות מזמן, ושהיא מעצבנת ונדבקת, ולמרות שקצת הסכמתי איתך, זה נראה לי מוזר. זה נראה לי מוזר, שרבת עם שני ורבת עם בת חן ורבת עם מרי, ושום דבר לא באשמתך. אפילו אם רחלי, אחותך, את רבה. זה לא שאני לא רבה עם אחותי, אבל הרבה הרבה פחות! וזה לא שלא השפעת עליי. בדיוק להפך. עם שני לא דיברתי חודש עד שהבנתי שזה טיפשי וחזרנו לקשר. בת חן מתחילה לעצבן אותי כל פעם מחדש. מרי עוד יותר. כשאת אומרת לרחלי שהיא טיפשה או מטומטמת, אני מוסיפה מילת הסכמה, לא בכוונה, והיא באמת נעלבת. ואני לא מתכוונת, זה פשוט יוצא, ואני משתדלת להפסיק, אבל... ואני בקושי מדברת עם בת חן- מי שהייתה אחת החברות הכי טובות שלי, עוד לפני שהכרתי אותך. הרבה לפני. כבר בשנה שעברה. וממרי אני מתרחקת. בהסעות של צוות, אני משתדלת לא לשבת לידה. משתדלת לתפוס מקום ליחיד, ואם אין אז ליד שני, או ליטל או אפרת או מיכל או יערה או אפילו נטלי או מיטל, רק לא לידה. וזה לא שלא הרגשתי טיפה שהיא over protecting ודבק גם קודם. אבל לא חשבתי, אפילו לא קצת, לריב איתה ולהיות איתה ´ברוגז´. אז אני מתחילה לחשוב. למה רבתי עם כולן? למה ניתקתי קשר עם שני בהתחלה? למה התרחקתי מבת חן? ממרי? ולמה התחלתי להגיד לרחלי שהיא מטומטמת?! אולי הכל בגללך? אולי זה לא אשמת שני, והיא בכלל לא משוגעת כמו שאת חושבת. אולי בת חן לא אשמה שרבתן. אולי היא צודקת. אולי מרי היא לא כל כך דבק ופשוט ניסית לסכסך. ואולי- אולי העובדה שרחלי אחותך ואת לא סובלת אותה, הניעה אותך לנסות להפריד בינינו?? אולי?
תשמעי, בהתחלה נפגשנו. והיה נחמד. באמת. היה ממש כיף. היו לנו אותם תחומי עניין, אותו ראש בדיוק. היו לנו חברות משותפות, וביצפר משותף, ובדיחות משותפות. אבל אז שני הגיעה. ואת שנאת אותה- ואני לא הבנתי למה. נכון שהיא קצת מוזרה, וטיפה "רודפת אחרי בנים" אם לצטט אותך, אבל היא מהנה ומצחיקה ו... לא הבנתי למה שנאת אותה. בכלל לא. ואז רבת אם בת חן. ואני חשבתי שזה בגללי. הייתי בטוחה. כי לא רבתם לפני שהכרת אותי, נכון? והיא הייתה ממש מצוברחת, והתרחקה... ואת אמרת שזה בגלל שני. הכל בגללה. ואז רבת גם עם מרי. וזה נשמע קצת יותר מדי, לא? טיפה, רק טיפה יותר מדי. הרי זו כבר לא אשמת שני. ולמרות שטענת שאתן לא מסתדרות מזמן, ושהיא מעצבנת ונדבקת, ולמרות שקצת הסכמתי איתך, זה נראה לי מוזר. זה נראה לי מוזר, שרבת עם שני ורבת עם בת חן ורבת עם מרי, ושום דבר לא באשמתך. אפילו אם רחלי, אחותך, את רבה. זה לא שאני לא רבה עם אחותי, אבל הרבה הרבה פחות! וזה לא שלא השפעת עליי. בדיוק להפך. עם שני לא דיברתי חודש עד שהבנתי שזה טיפשי וחזרנו לקשר. בת חן מתחילה לעצבן אותי כל פעם מחדש. מרי עוד יותר. כשאת אומרת לרחלי שהיא טיפשה או מטומטמת, אני מוסיפה מילת הסכמה, לא בכוונה, והיא באמת נעלבת. ואני לא מתכוונת, זה פשוט יוצא, ואני משתדלת להפסיק, אבל... ואני בקושי מדברת עם בת חן- מי שהייתה אחת החברות הכי טובות שלי, עוד לפני שהכרתי אותך. הרבה לפני. כבר בשנה שעברה. וממרי אני מתרחקת. בהסעות של צוות, אני משתדלת לא לשבת לידה. משתדלת לתפוס מקום ליחיד, ואם אין אז ליד שני, או ליטל או אפרת או מיכל או יערה או אפילו נטלי או מיטל, רק לא לידה. וזה לא שלא הרגשתי טיפה שהיא over protecting ודבק גם קודם. אבל לא חשבתי, אפילו לא קצת, לריב איתה ולהיות איתה ´ברוגז´. אז אני מתחילה לחשוב. למה רבתי עם כולן? למה ניתקתי קשר עם שני בהתחלה? למה התרחקתי מבת חן? ממרי? ולמה התחלתי להגיד לרחלי שהיא מטומטמת?! אולי הכל בגללך? אולי זה לא אשמת שני, והיא בכלל לא משוגעת כמו שאת חושבת. אולי בת חן לא אשמה שרבתן. אולי היא צודקת. אולי מרי היא לא כל כך דבק ופשוט ניסית לסכסך. ואולי- אולי העובדה שרחלי אחותך ואת לא סובלת אותה, הניעה אותך לנסות להפריד בינינו?? אולי?