לחברי הקיבוץ שבו גדלתי

לחברי הקיבוץ שבו גדלתי

חברי קיבוץ ~צונזר~ צעקתי אליכם צעקה אילמת באותם ימים חשבתי שפשוט אף אחד לא שומע ואולי אתם דווקא כן שומעים וזה מה שאתם רוצים שיקרה לי היום אחרי שנים אני יודע שכן שמעתם אבל שתקתם! ידעתם בדיוק מה קורה בחדרי חדרים - ותשתקתם! ידעתם על ההשפלות ההצקות והאלימות של ה"הוא" ושל חברי הכיתה שלי - ושתקתם עצמתם עיניים! חשבתם שזה יעלם! עד לפני שנה גם אני עשיתי כמוכם עד שיום אחד התחלתי לדבר הייתי בטוח שתעמדו לצידי הייתי הבן שלכם שהייתם גאים בו כאשר הגשים את האידיאולוגיה האבודה שלכם אבל אתם אתם האשמתם אותי ששתקתי!!! היום אני מאשים אותכם - ששתקתם!!
 

ה מוזה

New member
"השתיקה שלי .." ../images/Emo26.gif

"השתיקה שלי זו הצרחה הכי גדולה שבי השתיקה שלי זה הכאב הכי כואב אצלי וכהשקט ייפול כמו חול קולי לאיש לא יגיע אני יכולתי לבכות אבל פחדתי שזה יפריע "
ילד בערך... קשר השתיקה כואב לא פחות מהמעשים עצמם .. קשר שתיקה שכזה אף נותן יד .. לרעות הלב שפגעה בך. לפעמים החברה שאנו גדלים בה ,בטוחים שתהווה עבורנו רשת בטחון .. בטוחים ששם נהיה בטוחים - הכל קורס בשעת משבר ואז נגלים לעיננו במערומיהם.. אל תיתן לשותקים להשתיק את הצרחה שבך! ברוך הבא למכתב שלא נשלח
 
למעלה