לחזור לאופטימיות.

לחזור לאופטימיות.

שלום
לפני בערך חצי שנה או קצת יותר גיליתי את הסוד וממש התחברתי אליו,זה הפך אותי לבן אדם חיובי יותר,שמח יותר,אופטימי יותר ונהנתי הרבה יותר לחייך כל היום.לאט לאט איכשהו הכל דעך,מסביבי כולם הצליחו (בבית הספר,חברים וכו')ואצלי שום דבר לא השתנה,השמחה והאופטימיות נעלמה לאט לאט,ועכשיו אני אשכרה בן אדם מתוסכל,רבתי עם חברה,כולם מעצבנים אותי ונמאס לי לשמוע כמה טוב ונחמד לכולם. אז נמאס לי מהמצב הזה,אני רוצה להיות שוב בחורה זורחת שתמיד מחייכת ואפילו אם אין סיבה.אני מאמינה שכל מה שקורה קורה לטובה,אז היום בפסייבוק כתב לי מנהל משמרת של העבודה שעבדתי לפני חודש בערך ושאל למה אני לא קובעת משמרות אז אמרתי יאללה אני אקבע מילא אני לא לומדת יותר מידי בבית וחוץ מזה ממש אהבתי לעבוד שם,אז לדעתי את הצד הראשון כבר עשיתי. איך אני ממשיכה?אני אני מוציאה ממני את כל התיסכול,הבאסה והדיכאון?איך אני חוזרת לראות הכל חיובי ולא משנה מה? יש להכם עצות? תודה וסליחה אם חפרתי
 
רגע רגע, מה זאת אומרת "מסביבי כולם הצליחו"?

לפי מה את קובעת מי מצליח ומי לא? הרי אף אחד לא יבוא ויגיד לך ישר בפנים שהוא אומלל ומסכן וכשלון מוחלט, נכון? לאנשים יש נטייה להתחבא מאחורי מסיכה של המצליחנים, כי הם מפחדים לחשוף את החולשות שלהם. וזה נכון בעיקר לגבי אנשים בגיל שלך. בקיצור, דבר ראשון, תוציאי לך מהראש את המיתוס הזה שכולם "מסודרים" חוץ ממך, כי זה פשוט לא נכון. ודבר שני: אם את רוצה לסלק את המחשבות השליליות, את צריכה להחליף אותן במשהו חיובי. סתם להילחם איתן לא יעזור (ובעצם רק יזיק). למשל, את אומרת שאת מרגישה תקועה ושאת "לא מצליחה". למה? מהו הדבר (או הדברים) שאת רוצה להשיג, שבאופן עקבי חומק ממך? עני לעצמך על השאלה הזאת, ותהפכי את התשובה למטרה חיובית שאלה את הולכת לשאוף. ואם את צריכה עזרה בצד הפרקטי, תרגישי חופשי להתייעץ איתנו.
 

GMjoy

New member
היי

הדרך שבה ביטאת את הרגשת התיסכול שלך, עולה לי שהסיבה נמצאת בהסתכלות שלך. זו תמיד הסיבה העיקרית של כולנו, אבל לא כולם מזהים ומודים בה. אפילו לעצמם. מה באמת גרם ל"זריחה" הזו להיעלם אצלך? החבר'ה שסיפרו כמה טוב להם בחיים, וכמה הם מצליחים וכו'...? תחשבי רגע על התקופה שבה חייכת והיה הכל טוב...מה היה שונה בתקופה הזו ?
 
אני מנסה להיזכר...

ופשוט לא מצליחה להבין מתי הכל נעלם לי,בתחילת שנה (של הלימודים,ספטמבר-אוקטובר)הכל היה ממש טוב,בדיוק היה לי יומולדת 18.האמת זה התחיל נראה לי לפני חודש וחצי-חודשיים.והכל בהשפעה של אנשים אחרים,כאילו אני מבינה כמו שכתב גור הררי שלא כולם "מסודרים" ואני לא,אבל ככה זה נראה.אתה מבין במיוחד כשאני תלמידה,בת 18,ולכל החברות שלי בבצפר יש חבר והן מאוהבות וכל היום לשמוע פקה פקה פקה על אהבה שלהן זה ממש מתסכל,ואני פשוט יושבת בין כולם ומרגישה לא שייכת,ההומר נעלם לי,אני מרגישה שווה פחות כי לכולם יש כאלה "אחלה חיים של תיכוניסטית". ואיכשהו הגעתי למצב שפשוט אין אופטימיות,אין את הבחורה שתמיד מסתכלת על חצי הכוס המלאה,ואני לא רוצה את זה,אני רוצה שוב את המחשבות החיוביות,וכל מה שיש לי בראש זה "נמאס לי מכולם,נמאס לי משיגרה" אני יודעת שזה נשמע הזוי וקשה להבין שאני מתבאסת מזה שטוב לאחרים ואני עכשיו קצת בבאסה אבל אני רוצה לצאת מזה,אני רוצה להיות שמחה בשבילהן ובשבילי. ומה היה שונה בתקופה ההיא?אני חושבת שפשוט הייתי בשוונג כזה של הסוד וחשבתי כל מה שקורה זה לטובה ואם אני אחשוב רק על דברים טובים אז יקרו לי דברים טובים,והייתי רגועה ונעימה.אני חושבת שהעובדה שגם שום דבר גדול שרציני לא קורה וגם התאכזבתי,למרות שאני יודעת שצריך לחכות קצת יותר לדברים גדולים יותר מציון במבחן. טוב שוב חפרתי >< לילה טוב
 
