לחובבי הלשון

לחובבי הלשון

(בין ברוטב פטריות ובין בזיגוג בגד-כפתי) לאחר מארב ארוך (מדי) בו כל אחד ניסה להשמע תנכ"י ובמקום "ש.." אמר "כי..." (למשל "אני חושב כי משאית הקוקה קולה הזאתי חשודה" או "קבל כי אני בקרנף מול הגדר") תהיתי - `כי` באמת מהווה תחליף מושלם ל`ש`? מקורות עזר - גמרא ראש השנה ג. (נראה לי..) עם "`כי` משמש בארבע לשונות :אי, דילמא, אלא, דהא" טובי - שלא מבין איך מוצב שלם מדבר תנכית אבל כותב בשלט "קנת נשקים" ליד הכנה.
 

esterssh

New member
כי

אני חובבת לשון, אבל אני *לא* מבינה בגמרא (טפו עלי. שאבוש ואכלם). האם כי תחליף ל"ש"? כן. ו"ש" הוא תחליף למילה "אשר". אז על פני אשר, כי זו מילה עכשיוית יותר גם אם לא בשימוש הנוכחי שלו. אני, אשר (הנה, אתה רואה!) באמת חובבת לשון. אבת רק את שלי. תודה.
 

estersh

New member
איזה מצחיק,

המחשבה הראשונה שחלפה לי בראש כשקראתי את ההודעה (בעצם, המחשבה הראשונה היתה "הי, הודעה מיוחדת בשבילי! כי מי עוד פה חובב לשון?!") היתה: למה טובי רץ עד לגמרא אם רש"י בבראשית ב"ותכחש שרה.. כי יראה ויאמר לא כי צחקת" כותב מפורשות שאמרו חכמים שכי משמש בד' לשונות. והוא גם מזכיר את זה כל כמה פרקים בספר דברים. ואז נזכרתי בהבנה ש"התחדשה" לי מאז שהגמרא כבר לא כזו מחוץ לתחום, ההבנה שזוכרת שהגמרא קדמה לרש"י והיא אפילו אחת מהמקורות שלו. בכולופן, לגבי השאלה שלך. אהממ.. אני צריכה לעיין. וכמו שדולי אומרת- תיכף אשוב.
 

estersh

New member
קודמכל הצהרת בטחון רגילה:

אנ'לא מדברת מידיעה. ועכשיו, אני נוטה לחשוב שה"כי" המקראי לא זהה ל"כי-אשר" שמקובל היום בשפה. והצצתי קודם בגיטין צ', ר"ה ג (ויפה שזכרת!), תענית ט' ושבועות מ"ט ששם הגמרא מביאה את המימרא הזו בשם ריש לקיש: כי משמש בד' לשונות אי דלמא אלא דהא. ובאמת רשי בגיטין מסביר "במקום ארבע לשונות הללו נאמר כי בתורה: במקום אם, במקום פן, במקום אלא, במקום אשר. כלומר, הוא מתרגם את המילה דהא ל-אשר. אבל מה? בסוף הדוגמאות שלו בהמשך הוא כותב על הפסוקים "וכולן נדרשין כמו אשר, כלומר, מפני כן.. ומפרש עוד יותר "כלומר, טעם ליישב דבר שלמעלה הימנו". וזו גם רוח הדברים בר"ה: "שלשון כי בד' לשונות משמש במקרא: פעמים בא במקום אם, פעמים בא במקום דילמא-שמא, פעמים בא במקום דהא-שנותן טעם לדבר, פעמים בא במקום אלא-וסותר את דיבור שלפניו. => מזה וממעבר על כל הפסוקים שהגמראות מביאות כדוגמא ל"דהא", בגלל התרגום המילולי של דהא ל"שהרי" או "ארי-הרי", בגלל המפגש עם האשר שמיוחס גם ל"אם" (ואינלי כח להעתיק גם את זה), מאינטואיציה סתם... אני מניחה שה"אשר" המקובל הוא לא תמיד זהה לכי-אשר. מאחר שלא תמיד הוא בתפקיד של נתינת טעם. ומה זה קנת נשקים?
 

לורוצה

New member
לא מקורי. אמרת את זה בדבר תורה

(שעצם אמירתו היא בעיה, כפי שצויין) אצלך בבית כשהייתי בשבת... וזה בכלל "קנט נשקים", ולידה צריך להיות "קנט נשקים לייט" למקוצרים... ואצלנו בשולחן שבת לפתע (משו משיעור של הרב אלון שאמא שלי הלכה עם אחותי) עלתה השאלה מה השורש של המילה "כלה" (נו! הדבר הזה שלפי האגדות קורה אחרי כמה דייטים...). אחרי שאיששתי את השערתי (זכרתי את הדגש בל'), תהיתי האם יש בזה גם איזשהו הקשר תוכני. בהצלחה.
 
טוב...

