לחגית ורד
שלום מה שלומך? כתבתי לך בעבר בקשר לבעלי תזכורת: אנו נשואים 7 וחצי שנים יש לנו ילדה בת 6 בחודשים האחרונים אנו עברנו לגור אצל אבי כיוון שאנו בקשיים כלכליים. בערך ממתי שעברנו לגור אצל אבי כ חצי שנה בערך בעלי היה מאוד עצבני וכועס כל הזמן מתעצבן על כל דבר והיגיע למצב של דיבור לא יפה מצידו וקללות גם על הילדה הוא היה כועס כל הזמן וגם מקלל כשהיתה מעצבנת אותו.(בעברהוא לא קילל ולא היה עצבני כזה) לפני כחודש וחצי בערך הצעתי לו ללכת לטיפול זוגי והוא לא רצה אמר שאם אני רוצה שאני ילך לבד והוא לא צריך טיפול. התחלתי לשכנע אותו ללכת לטיפול אך הוא לא רצה בשום פנים ואופן. כבר חודש וחצי ברוך השם הוא אפשר להגיד חזר לעצמו הפסיק לקלל ונרגע (מאז שלחצתי על טיפול זוגי ואמרתי לו שאי אפשר לחיות במריבות כאלה ואם עצבים והתנהגות כמו שלו). לפני החודש וחצי האחרונים ב3 החודשים לפני הוא ממש מירמר אותי ועשה לי כ"כ רע עם ההתנהגות שלו שאי אפשר להסביר במילים כל שאלה שאלתי היה עונה לי בצורה מזלזלת ולא יפה ועוד הרבה וכמובן שזה עשה רע לילדה והשפיע עליה. נכון שברוך השם הוא חזר לעצמו אבל הרגשתי שהוא מתוסכל מהמצב הכלכלי וההורים שלא לא מתנהגים אליו כמו שצריך ועברנו לגור אצל אבי וזה לא כ"כ נוח וצפוף והרגשתי שאת כל התסכול הוא הוציא עלי ועל ביתי. ניסתי לדבר איתו על מה שהיה כי אני חושבת שא. הוא לא צריך להוציא עלינו תיסכולים בצורה כזו אנו לא שק איגרוף. וב. זה חורה לי שככה הוא מירמר אותי ועשה לי רע וזה השפיע מאוד על הילדה והייתי רוצה שיקח אחריות שיתנצל שיבקש סליחה ושהוא לא היה צריך לנהוג כך ושזה לא יחזור על עצמו. כשאני מדברת איתו על זה הוא אומר שכל ההתנהגות היתה בגללי הייתי מתערבת כשהוא מדבר עם הילדה וגם הייתי ממרמרת אותו והוא אומר ברור תמיד תאשימי אותי. אמרתי לו שנכון שהיו קטעים שהייתי מתערבת(הוא היה מדבר לא יפה קורה לה מפגרת או טיפשה אם היתה עושה משהו לא בסדר ואני לא אוהבת את הצוורת חינוך הזו). אבל גם אם התערבתי או שאם היה עוד משהו שהציק לו אצלי שיבוא וידבר ככה לתתנהג אלי במשך חודשיים שלוש קללות ,דיבור מזלזל עצבים על כל דבר קטן, אם הוא היה מבקש שאני ירד לקנות משהו מהמכולת ולא היה לי כוח הוא היה מתעצבן מקלל אומר שאני עצלנית ועושה לי שחור ומתייחס אלי בהרבה רוע ושינאה. בקיצור בחודש וחצי האחרון כמו שאמרתי הוא מתייחס יפה וברוך השם חזר לעצמו אומר שהוא אוהב וכו' וכשאתמול ניסיתי לדבר איתו על זה הוא מתעצבן ישר ואומר למה את מזיכרה את העבר קשה לך שיש שקט ואנחנו לא רבים. וחוץ מזה את אשמה בהתנהגות שהיתה לי ,הוא לא מודה שהוא לא התנהג כמו שצריך וזה מאוד חורה לי שמה שלא יהיה בסוף אני אשמה מרגיז אותי שהוא לא הוגן ואמרתי לו את זה . ראיתי שרק מתפתח מזה ריב אז ירדתי מזה ושתקתי. הוא בעל שעוזר בבית הוא לא קנאי לא מתערב נותן לי לעשות כרצוני הוא בסך הכל ממש בסדר רק הקטע שאין לו עצבים לשיחות והוא לא מודה בטעויות ו99 אחוז בסוף זאת אני האשמה וזה מאוד חורה לי. השאלה שלי מה דעתך על כל מה שסיפרתי כאן. מה את אומרת זה מאוד מציק לי שהוא לו מודה ומה שעבר ,עבר והוא לא אוהב לדבר על זה. והאם
