לחובבותי הארי פוטר
האם ספרי הסדרה מעבירים מסרים ניאו-ליברליים סמויים? או ש... הצרפתים מתווכחים, כרגיל.
האם ספרי הסדרה מעבירים מסרים ניאו-ליברליים סמויים? או ש... הצרפתים מתווכחים, כרגיל.
לחובבותי הארי פוטר
- פותח הנושא אורי 0
- פורסם בתאריך
מנוי על "הארץ אונליין"
עושים בלי כסף. ואז הכתבות מהשבוע האחרון עולות בלי בעיות. הטענות היו בעיקר בעיתונות הצפרתית: היו שטענו שהארי פוטר מוציג מודל של שמאדיר את השוק החופשי, ומתנגד לפיקוח ממשלתי על המשק: בהלימודים בהוגוורטס הם בעיקר מעשיים, הילדים שם לא לומדים שום לימודי תרבות, ושיעור ב"תולדות הכישוף" הוא מאוד לא-פופולרי. בכל הספר, המפקחים ואנשי הבירוקרטיה הכישופית מתוארים באור שלילי, בעוד שהחיים בהוגוורטס מעודדים תחרות חסרת מעצורים בין הכתות השונות, הפרת חוקים וכללים (צריך להפר אותם כדי להצליח), צרכנות (התלמידים רוכשים את המטאטא מהדגם האחרון). לעומת זאת, אחרותים טוענים שהיש בספר מאבקים שבהם הפקיד הוא הטוב, והקפיטליסט המנסה להשתלט הוא הרע. ויש גם מאבק למען זכויות גמדים שעובדים כפועלים שחורים. בקיצור, יש ויכוחים האם הארי פוטר הוא "חזיר קפיטליסטי" או לא.
עושים בלי כסף. ואז הכתבות מהשבוע האחרון עולות בלי בעיות. הטענות היו בעיקר בעיתונות הצפרתית: היו שטענו שהארי פוטר מוציג מודל של שמאדיר את השוק החופשי, ומתנגד לפיקוח ממשלתי על המשק: בהלימודים בהוגוורטס הם בעיקר מעשיים, הילדים שם לא לומדים שום לימודי תרבות, ושיעור ב"תולדות הכישוף" הוא מאוד לא-פופולרי. בכל הספר, המפקחים ואנשי הבירוקרטיה הכישופית מתוארים באור שלילי, בעוד שהחיים בהוגוורטס מעודדים תחרות חסרת מעצורים בין הכתות השונות, הפרת חוקים וכללים (צריך להפר אותם כדי להצליח), צרכנות (התלמידים רוכשים את המטאטא מהדגם האחרון). לעומת זאת, אחרותים טוענים שהיש בספר מאבקים שבהם הפקיד הוא הטוב, והקפיטליסט המנסה להשתלט הוא הרע. ויש גם מאבק למען זכויות גמדים שעובדים כפועלים שחורים. בקיצור, יש ויכוחים האם הארי פוטר הוא "חזיר קפיטליסטי" או לא.
תודה 
(ספויילרים עד וכולל ספר 5)
הייתי אומרת ששניהם נכונים כן, זה נכון במידה רבה לגבי איך שעולם המכשפים מתנהל (תמיד רציתי לדעת איך עובד שער החליפין בין העולמות, אבל לא משנה עכשיו ). אבל זה לא אומר שהספר *תומך* בגישה הזו. עולם המכשפים מוצג באופן די שלילי, הרבה פעמים. כלומר - בית הספר מתנהל באופן מאד לא אחראי, למשל, דמויות של "טויבם" עושות החלטות גרועות/פזיזות/אכזריות וכו', וזה לא מוחלק (ולא מודגש. זה פשוט שם, והקוראים מוזמנים להחליט מה דעתם). באותה מידה, אני לא חושבת שספר *מקדם* גישה כזו. הוא פשוט מספר סיפור על מקום שעובד כך, לטוב ולרע. מה שכן חינוכי - היריב הגדול של הארי בבית הספר הוא דריקו מלפוי. הם נהיו יריבים בנפש כי בשתי הפגישות הראשונות שלהם דריקו ניסה להרשים את הארי בכסף ובעליונות החברתית של המשפחה שלו, וירד על אנשים ממעמד נמוך יותר. הארי לא אהב. הרעים (משפחת מלפוי) עשירים, והחבר הכי טוב של הארי די עני, והספר מראה דקויות של הבעייתיות שבלהיות עני. הארי הדמות לא מבין את זה לגמרי (רק חלקית), אבל הסופרת כוללת את זה בין המניעים של הדמות, ובאופן מבין, "לצד הדמות", בדרך כלל. גם סיריוס בא ממשפחה עשירה של אנשים רעים, ועזב את הבית ואת העושר כי היו לו עקרונות שונים (לא בעניין