מכיון שאוצר הספרים שלי מסתכם בספר תורה, הלכות צבא, חומש שמות ומזמורי הראי"ה.. ובכן.. אני לוחושב שאוכל ממש לעזור.. חפש איפה כתוב כלה ובדוק מה אומרים על כך המפרשים.. לי זכור משהו עם "כלתו" (שרה?) או "כחתן יעטה פאר וככלה תעדה כליה".
 

estersh

New member
טובי הזכיר לי קודם-

אמנם אינלי תשובה למרות שהצלחת לסקרן אותי והתכוונתי לבדוק רק שאינלי ספרים נורמלים כאן, אבל אם זה מעניין אותך תנסה את הרש"ר הירש במופעים של הכלה בתנך. המופע הראשון שעולה בזכרוני הוא אצל אברהם ושרי, שאם אנ'לא טועה יש שם איפשהו את המילים "שרי כלתו". וגם אצל תמר ויהודה יש שימוש בביטוי הזה. אה, וטובי הזכיר לי שגם האבן עזרא טוב בשביל שורשים וכאלה. בניחוש סתמי הייתי הולכת על כלה-כ.ל.ל במשמעות של שלימות (שלימות-כליל=כ.ל.ל) כמו כליל יופי-מושלם ביופי, כליל השלמות-מושלם בשלמות ואפילו עולה שעולה כליל-שעולה ונשרפת בשלימות (ויש בהחלט פסוקים לכל הדברים האלו). אבל אולי אולי (וזה כבר ניחוש פרוע) גם במשמעות של עטרה וכתר-דבר שמתפארים/מתכבדים בו. תעדכן בבקשה לגבי הרש"ר או אם מצאת במקום אחר. ותודה מראש.
 

esterssh

New member
כליה יותר מתאים

על עצמה ועל חתנה. ובפסוק "נשים דעתן קללה", מה שורש המילה "קללה"?
 

estersh

New member
שאלה מאתגרת וצ"ע גדול

אבל זה אמור להיות משו מאוד מאוד חיובי שנאמר "כצפור לנוד כדרור לעוף כן קללת חנם" ואם לציפור שכידוע ישלה מח קטן אז ק"ו הקללה שלך שעליה אני מבקשת לפחות פעם ביום "עלי קללתך, בתי". זיבולי שכל. בהחלט לא הכישרון שלי.
 

estersh

New member
משום אל תמנע טוב..

לא, עדיין לא ראיתי את הרש"ר. אבל דיברתי עם מישו מעכ"ח שמנתח משמעויות מילים ע"פ עיצורים והוא טען כך: כל כלה, שורשו הכללה המפנה מהשאר. הכ' = מסגרת והכללה (הכ' כדימוי משווה ומקבץ תחת דימוי אחד), והל' מפנה למטרה או לתוכן מסוים, כמו כל האנשים הכ' סוגר ול' מפנה לאנשים. הכלה היא כלולה במסגרת שמהותה מופנית "ל"השלמה ולהשלים יחידה - על כך מורה האות ה'. ה' מציין נקבה ויחודיות כה' הידיעה, כל דבר העומד לעצמו כשלם ולא כאחד בין אחרים מקבל את האות ה', כמו הבית לעומת בית בין בתים. כשאמרתי לו שגם לשיטתו הוא לא יכול לנתח בצורה כזו ולו רק בגלל שכלה שורשה כ.ל.ל ולא כ.ל.ה הוא אמר ש: השורש אינו כ.ל.ל אלא כל, אני מניח ששורש הוא בן ב' אותיות גם כן, ואדרבא שורש כלל הוא כל, הל המוכפלת מגבירה את ההוראה (הרבה פעמים בשימוש של ההוראה בפועל), כמו זלל מישש גזז. הנקבה של כל, זה כלה. כלה משמש להושלם "ויכל אלוקים...". כל דבר שהוא כל ושלם במיוחד או משלים בצורה של השלמה [נקבה - ה'] יהא כלה. הכלה - השלימות/השלמה לכלל. אם איני טועה ראיתי פעם "מפני מה נקראת כלה - שעיני הכל כלין בה", אבל זה יפה לאגדה ואולי מתמזג עם הפירוש הישיר. ----------------------------------- אז קשה לי להסכים/להתייחס לדברי הבנאדם הזה כמות שהם משום שהוא מציג את דבריו בצורה התואמת גישה שלא מקובלת בכלל ושקשה להוכיח או לשלול אותה (שיש משמעות בסיסית היולית לכל אות בשפה העברית). מה שכן, יש בדבריו רעיונות חזקים בהחלט שהייתי יכולה לקנות חלק מהם כשאני זוכרת ש: 1. "מותר" להניח שהשורש שורש כלה הוא *במקור* שורש של 2 אותיות בלבד, משום שעד כמה שהבנתי מתוך המחלוקות לגבי קיומם של 2 אותיות שורש בעברית (מחלוקת ראשונים, רש"י למשל מצביע על שורשים מצומצמים כאלו), הן מתייחסות בעיקר למילים בהם אותיות השורש השניה והשלישית זהות (כלל, ברר, סבב, זקק וכו') או בשורש בו נבלעות אותיות ו' י' וכו'. 2. אפשר גם לוותר על ההנחה הזו וללכת בדרכו של הרש"ר הירש שניסה לחלק כל שורש משולש לשנים. עיקר השורש, שהוא בן שתי אותיות, והאות הנוספת, שמוסיפה על המשמעות. כלומר, יש שורש קבוע בן שתי אותיות שיש לו משמעות קבועה, והיא זהה לכל המופעים של שתי אותיות אלו בשורשים שונים. מהנקודה הזו, אפשר לפחות להתחיל להתייחס לדבריו (וגם לא לבקר את ה"טעות" שבהתחלה היה נראה שעשו חז"ל באותה אגדה), אבל את ה"תרגום" והלמידה מדבריו אשאיר למי שמעוניין- לעשות בעצמו.
 
למעלה