שלום מה שלומך? כתבתי לך בעבר בקשר לבעלי תזכורת: אנו נשואים 7 וחצי שנים יש לנו ילדה בת 6 בחודשים האחרונים אנו עברנו לגור אצל אבי כיוון שאנו בקשיים כלכליים. בערך ממתי שעברנו לגור אצל אבי כ חצי שנה בערך בעלי היה מאוד עצבני וכועס כל הזמן מתעצבן על כל דבר והיגיע למצב של דיבור לא יפה מצידו וקללות גם על הילדה הוא היה כועס כל הזמן וגם מקלל כשהיתה מעצבנת אותו.(בעברהוא לא קילל ולא היה עצבני כזה) לפני כחודש וחצי בערך הצעתי לו ללכת לטיפול זוגי והוא לא רצה אמר שאם אני רוצה שאני ילך לבד והוא לא צריך טיפול. התחלתי לשכנע אותו ללכת לטיפול אך הוא לא רצה בשום פנים ואופן. כבר חודש וחצי ברוך השם הוא אפשר להגיד חזר לעצמו הפסיק לקלל ונרגע (מאז שלחצתי על טיפול זוגי ואמרתי לו שאי אפשר לחיות במריבות כאלה ואם עצבים והתנהגות כמו שלו). לפני החודש וחצי האחרונים ב3 החודשים לפני הוא ממש מירמר אותי ועשה לי כ"כ רע עם ההתנהגות שלו שאי אפשר להסביר במילים כל שאלה שאלתי היה עונה לי בצורה מזלזלת ולא יפה ועוד הרבה וכמובן שזה עשה רע לילדה והשפיע עליה. נכון שברוך השם הוא חזר לעצמו אבל הרגשתי שהוא מתוסכל מהמצב הכלכלי וההורים שלא לא מתנהגים אליו כמו שצריך ועברנו לגור אצל אבי וזה לא כ"כ נוח וצפוף והרגשתי שאת כל התסכול הוא הוציא עלי ועל ביתי. ניסתי לדבר איתו על מה שהיה כי אני חושבת שא. הוא לא צריך להוציא עלינו תיסכולים בצורה כזו אנו לא שק איגרוף. וב. זה חורה לי שככה הוא מירמר אותי ועשה לי רע וזה השפיע מאוד על הילדה והייתי רוצה שיקח אחריות שיתנצל שיבקש סליחה ושהוא לא היה צריך לנהוג כך ושזה לא יחזור על עצמו. כשאני מדברת איתו על זה הוא אומר שכל ההתנהגות היתה בגללי הייתי מתערבת כשהוא מדבר עם הילדה וגם הייתי ממרמרת אותו והוא אומר ברור תמיד תאשימי אותי. אמרתי לו שנכון שהיו קטעים שהייתי מתערבת(הוא היה מדבר לא יפה קורה לה מפגרת או טיפשה אם היתה עושה משהו לא בסדר ואני לא אוהבת את הצוורת חינוך הזו). אבל גם אם התערבתי או שאם היה עוד משהו שהציק לו אצלי שיבוא וידבר ככה לתתנהג אלי במשך חודשיים שלוש קללות ,דיבור מזלזל עצבים על כל דבר קטן, אם הוא היה מבקש שאני ירד לקנות משהו מהמכולת ולא היה לי כוח הוא היה מתעצבן מקלל אומר שאני עצלנית ועושה לי שחור ומתייחס אלי בהרבה רוע ושינאה. בקיצור בחודש וחצי האחרון כמו שאמרתי הוא מתייחס יפה וברוך השם חזר לעצמו אומר שהוא אוהב וכו' וכשאתמול ניסיתי לדבר איתו על זה הוא מתעצבן ישר ואומר למה את מזיכרה את העבר קשה לך שיש שקט ואנחנו לא רבים. וחוץ מזה את אשמה בהתנהגות שהיתה לי ,הוא לא מודה שהוא לא התנהג כמו שצריך וזה מאוד חורה לי שמה שלא יהיה בסוף אני אשמה מרגיז אותי שהוא לא הוגן ואמרתי לו את זה . ראיתי שרק מתפתח מזה ריב אז ירדתי מזה ושתקתי. הוא בעל שעוזר בבית הוא לא קנאי לא מתערב נותן לי לעשות כרצוני הוא בסך הכל ממש בסדר רק הקטע שאין לו עצבים לשיחות והוא לא מודה בטעויות ו99 אחוז בסוף זאת אני האשמה וזה מאוד חורה לי. השאלה שלי מה דעתך על כל מה שסיפרתי כאן. מה את אומרת זה מאוד מציק לי שהוא לו מודה ומה שעבר ,עבר והוא לא אוהב לדבר על זה. והאם