העושר). כשהוא ירש את הבית מחדש, הוא נידב אותו כמטה מאבק לקבוצה אנטי ממסדית שלוחמת ברשע. מפשחת דרסלי, הרעים, הם סמל המעמד הבינוני השלילי, אחד לאחד. וכשהארי אצלם, הם מנצלים אותו, לא נותנים לו תנאי מחייה בסיסיים וכו'. יש כל מני דמויות-של-טובים עניות - למשל לופין, אהוב לבי, שנודה חברתית בגלל השתייכות לקבוצת מיעוט ולא הצליח להשיג עבודה עד שדמבלדור (שלפחות אפשר להגיד עליו שהוא עוזר ותומך באנדרדוגז חברתיים) העסיק אותו. אכן יש עלילה מתמשכת של שחרור עם העבדים, ומוצג יפה, לדעתי, עד כמה טבעי לחברה להתייחס אליהם כאל עבדים. (היחיד שהשתחרר מהעניין, אגב, עובד אצל דמבלדור בשכר, ועומדת הזמנה פתוחה אצלו להעסקה בשכר של מי מםה שמעוניין. מצד שני, את אלו שלא מעוניינים בשכר הוא ממשיך להעסיק בלעדיו). לא ברור לי איך ביורוקרטיה הפכה לסמל אנטי-קפיטליסטי, אבל כך או כך -הממשל ופקידיו לא תמיד רעים, אבל ככלל כן, אבל לדעתי זו לא שאלה של קפיטליזם אלא של פריצת גבולות או אנרכיזם או משהו בדומה לזה.
(ספויילרים עד וכולל ספר 5)הייתי אומרת ששניהם נכונים
כן, זה נכון במידה רבה לגבי איך שעולם המכשפים מתנהל (תמיד רציתי לדעת איך עובד שער החליפין בין העולמות, אבל לא משנה עכשיו ). אבל זה לא אומר שהספר *תומך* בגישה הזו. עולם המכשפים מוצג באופן די שלילי, הרבה פעמים. כלומר - בית הספר מתנהל באופן מאד לא אחראי, למשל, דמויות של "טויבם" עושות החלטות גרועות/פזיזות/אכזריות וכו', וזה לא מוחלק (ולא מודגש. זה פשוט שם, והקוראים מוזמנים להחליט מה דעתם). באותה מידה, אני לא חושבת שספר *מקדם* גישה כזו. הוא פשוט מספר סיפור על מקום שעובד כך, לטוב ולרע. מה שכן חינוכי - היריב הגדול של הארי בבית הספר הוא דריקו מלפוי. הם נהיו יריבים בנפש כי בשתי הפגישות הראשונות שלהם דריקו ניסה להרשים את הארי בכסף ובעליונות החברתית של המשפחה שלו, וירד על אנשים ממעמד נמוך יותר. הארי לא אהב. הרעים (משפחת מלפוי) עשירים, והחבר הכי טוב של הארי די עני, והספר מראה דקויות של הבעייתיות שבלהיות עני. הארי הדמות לא מבין את זה לגמרי (רק חלקית), אבל הסופרת כוללת את זה בין המניעים של הדמות, ובאופן מבין, "לצד הדמות", בדרך כלל. גם סיריוס בא ממשפחה עשירה של אנשים רעים, ועזב את הבית ואת העושר כי היו לו עקרונות שונים (לא בעניין העושר). כשהוא ירש את הבית מחדש, הוא נידב אותו כמטה מאבק לקבוצה אנטי ממסדית שלוחמת ברשע. מפשחת דרסלי, הרעים, הם סמל המעמד הבינוני השלילי, אחד לאחד. וכשהארי אצלם, הם מנצלים אותו, לא נותנים לו תנאי מחייה בסיסיים וכו'. יש כל מני דמויות-של-טובים עניות - למשל לופין, אהוב לבי, שנודה חברתית בגלל השתייכות לקבוצת מיעוט ולא הצליח להשיג עבודה עד שדמבלדור (שלפחות אפשר להגיד עליו שהוא עוזר ותומך באנדרדוגז חברתיים) העסיק אותו. אכן יש עלילה מתמשכת של שחרור עם העבדים, ומוצג יפה, לדעתי, עד כמה טבעי לחברה להתייחס אליהם כאל עבדים. (היחיד שהשתחרר מהעניין, אגב, עובד אצל דמבלדור בשכר, ועומדת הזמנה פתוחה אצלו להעסקה בשכר של מי מםה שמעוניין. מצד שני, את אלו שלא מעוניינים בשכר הוא ממשיך להעסיק בלעדיו). לא ברור לי איך ביורוקרטיה הפכה לסמל אנטי-קפיטליסטי, אבל כך או כך -הממשל ופקידיו לא תמיד רעים, אבל ככלל כן, אבל לדעתי זו לא שאלה של קפיטליזם אלא של פריצת גבולות או אנרכיזם או משהו בדומה לזה.הנה הכתבה חלק א'
