לחבר הכי טוב שלי.
לחבר הכי טוב שלי, לשעבר אני מניחה... כשהכרתי אותך הייתי ילדונת בת 14, או 13 וחצי... קשה לי להזכר, כיוון שזה היה לפני כל כך הרבה זמן. אני זוכרת בתחילה את ביישנותך, ואת אמות המוסר הגבוהות שלך. שגם אותן ניפצתי עם הזמן. אני זוכרת שנה וחצי שנמשכה נצח עד שהרגשתי על שפתיי את מגעם של שפתותייך. אני זוכרת, ואינני שוכחת. אני זוכרת את המחשק הראשון שלקחת אותי אליו, הפועל. קבוצה שהוטמעה בליבי לנצח נצחים. אני זוכרת את הלילות שהיינו משוחחים שעות על גבי שעות, על שטויות. אני זוכרת את המסורת שלנו..... "שדברים חשובים כותבים אחד לשני במכתב... ורק כך הרגש ישאר מונצח... לעולם. אני זוכרת. אני זוכרת את המכתב הראשון שכתבתי לך... על זאת שאינני יודעת מה לעשות עם הרגשות שפיתחנו זה לזו. אני זוכרת גם את המכתב האחרון שכתבתי לך. על כך שנתן לזמן לעשות את שלו. ועל כך שהקשר שלנו אחרי הכל הוא אפלטוני. אני זוכרת את מסעי הקניות שעשינו ואיך ששיניתי לך את המלתחה. אני זוכרת ששיניתי אותך, מקצה לקצה. הפכתי אותך לתואם שלי, בכל דבר ולכל דבר. אני זוכרת את טלי. אני זוכרת את הכאב. אני זוכרת את עומרי, ואני זוכרת שנפגעתי והיית שם בשבילי. יותר מהכל אני זוכרת אני הוויכוחים, את הכאב, ואת חוסר הסיפוק מהשיחות שלנו בחודשיים האחרונים. אני זוכרת את השקרים הלבנים שהרעפתי עלייך. אני זוכרת את מכתב אמסטרדם, בו הייתי צריכה להחליט אם להיות איתך או לא. ואני זוכרת... אני זוכרת שניסית בכל זאת. אני מצטערת יקירי, אני מצטערת שהזמן הרחיק ביננו. ואני מצטערת שאני סולחת מהר מדיי. אני מצטערת שלא היה לי את הלב לומר לך... שאינני מעוניינת להמשיך בקשר שלנו. מצטערת ששמעת את זה מהאדם ששנאת יותר מכל. והכי... אני מצטערת עלינו. באהבה "אפלטונית", החברה הכי טובה שלך.
לחבר הכי טוב שלי, לשעבר אני מניחה... כשהכרתי אותך הייתי ילדונת בת 14, או 13 וחצי... קשה לי להזכר, כיוון שזה היה לפני כל כך הרבה זמן. אני זוכרת בתחילה את ביישנותך, ואת אמות המוסר הגבוהות שלך. שגם אותן ניפצתי עם הזמן. אני זוכרת שנה וחצי שנמשכה נצח עד שהרגשתי על שפתיי את מגעם של שפתותייך. אני זוכרת, ואינני שוכחת. אני זוכרת את המחשק הראשון שלקחת אותי אליו, הפועל. קבוצה שהוטמעה בליבי לנצח נצחים. אני זוכרת את הלילות שהיינו משוחחים שעות על גבי שעות, על שטויות. אני זוכרת את המסורת שלנו..... "שדברים חשובים כותבים אחד לשני במכתב... ורק כך הרגש ישאר מונצח... לעולם. אני זוכרת. אני זוכרת את המכתב הראשון שכתבתי לך... על זאת שאינני יודעת מה לעשות עם הרגשות שפיתחנו זה לזו. אני זוכרת גם את המכתב האחרון שכתבתי לך. על כך שנתן לזמן לעשות את שלו. ועל כך שהקשר שלנו אחרי הכל הוא אפלטוני. אני זוכרת את מסעי הקניות שעשינו ואיך ששיניתי לך את המלתחה. אני זוכרת ששיניתי אותך, מקצה לקצה. הפכתי אותך לתואם שלי, בכל דבר ולכל דבר. אני זוכרת את טלי. אני זוכרת את הכאב. אני זוכרת את עומרי, ואני זוכרת שנפגעתי והיית שם בשבילי. יותר מהכל אני זוכרת אני הוויכוחים, את הכאב, ואת חוסר הסיפוק מהשיחות שלנו בחודשיים האחרונים. אני זוכרת את השקרים הלבנים שהרעפתי עלייך. אני זוכרת את מכתב אמסטרדם, בו הייתי צריכה להחליט אם להיות איתך או לא. ואני זוכרת... אני זוכרת שניסית בכל זאת. אני מצטערת יקירי, אני מצטערת שהזמן הרחיק ביננו. ואני מצטערת שאני סולחת מהר מדיי. אני מצטערת שלא היה לי את הלב לומר לך... שאינני מעוניינת להמשיך בקשר שלנו. מצטערת ששמעת את זה מהאדם ששנאת יותר מכל. והכי... אני מצטערת עלינו. באהבה "אפלטונית", החברה הכי טובה שלך.
