לחברה שלי ע. אמא של..
אני רואה אותך מתחילה להשתגע..חושבת אולי זה יעבור.. כמו כל הפעמים האלה. אבל זה לא. אז עזבנו הכל ונסענו.. כרגיל לים. איפה שהכי קל לבכות.. או לצעוק.. או להרגע. השנה יותר קשה לי אמרת. אולי הגיל שממשיך להתקדם. ואני חושבת אולי כי יותר קשה היום לראות את האור שבקצה המנהרה. שיותר קל לחשוק שפתיים ולהמשיך כחושבים שיום אחד יהיה לזה סוף. ועכשיו? מה יהיה? אל איזה אופק הלך הסוף? אולי תמיד הוא היה באופק וכמו ההם חשבנו שאם נלך מספיק רחוק נגיע אליו. ובעצם.. אבל לא אומרת לך. את הרי תחשבי שזה פוליטי. ובכלל..מה המלים האלה בכלל יודעות לעשות? סתם.. עוד מלים. כל היום הזה.. נזיז את המלים מפה לשם. מי שיבכה יבכה.. כל אחד יזכר בפינה הכואבת שלו ויבכה ממנה. בסוף יהיו זיקוקים. תסתכלי על השקיעה הזאת את אומרת. ואני.. כן. מסתכלת. לא רואה כלום. מסתכלת עליך. דואגת. לא קוראת יותר עיתונים את אומרת. לא יכולה לראות את התמונות. כל אחד.. אפילו אם יש לו זקן מזכיר לי אותו. ושתינו מחייכות פתאום. בגלל השלושה בסירה אחת. בין הדמעות. איך עם כל השנים שעוברות הפצע ממשיך לדמם. ילד שלך שמת. בשר מבשרך. נשמה שמלופפת בתוך נשמתך. נגמר פתאום עם..הודעה נמסרה למשפחתו. לא הכרתי אותך אז. אצלי הוא מת ביום ההוא שהודיעו ברדיו על פיגוע ואת צחקת. חשבתי שאת פסיכית. אחר כך התחלת להתפרק. ואז נפתח הסכר..תחילתה של חברות אה? ומאז מכירה אותו כאילו באמת. מהלידה. ומה אמר דבר ראשון. וכמה קשה היה כשגוייס. כשבקושי חזר. סיפר לך סיפורים כאילו הוא לא שם. לא שוכב במארבים הארוכים. אוהב את ענבל שלו. מתכנן את הטיול למזרח. והתמונה שבחדר שלך. שאני רואה איך את מגניבה מבט כל פעם.. וחושבת אלוהים.. איך אפשר ככה כל הזמן. שומעת את הסיפורים עליו.. בוכה איתך. גם בשתיקות. ורואה את החור הזה שלא מצליח להתמלא בכלום. את הנשמה שלא מפסיקה לבכות. אותך בבקרים אחרי לילות לבנים. את הקול שלך פתאום נשבר באמצע משפט.. ולפי המבט האבוד שלך אני מבינה שהוא עבר לך בראש. כל פעם המשפט הזה.. הודעה נמסרה למשפחתו.. תראי אם אפשר לדחות לי את יום הזכרון הזה אמרת. לא חושבת שיכולה לעמוד בזה הפעם. לא רוצה ללכת לטקסים. אין לי כוח לכל הנאומים. במותם ציוו לנו את החיים.. מה ציוו? מה מותם? תזיזי את היום הזה! אין בעיה אני אומרת.. שבוע הבא ביום רביעי מתאים לך? שתחייכי קצת.. שתחזרי אליך. מה יהיה תגידי. מחר כשיתחילו כל השירים האלה איך ננגב את כל הדמעות. נהיה אמהות שרות. כן. נקרע לי הלב היום חברה שלי. נגמרו המלים.. שאני אוהבת אותך אמרתי כבר?
אני רואה אותך מתחילה להשתגע..חושבת אולי זה יעבור.. כמו כל הפעמים האלה. אבל זה לא. אז עזבנו הכל ונסענו.. כרגיל לים. איפה שהכי קל לבכות.. או לצעוק.. או להרגע. השנה יותר קשה לי אמרת. אולי הגיל שממשיך להתקדם. ואני חושבת אולי כי יותר קשה היום לראות את האור שבקצה המנהרה. שיותר קל לחשוק שפתיים ולהמשיך כחושבים שיום אחד יהיה לזה סוף. ועכשיו? מה יהיה? אל איזה אופק הלך הסוף? אולי תמיד הוא היה באופק וכמו ההם חשבנו שאם נלך מספיק רחוק נגיע אליו. ובעצם.. אבל לא אומרת לך. את הרי תחשבי שזה פוליטי. ובכלל..מה המלים האלה בכלל יודעות לעשות? סתם.. עוד מלים. כל היום הזה.. נזיז את המלים מפה לשם. מי שיבכה יבכה.. כל אחד יזכר בפינה הכואבת שלו ויבכה ממנה. בסוף יהיו זיקוקים. תסתכלי על השקיעה הזאת את אומרת. ואני.. כן. מסתכלת. לא רואה כלום. מסתכלת עליך. דואגת. לא קוראת יותר עיתונים את אומרת. לא יכולה לראות את התמונות. כל אחד.. אפילו אם יש לו זקן מזכיר לי אותו. ושתינו מחייכות פתאום. בגלל השלושה בסירה אחת. בין הדמעות. איך עם כל השנים שעוברות הפצע ממשיך לדמם. ילד שלך שמת. בשר מבשרך. נשמה שמלופפת בתוך נשמתך. נגמר פתאום עם..הודעה נמסרה למשפחתו. לא הכרתי אותך אז. אצלי הוא מת ביום ההוא שהודיעו ברדיו על פיגוע ואת צחקת. חשבתי שאת פסיכית. אחר כך התחלת להתפרק. ואז נפתח הסכר..תחילתה של חברות אה? ומאז מכירה אותו כאילו באמת. מהלידה. ומה אמר דבר ראשון. וכמה קשה היה כשגוייס. כשבקושי חזר. סיפר לך סיפורים כאילו הוא לא שם. לא שוכב במארבים הארוכים. אוהב את ענבל שלו. מתכנן את הטיול למזרח. והתמונה שבחדר שלך. שאני רואה איך את מגניבה מבט כל פעם.. וחושבת אלוהים.. איך אפשר ככה כל הזמן. שומעת את הסיפורים עליו.. בוכה איתך. גם בשתיקות. ורואה את החור הזה שלא מצליח להתמלא בכלום. את הנשמה שלא מפסיקה לבכות. אותך בבקרים אחרי לילות לבנים. את הקול שלך פתאום נשבר באמצע משפט.. ולפי המבט האבוד שלך אני מבינה שהוא עבר לך בראש. כל פעם המשפט הזה.. הודעה נמסרה למשפחתו.. תראי אם אפשר לדחות לי את יום הזכרון הזה אמרת. לא חושבת שיכולה לעמוד בזה הפעם. לא רוצה ללכת לטקסים. אין לי כוח לכל הנאומים. במותם ציוו לנו את החיים.. מה ציוו? מה מותם? תזיזי את היום הזה! אין בעיה אני אומרת.. שבוע הבא ביום רביעי מתאים לך? שתחייכי קצת.. שתחזרי אליך. מה יהיה תגידי. מחר כשיתחילו כל השירים האלה איך ננגב את כל הדמעות. נהיה אמהות שרות. כן. נקרע לי הלב היום חברה שלי. נגמרו המלים.. שאני אוהבת אותך אמרתי כבר?