אני חזיר קפיטליסטי? מאת אמוץ גלעדי בצרפת דנים במלוא הרצינות במשמעות החברתית והפוליטית של ספרי "הארי פוטר" פאריס בתחילת הקיץ הזדמנה להארי פוטר הרפתקה שכמותה טרם חווה. מעשה באיליאס יוקאריס, מרצה לתורת הספרות וספרות צרפתית במכון האוניברסיטאי להכשרת מורים בעיר ניס, שפירסם בעיתון הצרפתי "לה מונד" מאמר שכותרתו "הארי פוטר בארץ השוק המנצח". יוקאריס טוען שם, כי העולם הדמיוני שיצרה ג'יי-קיי רולינג מתאפיין בהנגדה של יוזמה פרטית משגשגת לפיקוח מינהלי כושל. הוגוורטס, בית הספר לקוסמים, הוא חממה לדרוויניזם חברתי: דור חדש, בעל תפישת עולם אולטרה-קפיטליסטית, עתיד לצאת ממנו אל שוק הקוסמים. תוכנית הלימודים התועלתית כוללת מקצועות מעשיים בלבד; נעדרים ממנה שיעורים באמנות, ומבין כל מדעי החברה נלמד רק קורס משעמם בהיסטוריה. ואמנם, התיאור של לימודי ההיסטוריה ב"הארי פוטר וחדר הסודות" אינו מלבב: "תולדות הקסם" שלימד פרופסור בינס המקומט היה השיעור המשעמם ביותר במערכת, והדבר הכי מרגש שאי-פעם קרה בשיעוריו היה כניסתו לכיתה, מדי פעם, דרך הלוח. חלוקת תלמידי הוגוורטס לארבעה "בתים" נועדה לעודד את התחרותיות ביניהם, מוסיף יוקאריס. כל תשובה נכונה בשיעור מזכה את קבוצתו של התלמיד בעשר נקודות, שלא לדבר על עבודה מעשית, כלומר מאבק בכוחות האופל - פעילות חביבה במיוחד על הארי, שמזכה את קבוצתו, בית "גריפינדור", בנקודות רבות. האווירה בכללותה נועדה לעצב אצל התלמידים תודעה צרכנית מוגברת: הארי וחבריו מביעים עניין רב בנימבוס 2001, המלה האחרונה בתחום המטאטאים המעופפים. הם אף מפנימים היטב את "חוקי הג'ונגל" של הוגוורטס, המצווים להפר את החוק הרשמי - זה של השלטון המרכזי חסר האונים - כדי לשרוד. מן העבר השני הציב יוקאריס את נציגי הביורוקרטיה, שלטענתו יוצרת להם רולינג דימוי עלוב במיוחד: "הוגוורטס הוא בית ספר פרטי, ומנהלו חייב להיאבק תמיד נגד המדינה, המיוצגת בעיקר על ידי קורנליוס פאדג', שר הקסמים הבלתי-כשיר, הביורוקרט המגוחך פרסי וויזלי, והמפקחת הדוחה דולורס אמבריג'... בינוניותם מוצבת בניגוד חריף לכושר-ההמצאה וההעזה של כמה יזמים, שרולינג אינה חדלה לשבח". זרם התגובות על מאמרו של יוקאריס החל בטפטוף ועד מהרה צבר תאוצה. ב-19 ביוני, שבועיים לאחר הפרסום ב"לה מונד", פירסמה מערכת העיתון את מכתבו של קורא מפאריס, ונסן דה לונגוויל, שתחת הכותרת "שוליית-קוסם ניאו-ליברלי" תוהה על מה כל המהומה. דבר בעולמו של הארי אינו נראה לו חריג או פגום; את התחרותיות הספורטיווית והתשוקה למוצרים אופנתיים הוא מייחס לגילם של התלמידים. הפרשנות של יוקאריס נובעת מ"פרנויה חריפה", כתב דה לונגוויל. הוא דווקא חושב שהרגליהם של הצעירים במערב המתועש הם תופעה אוניוורסלית, מובנת מאליה. כלל לא עולה בדעתו כי גם אם דוחים את פרשנותו של יוקאריס, יש עדיין מקום לבחון את הדפוסים החברתיים-כלכליים בספרי "הארי פוטר" כתלויי-תרבות. לאחר ההיתממות של דה לונגוויל פורסמה בסוף החודש תגובה נוספת, "מיהו באמת הארי פוטר?", מאת איזבל סמג'ה, מורה לפילוסופיה בתיכון "לוריץ" שבעיר נאנט. המאמר נפתח במשימה קלה למדי: לקעקע את המודל של יוקאריס, ולהראות כיצד דמויות שונות חורגות מהגדרותיו החד-ממדיות. דמבלדור, למשל, אינו רק מנהל בית הספר הוגוורטס, אלא ממלא גם תפקידים ציבוריים. באותה המידה אפשר היה להפריך את