לחברי הפורום- עוד מעט קט...

[גילה זילברמן]

לחברי הפורום- עוד מעט קט...

חברי פורום יקרים, אני שמחה ומתרגשת על מגוון הבעיות המועלות בפורום. בכוונתי לעבור אחת אחת ולסקור את הפרעות החרדה השונות ואת דרכי ההתמודדות איתן. כמו כן בתכנון לארח בפורום מדי פעם אנשים שיענו על שאלות ספציפיות, כמו למשל, טכנאי מעליות, פסכאטר ועוד.... הפורום כעת בשלבים של הקמה והרצה. אני מודה לכם על הסבלנות ועל ההתמדה.... שלכם, גילה

 

[shanyz]

שלום לגילה ולחברי הפורום../images/Emo140.gif

אני לא יודעת אם מה שיש לי נקרא הפרעות חדרה, אבל אני חושבת שכן. אני מאוד נלחצת כשיש עלי תשומת לב, או כל דבר שאני מתביישת/מתרגשת וזה מתבטא בעיקר בהסמקת יתר בצוואר ובפנים הזעה, יש לי דפיקות לב מואצות ולפעמים הצוואר והכתפיים נתפסים לי. זה קורה לעיתים קרובות מהרבה מאוד מצבים,אפילו כאלו מאוד קטנים ולא משמעותיים כמו לדוגמא השתתפות בשיעור אנגלית, שאני מאוד מתביישת. רק מזכירים את השם שלי וכולי כבר מסמיקה עם דפיקות לב. בעקבות הבעיה הזו של ההסמקה זה מאוד מאוד משפיע עלי ואני מרגישה שלאט לאט זה גורם לי ליותר ויותר ביישנית וסגורה עם עצמי ואני משתדלת כמה שפחות להשתתף בדברים ולהיות פעילה, החלטתי ללכת לשבת בסוף הכיתה כדי שחלילה תשומת הלב לא תהיה עלי כשאני במרכז החדר. אני משתדלת כמה שפחות להשתתף בשיעור ותמיד מקווה שרק לא יפנו אלי כי אני ישר כולי נתקפת פאניקה ומסמיקה

בכלל כשזה קורה לי אני כולי לגמרי בעולם אחר, עסוקה רק בכמה לא נעים לי ובכלל לא שומעת מה שמדברים אלי ורק מקווה שזה יעבור לי... נכנסתי פעם לאיזה אתר על חרדה חברתית והיו שם שאלות והיו שם שאלות שממש היו נכונות לגבי, אבל חלק גם ממש לא.....אז אני לא יודעת אם זה מה שיש לי או לא... זה ממש מונע ממני לעשות המון דברים, ואני מאוד השתנתי מבחינה חברתית/סביבתית <??

> בשנה האחרונה, נהייתי ביישנית יותר וסגורה עם עצמי יותר ובכלל זה משפיע לי מאוד על המצב רוח והחשק לעשות דברים. זה נקרא סוג של חרדה?

 

[גילה זילברמן]

חרדה חברתית?

הבעיה שאת מטיבה לתאר נשמעת כמו חרדה חברתית. סיבלך עולה בברור מהשורות וחבל שתמשיכי לסבול כך... האם ניסית לפנות לקבלת עזרה? קבוצת תמיכה לאנשים הסובלים מחרדה חברתית בה ניתן לתרגל מיומנויות של כישורים חברתיים ולקבל פידבקים מהקבוצה, היא הדרך היעילה לטיפול בבעיה. אם יש צורך, ניתן גם להעזר בטפול תרופתי באופן זמני כדי לשכך את החרדה. אני ממליצה לך לפנות לרופא המשפחה כדי לקבל הפניה לקבלת עזרה מקצועית. ידוע לי על קבוצה לסובלים מחרדה חברתית בבית חולים גהה. כמו כן, באתר הישראלי של חרדה חברתית, בחור שהתמודד והתגבר ממליץ על ספרים בנושא שעזרו לו. תוכלי לנסות להכנס לאתר זה. בעיקר נראה לי שאת סובלת מדמוי עצמי נמוך ובוודאי לא מוצדק. ממה לדעתך הוא נובע? נסי לומר לעצמך משפטים שיחזקו אותך כמו למשל "אני שווה כמו כל אחד אחר" או " כל אחד מרגיש טפשי לפעמים" או כל נוסח אחר שתחליטי עליו. תוכלי לכתוב משפטים אלו על בריסטול ולתלות אותם בחדרך, או אפילו להקליט את עצמך אומרת אותם, בין שירים שאת אוהבת ולהקשיב לזה בהזדמנויות שונות. אני מזמינה אותך ואת חברי הפורום, להציע משפטים נוספים כאלה. נקרא להם: משפטי העצמה, שמטרתם להעצים את הבטחון העצמי ולקדם את התחושה של העולם כמקום בטוח.

 

[shanyz]

../images/Emo24.gif

תודה על התגובה. את האמת, אמרתי לאמא שלי על הבעיה, כלומר שאני מאוד מסמיקה (שזה אחד הדברים שהכי הכי מפריע לי, ואני חושבת שכל החרדה הזאת התחילה בגלל זה) הלכנו לרופא ובקשר לזה אין מה לעשות (למרות שאתמול היה לי מבחן באנגלית והאנסין היה על הסמקת יתר והיה רשום שיש טיפול

כל כך שמחתי

) ואמרתי לאמא שאני רוצה ללכת לפסיכולוגית... ו..כלום לא מתקדם... כלומר, לא יודעת, כלום לא קורה... וכן הדימוי העצמי שלי ממש ממש נמוך. הדבר הראשון שגורם לזה, זה המראה שלי. אנשים אומרים לי שאני לא שמנה, ואני באמת לא שמנה מאוד, אבל שמנמונת, ויש לי נטיה מאוד להקצין ולהגזים בדברים, ואני מאוד מחמירה על עצמי ומונעמת מעצמי המון המון דברים בעקבות זה (אני לא הולכת לים ולבריכה לדוגמא..

