הנה הכתבה חלק א'
אני חזיר קפיטליסטי? מאת אמוץ גלעדי בצרפת דנים במלוא הרצינות במשמעות החברתית והפוליטית של ספרי "הארי פוטר" פאריס בתחילת הקיץ הזדמנה להארי פוטר הרפתקה שכמותה טרם חווה. מעשה באיליאס יוקאריס, מרצה לתורת הספרות וספרות צרפתית במכון האוניברסיטאי להכשרת מורים בעיר ניס, שפירסם בעיתון הצרפתי "לה מונד" מאמר שכותרתו "הארי פוטר בארץ השוק המנצח". יוקאריס טוען שם, כי העולם הדמיוני שיצרה ג'יי-קיי רולינג מתאפיין בהנגדה של יוזמה פרטית משגשגת לפיקוח מינהלי כושל. הוגוורטס, בית הספר לקוסמים, הוא חממה לדרוויניזם חברתי: דור חדש, בעל תפישת עולם אולטרה-קפיטליסטית, עתיד לצאת ממנו אל שוק הקוסמים. תוכנית הלימודים התועלתית כוללת מקצועות מעשיים בלבד; נעדרים ממנה שיעורים באמנות, ומבין כל מדעי החברה נלמד רק קורס משעמם בהיסטוריה. ואמנם, התיאור של לימודי ההיסטוריה ב"הארי פוטר וחדר הסודות" אינו מלבב: "תולדות הקסם" שלימד פרופסור בינס המקומט היה השיעור המשעמם ביותר במערכת, והדבר הכי מרגש שאי-פעם קרה בשיעוריו היה כניסתו לכיתה, מדי פעם, דרך הלוח. חלוקת תלמידי הוגוורטס לארבעה "בתים" נועדה לעודד את התחרותיות ביניהם, מוסיף יוקאריס. כל תשובה נכונה בשיעור מזכה את קבוצתו של התלמיד בעשר נקודות, שלא לדבר על עבודה מעשית, כלומר מאבק בכוחות האופל - פעילות חביבה במיוחד על הארי, שמזכה את קבוצתו, בית "גריפינדור", בנקודות רבות. האווירה בכללותה נועדה לעצב אצל התלמידים תודעה צרכנית מוגברת: הארי וחבריו מביעים עניין רב בנימבוס 2001, המלה האחרונה בתחום המטאטאים המעופפים. הם אף מפנימים היטב את "חוקי הג'ונגל" של הוגוורטס, המצווים להפר את החוק הרשמי - זה של השלטון המרכזי חסר האונים - כדי לשרוד. מן העבר השני הציב יוקאריס את נציגי הביורוקרטיה, שלטענתו יוצרת להם רולינג דימוי עלוב במיוחד: "הוגוורטס הוא בית ספר פרטי, ומנהלו חייב להיאבק תמיד נגד המדינה, המיוצגת בעיקר על ידי קורנליוס פאדג', שר הקסמים הבלתי-כשיר, הביורוקרט המגוחך פרסי וויזלי, והמפקחת הדוחה דולורס אמבריג'... בינוניותם מוצבת בניגוד חריף לכושר-ההמצאה וההעזה של כמה יזמים, שרולינג אינה חדלה לשבח". זרם התגובות על מאמרו של יוקאריס החל בטפטוף ועד מהרה צבר תאוצה. ב-19 ביוני, שבועיים לאחר הפרסום ב"לה מונד", פירסמה מערכת העיתון את מכתבו של קורא מפאריס, ונסן דה לונגוויל, שתחת הכותרת "שוליית-קוסם ניאו-ליברלי" תוהה על מה כל המהומה. דבר בעולמו של הארי אינו נראה לו חריג או פגום; את התחרותיות הספורטיווית והתשוקה למוצרים אופנתיים הוא מייחס לגילם של התלמידים. הפרשנות של יוקאריס נובעת מ"פרנויה חריפה", כתב דה לונגוויל. הוא דווקא חושב שהרגליהם של הצעירים במערב המתועש הם תופעה אוניוורסלית, מובנת מאליה. כלל לא עולה בדעתו כי גם אם דוחים את פרשנותו של יוקאריס, יש עדיין מקום לבחון את הדפוסים החברתיים-כלכליים בספרי "הארי פוטר" כתלויי-תרבות. לאחר ההיתממות של דה לונגוויל פורסמה בסוף החודש תגובה נוספת, "מיהו באמת הארי פוטר?", מאת איזבל סמג'ה, מורה לפילוסופיה בתיכון "לוריץ" שבעיר נאנט. המאמר נפתח במשימה קלה למדי: לקעקע את המודל של יוקאריס, ולהראות כיצד דמויות שונות חורגות מהגדרותיו החד-ממדיות. דמבלדור, למשל, אינו רק מנהל בית הספר הוגוורטס, אלא ממלא גם תפקידים ציבוריים. באותה המידה אפשר היה להפריך את הטענה שידם של הקפיטליסטים תמיד על העליונה, למשל על סמך הסיום של "הארי פוטר וחדר הסודות": לוציוס מאלפוי, האריסטוקרט העשיר והרשע, מוצא עצמו חסר אונים לנוכח הפיקוח שמפעיל עליו ארתור וויזלי, הפקיד החביב במשרד הקסמים. לאחר שהפריכה כך את טיעוניו של יוקאריס, יצאה סמג'ה להתקפה משלה: לא זו בלבד שספרי הארי פוטר חפים מכל מסר ניאו-ליברלי, אלא שהם אף נותנים ביטוי לתודעתה האנטי-גלובליסטית של המחברת. הרי רולינג עצמה, שבעבר עבדה בארגון אמנסטי, הצהירה כי ישנם מרכיבים אוטוביוגרפיים בדמותה של הרמיוני (חברתו של הארי לספסל הלימודים) - אותה הרמיוני שנאבקת בלי לאות למען זכויות גמדי-הבית, הלוא הם העובדים השחורים של עולם הקוסמים. וכך מפרשת סמג'ה את המוטיב הזה: "גישתם של הגמדים, בלתי ניתנת להבנה ולא מציאותית אם רואים בהם רק את עבדי הקולוניות-לשעבר, נעשית קוהרנטית יותר אם מציבים אותה במסגרת הכלכלה העולמית של ימינו: ג'יי-קיי רולינג מציעה איפוא קריאה אישית, אך בסך הכל קולעת ביותר, של הגלובליזציה, שבה הארצות העניות כה לכודות ונמשכות על ידי המערכת המנצלת אותן, עד שלא עולה בדעתן להתמרד".