הטענה שידם של הקפיטליסטים תמיד על העליונה, למשל על סמך הסיום של "הארי פוטר וחדר הסודות": לוציוס מאלפוי, האריסטוקרט העשיר והרשע, מוצא עצמו חסר אונים לנוכח הפיקוח שמפעיל עליו ארתור וויזלי, הפקיד החביב במשרד הקסמים. לאחר שהפריכה כך את טיעוניו של יוקאריס, יצאה סמג'ה להתקפה משלה: לא זו בלבד שספרי הארי פוטר חפים מכל מסר ניאו-ליברלי, אלא שהם אף נותנים ביטוי לתודעתה האנטי-גלובליסטית של המחברת. הרי רולינג עצמה, שבעבר עבדה בארגון אמנסטי, הצהירה כי ישנם מרכיבים אוטוביוגרפיים בדמותה של הרמיוני (חברתו של הארי לספסל הלימודים) - אותה הרמיוני שנאבקת בלי לאות למען זכויות גמדי-הבית, הלוא הם העובדים השחורים של עולם הקוסמים. וכך מפרשת סמג'ה את המוטיב הזה: "גישתם של הגמדים, בלתי ניתנת להבנה ולא מציאותית אם רואים בהם רק את עבדי הקולוניות-לשעבר, נעשית קוהרנטית יותר אם מציבים אותה במסגרת הכלכלה העולמית של ימינו: ג'יי-קיי רולינג מציעה איפוא קריאה אישית, אך בסך הכל קולעת ביותר, של הגלובליזציה, שבה הארצות העניות כה לכודות ונמשכות על ידי המערכת המנצלת אותן, עד שלא עולה בדעתן להתמרד".
אני חזיר קפיטליסטי? מאת אמוץ גלעדי בצרפת דנים במלוא הרצינות במשמעות החברתית והפוליטית של ספרי "הארי פוטר" פאריס בתחילת הקיץ הזדמנה להארי פוטר הרפתקה שכמותה טרם חווה. מעשה באיליאס יוקאריס, מרצה לתורת הספרות וספרות צרפתית במכון האוניברסיטאי להכשרת מורים בעיר ניס, שפירסם בעיתון הצרפתי "לה מונד" מאמר שכותרתו "הארי פוטר בארץ השוק המנצח". יוקאריס טוען שם, כי העולם הדמיוני שיצרה ג'יי-קיי רולינג מתאפיין בהנגדה של יוזמה פרטית משגשגת לפיקוח מינהלי כושל. הוגוורטס, בית הספר לקוסמים, הוא חממה לדרוויניזם חברתי: דור חדש, בעל תפישת עולם אולטרה-קפיטליסטית, עתיד לצאת ממנו אל שוק הקוסמים. תוכנית הלימודים התועלתית כוללת מקצועות מעשיים בלבד; נעדרים ממנה שיעורים באמנות, ומבין כל מדעי החברה נלמד רק קורס משעמם בהיסטוריה. ואמנם, התיאור של לימודי ההיסטוריה ב"הארי פוטר וחדר הסודות" אינו מלבב: "תולדות הקסם" שלימד פרופסור בינס המקומט היה השיעור המשעמם ביותר במערכת, והדבר הכי מרגש שאי-פעם קרה בשיעוריו היה כניסתו לכיתה, מדי פעם, דרך הלוח. חלוקת תלמידי הוגוורטס לארבעה "בתים" נועדה לעודד את התחרותיות ביניהם, מוסיף יוקאריס. כל תשובה נכונה בשיעור מזכה את קבוצתו של התלמיד בעשר נקודות, שלא לדבר על עבודה מעשית, כלומר מאבק בכוחות האופל - פעילות חביבה במיוחד על הארי, שמזכה את קבוצתו, בית "גריפינדור", בנקודות רבות. האווירה בכללותה נועדה לעצב אצל התלמידים תודעה צרכנית מוגברת: הארי וחבריו מביעים עניין רב בנימבוס 2001, המלה האחרונה בתחום המטאטאים המעופפים. הם אף מפנימים היטב את "חוקי הג'ונגל" של הוגוורטס, המצווים להפר את החוק הרשמי - זה של השלטון המרכזי חסר האונים - כדי לשרוד. מן העבר השני הציב יוקאריס את נציגי הביורוקרטיה, שלטענתו יוצרת להם רולינג דימוי עלוב במיוחד: "הוגוורטס הוא בית ספר פרטי, ומנהלו חייב להיאבק תמיד נגד המדינה, המיוצגת בעיקר על ידי קורנליוס פאדג', שר הקסמים הבלתי-כשיר, הביורוקרט המגוחך פרסי וויזלי, והמפקחת הדוחה דולורס אמבריג'... בינוניותם מוצבת בניגוד חריף לכושר-ההמצאה וההעזה של כמה יזמים, שרולינג אינה חדלה לשבח". זרם התגובות על מאמרו של יוקאריס החל בטפטוף