אם נמאס לך מהשגרה, למה את ממשיכה איתה?

את יכולה לשבת ולחשוב מחשבות חיוביות מכאן ועד להונולולו, אבל מעשיו של האדם חזקים יותר מכל מחשבה. אם את משתפת פעולה עם חיים אפורים ומשעממים, למה שהיקום ייתן לך משהו אחר? אז בסדר, לבית ספר את חייבת ללכת (בעצם, גם זה לא נכון, גם ללכת לבית הספר זו בחירה שלך, אבל אני חושב שזו בחירה נבונה). וגם צריך לישון ולאכול וכל הדברים האלה. אבל עדיין, יש לך די הרבה שעות שביממה שבהן את יכולה לעשות מה שאת רוצה. הזדמנות מצויינת לצאת מהשגרה. הזדמנות מצויינת לעשות את כל הדברים המלהיבים שאת רוצה לעשות. האם את מנצלת אותה? אם לא, אז את בעצם משדרת לתת-מודע שלך משהו כזה: "נורא הייתי רוצה חיים מעניינים ומלהיבים, אבל כרגע אני עדיין לא מוכנה לזה". ותגובתו של היקום היא "טוב... אם היא לא מוכנה, אז אני אחכה בסבלנות עד שהיא תהיה מוכנה". זה היקום שמחכה לך, ולא להיפך. ואת יודעת, לשבור שגרה זה לא בהכרח כרוך ב"דברים גדולים". לשבור שגרה גם יכול להיות משהו פשוט כמו לטייל בערב לאור הירח, או לעסוק בתחביב חדש (או תחביב ישן שנזנח). פשוט תעשי מה שעושה לך טוב. אגב, אם את לא מרגישה שייכת בבית הספר, זה דווקא סימן טוב. זה סימן שכבר התחלת ללכת אחרי הלב שלך, במקום ללכת בעיוורון אחרי "מה שמקובל". את הרי לא רוצה להיות עוד כבשה בעדר, נכון?
 
נכון :)

בהחלט שכחתי מכל הדברים האלה,הייתי מגיעה הבייתה ושוקעת בטלוויזיה בטענה שלא אכפת לי מכולם אבל זה גורם לי רק נזק ובהחלט צריך לשנות את השיגרה ואני אעשה את זה. תודה
 

ע ו פ ר ה

New member
רוצה לשתף

כל יום רביעי בשעה 20.30 יש אצלי מפגש קלפים. (זו לא פירסומת). אני שולחת מיילים והודעות SMS לרשימת תפוצה. אינני יודעת כמה יבואו ואני שמחה עם כל מי שמגיע. בדרך כלל מגיעים בין 1-10. הערב אף אחד לא בא. יכולתי לשקוע בדיכאון, תיסכול, כעס וחמת זעם. בחרתי בדרך אחרת. הבנתי שלא הייתי היום במיטבי ולכן זה מה שקרה. אז ציירתי ותיכננתי את מחר ובעיקר שמחתי עם מה שהיקום זימן לי, כי כבר מזמן למדתי שדברים קורים איך שהם צריכים לקרות. הבנתי גם שערב אחד שלא יצא כמו שתכננתי, אינו מעיד על המשך המפגשים. עד כאן השיתוף. ועכשיו: את שואלת איך את ממשיכה? יש שתי אפשרויות שעולות בראשי: את שתיהן כבר כתבתי פה בעבר. דרך אחת: אם את מרגישה תסכול וכעס ורוצה להוציא אותם החוצה, תרשמי על דף: אני כועסת ומתוסכלת. ואחרי המשפט הזה תרשמי מהר את כל מה שעולה לך בראש. תחזרי על הפעולה הזו 11 פעם במשך 21 יום. זה עושה ניקוי נהדר. דרך אחרת שאולי טובה יותר: תכיני לך מחברת ליד המיטה. לפני שאת הולכת לישון את כותבת שתי רשימות: א. דברים טובים שקרו לי היום. ב. דברים טובים שעשיתי היום. תחזרי על זה שבוע או יותר והרגשתך תשתפר. באהבה עופרה
 
למעלה