לחבר שלי יש אופי מלחיץ
אנחנו כבר ביחד 4 שנים אבל מאז שהכרתי אותו אני לא זוכרת מתי הייתי איתו והרגשתי רגועה. אולי כי הייתי מאוהבת בו אז כל הפרפרים וזה גרמו לתחושה של החוסר רוגע, אבל עכשיו אני פשוט מבינה שהוא טיפוס מלחיץ. עצבני, חמום מוח, קופצני, עושה לי כל הזמן רגשי על הכל בערך, ולא יודע לדחות סיפוקים (בעיקר באוכל) לפעמים זה חמוד אבל כשהתכונה הזאת מגיעה להתפרצויות שלו עלי אז זה כבר פחות חמוד. הוא לא אלים והוא אפילו לא צועק, הוא פשוט מתפרץ על כל דבר קטן שמפריע לו. קשה לו לשמור בפנים. ההרגשה הכללית שלי היא שהוא כל הזמן בוחן אותי. אף פעם לא הרגשתי במאה אחוז שהוא רוצה אותי כי הוא בקושי טורח לציין מה הוא חושב עלי. כן מן טיפוס קר כזה. כל הזמן יש לנו ריבים על שטויות. לא מסכימים על כלום. ואני טיפוס עצבני וחרדתי אז הלחץ שהוא יוצר מאד משפיע עלי לרעה. הוא לא בנאדם רע, סך הכל הוא מאד אכפתי ודואג אבל לחוץ ולא גמיש. בתקופה האחרונה המצב שלנו לא טוב, רבים די הרבה בגלל איזה משהו קשה שעברנו (מחלה שלי שנמשכה כמה חודשים) וכבר אנחנו בקושי מרגישים כמו זוג. דווקא הוא מאד תמך בי בתקופה הזאת אבל כל מה שמסביב נפגע. למרות שאני מאד אוהבת אותו והוא אותי הגענו לשיחה עכשיו של "איך ממשיכים מכאן" כי גילינו שלא טוב לנו אחד עם השני יותר. ואני לא יודעת מה לעשות. האם לוותר עליו רק בגלל התכונות האלו של הלחץ והרגזנות? או בכל זאת לנסות להשתפר. וכבר ניסינו כל כך הרבה פעמים...
אנחנו כבר ביחד 4 שנים אבל מאז שהכרתי אותו אני לא זוכרת מתי הייתי איתו והרגשתי רגועה. אולי כי הייתי מאוהבת בו אז כל הפרפרים וזה גרמו לתחושה של החוסר רוגע, אבל עכשיו אני פשוט מבינה שהוא טיפוס מלחיץ. עצבני, חמום מוח, קופצני, עושה לי כל הזמן רגשי על הכל בערך, ולא יודע לדחות סיפוקים (בעיקר באוכל) לפעמים זה חמוד אבל כשהתכונה הזאת מגיעה להתפרצויות שלו עלי אז זה כבר פחות חמוד. הוא לא אלים והוא אפילו לא צועק, הוא פשוט מתפרץ על כל דבר קטן שמפריע לו. קשה לו לשמור בפנים. ההרגשה הכללית שלי היא שהוא כל הזמן בוחן אותי. אף פעם לא הרגשתי במאה אחוז שהוא רוצה אותי כי הוא בקושי טורח לציין מה הוא חושב עלי. כן מן טיפוס קר כזה. כל הזמן יש לנו ריבים על שטויות. לא מסכימים על כלום. ואני טיפוס עצבני וחרדתי אז הלחץ שהוא יוצר מאד משפיע עלי לרעה. הוא לא בנאדם רע, סך הכל הוא מאד אכפתי ודואג אבל לחוץ ולא גמיש. בתקופה האחרונה המצב שלנו לא טוב, רבים די הרבה בגלל איזה משהו קשה שעברנו (מחלה שלי שנמשכה כמה חודשים) וכבר אנחנו בקושי מרגישים כמו זוג. דווקא הוא מאד תמך בי בתקופה הזאת אבל כל מה שמסביב נפגע. למרות שאני מאד אוהבת אותו והוא אותי הגענו לשיחה עכשיו של "איך ממשיכים מכאן" כי גילינו שלא טוב לנו אחד עם השני יותר. ואני לא יודעת מה לעשות. האם לוותר עליו רק בגלל התכונות האלו של הלחץ והרגזנות? או בכל זאת לנסות להשתפר. וכבר ניסינו כל כך הרבה פעמים...