ועד מהרה צבר תאוצה. ב-19 ביוני, שבועיים לאחר הפרסום ב"לה מונד", פירסמה מערכת העיתון את מכתבו של קורא מפאריס, ונסן דה לונגוויל, שתחת הכותרת "שוליית-קוסם ניאו-ליברלי" תוהה על מה כל המהומה. דבר בעולמו של הארי אינו נראה לו חריג או פגום; את התחרותיות הספורטיווית והתשוקה למוצרים אופנתיים הוא מייחס לגילם של התלמידים. הפרשנות של יוקאריס נובעת מ"פרנויה חריפה", כתב דה לונגוויל. הוא דווקא חושב שהרגליהם של הצעירים במערב המתועש הם תופעה אוניוורסלית, מובנת מאליה. כלל לא עולה בדעתו כי גם אם דוחים את פרשנותו של יוקאריס, יש עדיין מקום לבחון את הדפוסים החברתיים-כלכליים בספרי "הארי פוטר" כתלויי-תרבות. לאחר ההיתממות של דה לונגוויל פורסמה בסוף החודש תגובה נוספת, "מיהו באמת הארי פוטר?", מאת איזבל סמג'ה, מורה לפילוסופיה בתיכון "לוריץ" שבעיר נאנט. המאמר נפתח במשימה קלה למדי: לקעקע את המודל של יוקאריס, ולהראות כיצד דמויות שונות חורגות מהגדרותיו החד-ממדיות. דמבלדור, למשל, אינו רק מנהל בית הספר הוגוורטס, אלא ממלא גם תפקידים ציבוריים. באותה המידה אפשר היה להפריך את הטענה שידם של הקפיטליסטים תמיד על העליונה, למשל על סמך הסיום של "הארי פוטר וחדר הסודות": לוציוס מאלפוי, האריסטוקרט העשיר והרשע, מוצא עצמו חסר אונים לנוכח הפיקוח שמפעיל עליו ארתור וויזלי, הפקיד החביב במשרד הקסמים. לאחר שהפריכה כך את טיעוניו של יוקאריס, יצאה סמג'ה להתקפה משלה: לא זו בלבד שספרי הארי פוטר חפים מכל מסר ניאו-ליברלי, אלא שהם אף נותנים ביטוי לתודעתה האנטי-גלובליסטית של המחברת. הרי רולינג עצמה, שבעבר עבדה בארגון אמנסטי, הצהירה כי ישנם מרכיבים אוטוביוגרפיים בדמותה של הרמיוני (חברתו של הארי לספסל הלימודים) - אותה הרמיוני שנאבקת בלי לאות למען זכויות גמדי-הבית, הלוא הם העובדים השחורים של עולם הקוסמים. וכך מפרשת סמג'ה את המוטיב הזה: "גישתם של הגמדים, בלתי ניתנת להבנה ולא מציאותית אם רואים בהם רק את עבדי הקולוניות-לשעבר, נעשית קוהרנטית יותר אם מציבים אותה במסגרת הכלכלה העולמית של ימינו: ג'יי-קיי רולינג מציעה איפוא קריאה אישית, אך בסך הכל קולעת ביותר, של הגלובליזציה, שבה הארצות העניות כה לכודות ונמשכות על ידי המערכת המנצלת אותן, עד שלא עולה בדעתן להתמרד".
וחלק ב'
ונסן דה לונגוויל היה עשוי להשתומם באותה המידה מפרשנותה של סמג'ה, ואף למצוא מונח פסיכולוגי לתיאור המצב הנפשי שהוליד את מאמרה. כתב העיתון הבריטי "אינדיפנדנט" בפאריס, ג'ון ליצ'פילד, השתומם דווקא מרצינותו התהומית של הפולמוס, וב-5 ביולי דיווח עליו לקוראיו באירוניה משועשעת: "עמודי הדעות של יומון השמאל-מרכז הצרפתי, הדנים בדרך כלל בשיבוט אדם או בחוב של העולם השלישי, בחנו בשלושת השבועות האחרונים, באופן מרקסיסטי-סטרוקטורליסטי ביותר, את הסאב-טקסט של יצירות ג'יי-קיי רולינג". הכתב הבריטי אף רומז שמעורבים בדיון האינטלקטואלי מניעים של גאווה לאומית: "היו גם תלונות בצרפת על כך שלרבות מן הדמויות המרושעות בספרים - וולדמורט או vol de mort (טיסת מוות) - יש שמות צרפתיים". האם אפשר איפוא לחשוד ביוקאריס, שגאווה לאומית מלבה את התנגדותו ל"עוולות הדגם החברתי האנגלו-סקסי"? נראה כי דווקא העיתונים בעולם האנגלו-סקסי הם שמדגישים את ההיבט הלאומי ומנסים ללבות את אש העוינות. ה"אינטרנשיונל הראלד טריביון" בחר לתרגם את מאמרו