) הדימוי שלי מאוד מאוד נמוך... זה מתחיל בזה, וממשיך עם ההסמקה, וממשיך עם השיער שלי (שמאוד בעייתי, קשה לי להסביר אבל זה גם מאוד משפיע עלי) ואני כל הזמן מוצאת עוד ועוד פגמים ודברים לא טובים... אז כן, הדימוי לא משהו...

אני אנסה את מה שאמרת, ככה אגיד לעצמי שאני שווה כמו כולם... למרות ש...זה לא פותר לי את הבעיות כל כך.. בגלל זה אני מאוד רוצה ללכת לפסיכולוגית, אולי היא תצליח להוציא אותי מהאובססיה הזאת ומהדימוי הזה...ומהחרדות האלו...

 

[אדם ללא שם]

שניז מתוקה זה בדיוק גיל הנעורים שלי

ככה הייתי ..משם הכל התדרדר בצורה דרסטית , את יכולה לעצור את זה ובאמת שיהיה לך טוב , אני מציע על עזרה מקצועית של פסיכולוגיה ופסיכיאטר , את תראי שאת יכולה להשתנות.

 

[shanyz]

תודה../images/Emo140.gif

אפשר לשאול לאן זה הדרדר? *קצת הפחדת אותי עכשיו* אני באמת רוצה פסיכולוגית, משום מה כלום לא מתקדם פה בבית... השגתי שם של פסיכולוגית אחת....אני אבל לא יודעת מה לעשות, לא יודעת, לא נעים לי להתקשר... לא יודעת מה להגיד...

 

[אדם ללא שם]

מתוקה הלוואי שהייתי בגילך הייתי

יכול לדעת ולדבר כאן עם אנשים , יתרון ענק של דור האינטרנט הזה , עם כל המינוסים שיש לו. אני מצטער אם הפחדתי , או שלא ... עם השנים חרדה כזו מתחזקת ומתבססת יותר אצל הבן אדם ואז קשה לצאת מזה , אני מטופל כמה שנים כבר בצורת תהליך מתמשך ובהתחלה יש שיפור אם יש רצון שיפור ממש משמעותי , ועם הזמן אני מאמין את יכולה לצאת מזה די בקלות , זה לא ייעלם כמו קסם אבל יהיה לך יותר קל וזה דבר שנפוץ בדרגות שונות באוכלוסיה , שהרי לכולנו אכפת מה חושבים האחרים עלינו ואיך אנחנו נתפסים , רק שזה עלול להגיע לרמה שקשה (לא אומר שאי אפשר) לטפל בה. תקראי מה שכתבתי כאן בפורום בשרשור אחר ותראי את המצב שלי .

 

[shanyz]

../images/Emo24.gif

תודה חמוד! אני אקרא.. אני בדיוק זזה עכשיו לסרט עם חברה, אז..כשאני אחזור או מחר אני אקרא

תודה על התגובה

 

[subtitles]

שני יקירתי ../images/Emo24.gif

ברוכה הבאה

שמחה ששתפת אותנו במצבך.. הלוואי ויכולתי להבהיר לך כמה שההסמקה שלך לא משמעותית לנמצאים סביבך, כפי שאמרת - את מקצינה הכל. תאהבי את עצמך! אם רק תקבלי את עצמך יהיה לך כל כך הרבה יותר טוב.. את מקסימה! ואת ל-א שמנה ויש בך המון! ואולי באמת, כפי שהציעו לך כאן, תתחילי לחזק את עצמך בעזרת מילים חיוביות מדי בוקר! בקשר לפסיכולוג.. אני חושבת שטיפול יכול לעזור לך. אולי כדאי להתחיל להזיז תהליכים.. בהצלחה!

את יודעת מי אני.

 

[shanyz]

../images/Emo24.gif

כן אני יודעת מי את

תודה על התגובה חמודה

אבל, אני כן שמנה

לא מאוד, קצת... הגיע הזמן באמת שנאי אזיז קצת את העניינים פה בבית

תודה

 

[מרי טיטפר]

כשהייתי נערה הייתה לי בעית הסמקות

מאוד חמורה. כאילו כל הזמן הגוף שלי היה בהיכון להסמקה. הייתי מאוד מאוד אומללה בגלל זה. הדבר היחיד שעזר לי בסופו של דבר זה להפסיק לפחד מההסמקה עצמה. זה מאוד לא קל. קראתי באיזהשהו מקום שהדרך לטפל בבעיה כזאת היא להביא את עצמך למצב שאת מאוד רוצה שההסמקה תקרה. לא לפחד ממנה. כאילו את פשוט משתוקקת להסמיק. באורח פרדוקסלי, כאשר לא מפחדים מהן, ההסמקות נעלמות, ואם הן בכל זאת קורות מפעם לפעם, אז זה לא כזה נורא, כי את לומדת להיות אדישה לזה. אני לא הצלחתי ממש לרצות להסמיק, אבל הצלחתי להגיע לרמה מסויימת של אדישות לתופעה. וזה עזר.

 

[אדם ללא שם]

../images/Emo24.gifנפלא,פורום מבורך כל כך../images/Emo140.gif