אוי ואבוי לך אם אתה הולך!!!!!!
אני לא יודעת מה כתבו עליך, וגם לא מעניין אותי, בעיניי את מנהל את הפורום היטב. קשוב ומודע לבעיות ולצרכים שלנו, המשפחות של פגועי הנפש. המשפחות המתמודדות עם בני משפחה שהתנהגותם שונה, אחרת, קשה ולא מובנת. מבחינתי, בעולם מלא אטימות, רשעות, חוסר סובלנות, חוסר ידע וסטיגמות מצאתי לי מקלט קטן, משפחה תומכת, מפרגנת ומעל הכל, מבינה, גם את מה שאני לא כותבת, גם בין השורות. דברים שלא צריך להגיד, כי כולנו מכירים, כולנו יודעים למה אני מתכוונת כשאני אומרת "קשה לי". ואני יכולה לומר זאת בלי להתנצל ובלי להרגיש לא בסדר. אני יודעת שתמיד הגבת כלפי באדיבות רבה, בנימוס בכבוד, בעולם מלא תוהו ובבוהו זאת פינה אחת של שקט, של כבוד וקבלה. צר לי על הדיאלוגים שמסיטים את מטרת הפורום והמשפחה התומכת מהיעוד והסיבה שבגללה כולנו כאן. הסיבה היא: הרצון לאמפטיה. הרצון לא להתנצל. היכולת לעודד מישהו שנמצא באותו מצב כמו שלי. אני מבינה את המטרה של הכותבים החדשים כאן באחרונה, אבל חושבת שזה לא המקום המתאים. זה מחליש את האנשים שגם ככה מתמודדים עם דברים לא קלים. כמו שכתבה מישהי "ניסית להיות פעם בבית עם בן משפחה חולה-נפש?" אז ענו לה "גם לחולי הנפש לא קל. גם הם רוצים שישמעו אותם" --> O.K. אין בעיה, שישמעו אותם, אבל לא בכתובת הזאת. כאן זה סתם מחליש וגורם לתחושה לא נעימה --> שוב, התחושה שיש צורך להתנצל. ד. קובי, בבקשה אל תתפטר. זה רק יעורר מתחים חדשים. מישהו חדש שלא מכיר את כותבים ושוב להתחיל הכל מחדש. אנחנו זקוקים ליציבות. אנא - הישאר.