של יוקאריס תחת הכותרת "הארי פוטר הוא חזיר קפיטליסטי", למרות שיוקאריס רואה בפוטר בעיקר קורבן של השיטה הכלכלית. ליצ'פילד, שרשימתו פורסמה גם ב"ניו זילנד הראלד", נתן לה את הכותרת "הארי פוטר והחזירים הקפיטליסטיים אינם מצליחים להקסים את השמאל הצרפתי"; ואותה רשימה פורסמה באתר האינטרנט "סטאר" תחת הכותרת "הצרפתים משתגעים ממדיניותו של הארי" (במקור, משחק מלים עוקצני: French Go Potty over Harry's Politics). ומה בדבר תגובתה של סמג'ה, מנין היא נובעת? מתברר שהיא אינה רק מורה לפילוסופיה, אלא גם מחברת הספר "הארי פוטר, סיבותיה של הצלחה" (2001). בראיון שהעניקה בספטמבר 2002 היא מנתה את מעלותיה של יצירת רולינג, ובהן - כסיבה המרכזית להצלחתה - את הסמליות המיוחדת שמעניקה הסופרת למוטיב המוכר של המאבק בין הטוב לרע. סמג'ה מצאה שם רמז למאבק הגורלי בין הנאצים ומשתפי הפעולה איתם לבין בעלות הברית והפרטיזנים. גם אם קהל הקוראים הצעיר אינו מודע לרמיזה ההיסטורית, הרי ש"דרך דמותו של מאלפוי, שנאתו לעם, חיבתו ל'דם הטהור', יכולים הילדים להבין מה היה שיתוף הפעולה וכיצד עשוי דיקטטור להיתמך". גם בתגובתה על מאמרו של יוקאריס מציעה סמג'ה את הדגם הזה: "עולם הקוסמים מתחלק למתנגדים ולמשתפי-פעולה. דמותו של פאדג' עשויה איפוא להיקרא כפרשנות חופשית למדי של פטן" - המרשל הצרפתי שעמד בראש המשטר הפרו-נאצי בדרום צרפת - "בעוד ש'מסדר עוף-החול', התאגדות לא-חוקית שמטרתה להיאבק בדיקטטור, מתייחס מפורשות לתנועת ההתנגדות (הרזיסטאנס) לכיבוש הנאצי, ומגייס את חבריו הן מקרב פקידי המיניסטריון והן מקרב פעילי היוזמה החופשית". התזה האנטי-גלובליסטית של סמג'ה, לעומת זאת, נראית כפיתוח מאוחר, אולי כתגובה ישירה על התקפתו החריפה של יוקאריס. אמנם, גם בראיון המוקדם ציינה את עבודתה של רולינג ב"אמנסטי", אך זאת בהקשר למצבו של הארי, היתום, שמשפחתו המאמצת מתנכלת לו. על כל פנים, כפי שהבהירה לי סמג'ה עצמה לפני שבוע, המשקל הרב שייחסה למרכיבים האנטי-גלובליסטיים נועד לתת מענה לפרשנותו של יוקאריס. לסיכום אותו ראיון ב-2002 הצרה סמג'ה על כך שאין למסר ההומניסטי של ספרי "הארי פוטר" השפעה ממשית על הקוראים, שכך או אחרת יהפכו לדור חדש של צרכנים ממושמעים. סמג'ה אף מאשרת עכשיו, כי לפחות בטווח הקצר יש ל"הארי פוטר" דווקא אפקט ריאקציוני: הלעג הקליל לערכי הניאו-ליברליזם משקיט את מצפון הקהל, ומנטרל כל התגייסות אמיתית נגד עוולות חברתיות. *
ונסן דה לונגוויל היה עשוי להשתומם באותה המידה מפרשנותה של סמג'ה, ואף למצוא מונח פסיכולוגי לתיאור המצב הנפשי שהוליד את מאמרה. כתב העיתון הבריטי "אינדיפנדנט" בפאריס, ג'ון ליצ'פילד, השתומם דווקא מרצינותו התהומית של הפולמוס, וב-5 ביולי דיווח עליו לקוראיו באירוניה משועשעת: "עמודי הדעות של יומון השמאל-מרכז הצרפתי, הדנים בדרך כלל בשיבוט אדם או בחוב של העולם השלישי, בחנו בשלושת השבועות האחרונים, באופן מרקסיסטי-סטרוקטורליסטי ביותר, את הסאב-טקסט של יצירות ג'יי-קיי רולינג". הכתב הבריטי אף רומז שמעורבים בדיון האינטלקטואלי מניעים של גאווה לאומית: "היו גם תלונות בצרפת על כך שלרבות מן הדמויות המרושעות בספרים - וולדמורט או vol de mort (טיסת מוות) - יש שמות צרפתיים". האם אפשר איפוא לחשוד ביוקאריס, שגאווה לאומית מלבה את התנגדותו ל"עוולות הדגם החברתי האנגלו-סקסי"? נראה כי דווקא העיתונים בעולם האנגלו-סקסי הם שמדגישים את ההיבט הלאומי ומנסים ללבות את אש העוינות. ה"אינטרנשיונל הראלד טריביון" בחר לתרגם את מאמרו של יוקאריס תחת הכותרת "הארי פוטר הוא חזיר קפיטליסטי", למרות שיוקאריס רואה בפוטר בעיקר קורבן של השיטה הכלכלית. ליצ'פילד, שרשימתו פורסמה גם ב"ניו זילנד הראלד", נתן לה את הכותרת "הארי פוטר והחזירים הקפיטליסטיים אינם מצליחים להקסים את השמאל הצרפתי"; ואותה רשימה פורסמה באתר האינטרנט "סטאר" תחת הכותרת "הצרפתים משתגעים ממדיניותו של הארי" (במקור, משחק מלים עוקצני: French Go Potty over Harry's Politics). ומה בדבר תגובתה של סמג'ה, מנין היא נובעת? מתברר שהיא אינה רק מורה לפילוסופיה, אלא גם מחברת הספר "הארי פוטר, סיבותיה של הצלחה" (2001). בראיון שהעניקה בספטמבר 2002 היא מנתה את מעלותיה של יצירת רולינג, ובהן - כסיבה המרכזית להצלחתה - את הסמליות המיוחדת שמעניקה הסופרת למוטיב המוכר של המאבק בין הטוב לרע. סמג'ה מצאה שם רמז למאבק הגורלי בין הנאצים ומשתפי הפעולה איתם לבין בעלות הברית והפרטיזנים. גם אם קהל הקוראים הצעיר אינו מודע לרמיזה ההיסטורית, הרי ש"דרך דמותו של מאלפוי, שנאתו לעם, חיבתו ל'דם הטהור', יכולים הילדים להבין מה היה שיתוף הפעולה וכיצד עשוי דיקטטור להיתמך". גם בתגובתה על מאמרו של יוקאריס מציעה סמג'ה את הדגם הזה: "עולם הקוסמים מתחלק למתנגדים ולמשתפי-פעולה. דמותו של פאדג' עשויה איפוא להיקרא כפרשנות חופשית למדי של פטן" - המרשל הצרפתי שעמד בראש המשטר הפרו-נאצי בדרום צרפת - "בעוד ש'מסדר עוף-החול', התאגדות לא-חוקית שמטרתה להיאבק בדיקטטור, מתייחס מפורשות לתנועת ההתנגדות (הרזיסטאנס) לכיבוש הנאצי, ומגייס את חבריו הן מקרב פקידי המיניסטריון והן מקרב פעילי היוזמה החופשית". התזה האנטי-גלובליסטית של סמג'ה, לעומת זאת, נראית כפיתוח מאוחר, אולי כתגובה ישירה על התקפתו החריפה של יוקאריס. אמנם, גם בראיון המוקדם ציינה את עבודתה של רולינג ב"אמנסטי", אך זאת בהקשר למצבו של הארי, היתום, שמשפחתו המאמצת מתנכלת לו. על כל פנים, כפי שהבהירה לי סמג'ה עצמה לפני שבוע, המשקל הרב שייחסה למרכיבים האנטי-גלובליסטיים נועד לתת מענה לפרשנותו של יוקאריס. לסיכום אותו ראיון ב-2002 הצרה סמג'ה על כך שאין למסר ההומניסטי של ספרי "הארי פוטר" השפעה ממשית על הקוראים, שכך או אחרת יהפכו לדור חדש של צרכנים ממושמעים. סמג'ה אף מאשרת עכשיו, כי לפחות בטווח הקצר יש ל"הארי פוטר" דווקא אפקט ריאקציוני: הלעג הקליל לערכי הניאו-ליברליזם משקיט את מצפון הקהל, ומנטרל כל התגייסות אמיתית נגד עוולות חברתיות. *
ברור (נגיד שספויילרים)
שהספרים משחקים עם כל עניין הנאציזם (לא שזה חדש, כמעט כל סדרה שתהיה בסביבה מספיק זמן תגיע גם לנושא הזה), ואכן, אני מאד מפקפקת שאיזה ילד אי שם יקרא את הספרים ויחליט להיות קפיטליסט בגללם שוב - אני חושבת שהספרים, במיוחד החמישי, מלמדים ואולי מקדמים חשיבה עצמאית ופעילות אנטי ממסדית/שלטונית כשהממסד מתנגש בערכים שלך. הקבוצה שתפיסת הספרים הכי מזכירה לי, ככלל, היא אנונימוס. (אם מישהו רוצה, אני יכולה לפרט). תודה על הכתבה
שהספרים משחקים עם כל עניין הנאציזם (לא שזה חדש, כמעט כל סדרה שתהיה בסביבה מספיק זמן תגיע גם לנושא הזה), ואכן, אני מאד מפקפקת שאיזה ילד אי שם יקרא את הספרים ויחליט להיות קפיטליסט בגללם
שוב - אני חושבת שהספרים, במיוחד החמישי, מלמדים ואולי מקדמים חשיבה עצמאית ופעילות אנטי ממסדית/שלטונית כשהממסד מתנגש בערכים שלך. הקבוצה שתפיסת הספרים הכי מזכירה לי, ככלל, היא אנונימוס. (אם מישהו רוצה, אני יכולה לפרט). תודה על הכתבה מסכימה מאוד
כפי שתראו, התחלתי בטעות שרשור חדש (שוב) עם תגובה קצרה למעלה. אבל אני מסכימה עם ליטל. אני חושבת שהספרים מדברים גם על אנושיות, חברות ונאמנות כערכים שעוקפים בסיבוב כל ערך של ציות לחוקים קבועים מראש, שוב, אם יש התנגשות בין השניים. כסף בהחלט לא מוצג כערך עליון, ויש אפילו דמוניזציה מסויימת של בעלי הממון המסתובבים בשטח. ובנינו- איזה ילד לא רוצה את האופניים החדשים ביותר? והארי, בתור ילד מקופח פיזית ורגשית, שלטעמי סבל מהתעללות קשה כל הילדות שלו, מקבל אופניים מהדגם החדש ביותר. ביג דיל. זה בהחלט לא מוטיב "קפיטליסטי" בספר, לפחות לא בעייני,זה בסך הכל כלי נוסף שהסופרת משתמשת בו להצביע על הפערים החברתיים שקיימים גם בעולם הקוסמים. מה שמשמח את הארי זה בטח לא העובדה שזה המטאטא היקר ביותר, לעומת אויבו המרושע והעשיר (כמובן) דרקו), שמשתמש בכסף שלו כדי לעלוב בהארי ובחבריו בכל הזדמנות. בגלל הסיבות האלו, ועוד רבות אחרות, אני חושבת שזה ספר אנטי ממסדי ואנטי קפיטליסטי בעליל. וחוץ מזה הוא גם מרגש ונוגע ללב ומרתק- בקיצור- אני אוהבת אותו
כפי שתראו, התחלתי בטעות שרשור חדש (שוב) עם תגובה קצרה למעלה. אבל אני מסכימה עם ליטל. אני חושבת שהספרים מדברים גם על אנושיות, חברות ונאמנות כערכים שעוקפים בסיבוב כל ערך של ציות לחוקים קבועים מראש, שוב, אם יש התנגשות בין השניים. כסף בהחלט לא מוצג כערך עליון, ויש אפילו דמוניזציה מסויימת של בעלי הממון המסתובבים בשטח. ובנינו- איזה ילד לא רוצה את האופניים החדשים ביותר? והארי, בתור ילד מקופח פיזית ורגשית, שלטעמי סבל מהתעללות קשה כל הילדות שלו, מקבל אופניים מהדגם החדש ביותר. ביג דיל. זה בהחלט לא מוטיב "קפיטליסטי" בספר, לפחות לא בעייני,זה בסך הכל כלי נוסף שהסופרת משתמשת בו להצביע על הפערים החברתיים שקיימים גם בעולם הקוסמים. מה שמשמח את הארי זה בטח לא העובדה שזה המטאטא היקר ביותר, לעומת אויבו המרושע והעשיר (כמובן) דרקו), שמשתמש בכסף שלו כדי לעלוב בהארי ובחבריו בכל הזדמנות. בגלל הסיבות האלו, ועוד רבות אחרות, אני חושבת שזה ספר אנטי ממסדי ואנטי קפיטליסטי בעליל. וחוץ מזה הוא גם מרגש ונוגע ללב ומרתק- בקיצור- אני אוהבת אותו
sha na na revol
New member
../images/Emo45.gif
ערסים ו BMW למשל. בעצם אני לא מבין באוטואים, אבל נראה לי שמוטיב השואו והבלינג-בלינג ועד לחולצה מכופתרת ושיער מסורק למשעי\משוח שזה יותר נורמטיבי זה איזהשהו סממן חברתי, בעוד שבצפון ת"א יש "פריקים" ו"פאנקיסטים" (אני מדבר על האלה שבשבילהם זה שיער וצמידים, לא על אנרכיסטים) וכל מני כאלה שביאים אותה בג'יוף מכוון. cooooooooooool.
ערסים ו BMW למשל. בעצם אני לא מבין באוטואים, אבל נראה לי שמוטיב השואו והבלינג-בלינג ועד לחולצה מכופתרת ושיער מסורק למשעי\משוח שזה יותר נורמטיבי זה איזהשהו סממן חברתי, בעוד שבצפון ת"א יש "פריקים" ו"פאנקיסטים" (אני מדבר על האלה שבשבילהם זה שיער וצמידים, לא על אנרכיסטים) וכל מני כאלה שביאים אותה בג'יוף מכוון. cooooooooooool.
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.