לחיות את המוות חלק ב
אבל הניתוק הזה שאני מדבר עליו, הוא ניתוק מהמציאות, ומה שאני חיי כיום זה סבל, ואני מחכה פשוט משתוקק לרגע שבו הכל יגמר, לא בא לי לחיות יותר עם מה שהמשטרה והגורמים הפסיכיאטרים במדינה המסריחה הזו עשו לי. וגם אם היה בא לי, זה לא מתאפשר. הראיה שלי בעין שמאל היא מטושטשת. השמיעה שלי באוזן שמאל חלשה. בשני האוזניים ובתוך הראש אני שומע כל הזמן צליל חשמלי (כמו טלויזיה דלוקה ללא תמונה), וזה לא מפסיק לרגע אחד, זה כל הזמן, כשאני וכשאני מצליח לישון (לעיטים רחוקות), (קוראים לזה אגב טיניטוס- ואין לזה מרפא), אני לא מצליח לנגן או ליצור שום דבר אומנותי, הזיכרון שלי מאוד חלש, (להבדיל מבעבר לפני הכדורים), אני לא מצליח לשלוט על המחשבות שלי, לא מצליח יותר מידי להתרכז, אני לא ישן יותר משעה או שעתיים רצוף, לפעמים כשאני מנסה ללכת לישון כל הגוף שלי עובר ויברציה המלווה בפעימות לב מאוד חזקות (זה סימפטום שהופיע כשעוד הייתי על הכדורים, וזה משהו שמצריך החלפת כדורים או הפסקתם, אך התעלמו ממני ופשוט המשיכו לנזוק לי), אני לא מצליח לצייר, לא יכול לשיר, ממש לא יכול לתפקד, המעט דברים שאני מצליח לעשות זה לעשן סיגריות, לפעמים לחרבן, לפעמים להשתין (כי זה ממש לוחץ), לשתות פה ושם (לא אלכוהול), ואוכל רק ארוחה אחת ביום, לא מצליח להיות מי שהייתי, לא מצליח לשמור על המחשבה, לא מצליח לגרום לעצמי לעשות שום דבר, לא יוצר (ואני הייתי אומן אך האומן הזה מת, המדינה שלכם הרגה אותו), לא מתקשר עם אף אחד כי עושה רושם שאני פשוט תקוע והמוח שלי תקוע, עושה רושם שהמוח שלי משותק. חושב רק על מוות, כל יום כל היום, לצערי גם להתאבד זה לא משהו שאני יכול לעשות, זה דורש פעולה וחוץ מלשבת על יד המחשב ולנסות לראות סרו (הרי אני לא יכול ממש להתרכז - אז זה רק לנסות), וחוץ מלעשן סיגריות, אין שום דבר שאני מצליח או יכול לעשות. לא מצליח לדבר על שום דבר אחר. חווה סימפטומיים פיזיים ונפשיים שאני בכלל לא יודע איך לתאר במילים, ואני כמעט בטוח שלא הזכרתי פה מלא דברים אך זאת מכיוון שהזיכרון שלי והריכוז מאוד רופפים. הייתי הרבה דברים, היו לי הרבה יכולות, ואולי לא הייתי הכי חתיך במדינה, אבל הייתי יפה תואר.. כל הדברים הללו אני כבר לא, אני כלום, אני אפס, אני מכוער, טיפש, חסר יכולות, חסר כל!!! פשוט כך וזה לא פשוט, והאשמים בכך הם המשטרה שלא עשו את עבודתם אף פעם אחת כמו שצריך, (לא במקרה שלי או בדברים הקשורים אלי), והפסיכיאטרים שהולכים ודוחפים לך את הסמים הכי גרועים שאפשר, והמדינה המזורגגת הזאת שתומכת ולא מבקרת, ומאפשרת לדברים נוראיים כאלו לקרות. יש לי עוד הרבה מה להוסיף, ואני בכלל לא בטוח שאני אמצא את הכח לעשות כך, או אמן אמן, אולי אני אמות לפני שאספיק. אבל המסר שאני רוצה להעביר בכל זה, אם יש שם אנשים איפשהו, ואיכפת לכם ממה שנקרא חיים, וממה שנקרא עולם, ואיכפת לכם מאנשים אחרים שלקחו להם את האפשרות שבכלל יהיה להם איכפת מעצמם. אז תנו למשאלות הבאות שלי ולבקות הבאות שלי להנחות אותכם. שימותו כל השוטרים בדרכים הכי זוועתיות. שישרפו אותם, שיתקפו אותם, שיפוצצו אותם, שיאנסו את נשותיהם, שיעשו עליהם לינץ', שיפגעו במשפחות שלהם, שיעשו פיגועים בתחנות משטרה, שישרפו אותם או יקבו אותם חיים, ושיעונה להם רק סבל. ואותו הדבר לגבי פסיכיאטרים, רק שבמקרה של הפסיכיאטרים, אפשר להשקיע בלגרום להם עינויים יותר נפשיים ואז להגיע לפיזיים. ולגבי המדינה הזו, הדגל שלה צריך להיות אדום שחור, האמת לגבי מה הולך כאן לא סתורה ממני. אני חיי את מה שהשאירו לי לחיות. מוות. מחכה לו ומבקש אותו.. והוא לא מגיע בינתיים אני רק סובל. במדינה המכוערת הזאת אפילו אין הוצאה להורג, אבל אותי הוציאו להורג והשאירו את הגוף הזה חיי. וזה גועל נפש! המדינה הזו עשתה לי עוול!! עוול גדול!! ויש פה המון אנשים שלא מגיע להם מוות, ולא הייתי כזה שיאחל לכולם, אך אני מאחל לכולם, לכל העולם הזה להתפוצץ, אם ממני לקחו את האפשרות לחיות ללא בעיות וללא נכויות. אז שכולם ימותו. הלוואי והייתי פצצה, הייתי מתפוצץ ולוקח את כולם איתי. אבל אין מה לעשות, מילותי לא ישפיעו על אף אחד.. פעם הן יחלו בשירים היפים שכתבתי ויצרתי והלחתנתי, בציורים שציירתי, בהרבה דברים שעשיתי, אבל כל זה נהיה לריק ושחור, אחרי כל מה שעשו לי ואיך שהזיקו לי ושינו אותי, לא נשאר ממני כלום חוץ מגוף עם מוח שלא מתפקד כמו שצריך המחכה למות. הלוואי ומשהו היה לפחות הורג אותי, גועל אותי מייסורים שאני לא יכול לתאר בכלל.. ועוד משהו.. אין אלוהים.. אלוהים לא קיים.. אולי היה פעם.. אבל הוא מת.. ואם יש כזה דבר אז זה בהחלט לא דבר טוב. לי כבר אין סיכויי לחיות חיים, שום דבר לא יצא ממני, כלום, ממש הרגו אותי, לקחו ממני את הכל, ואני רק בן 26..יכלתי לעשות המון.. אבל כל מה שהיה וכל מה שיכולתי והיה בי זה לא יותר מזכירון פגום, או חלום.. תודה ישראל... תודה משטרה.. תודה פסיכיאטרים.. ותודה לכל השקרים שעוטפים את העולם הזה, תודה על כך שמעולם לא היה קיים אלוהים. והלוואי ואני אמות בקרוב או שיהרגו אותי או משהו, שכל זה יגמר.
אבל הניתוק הזה שאני מדבר עליו, הוא ניתוק מהמציאות, ומה שאני חיי כיום זה סבל, ואני מחכה פשוט משתוקק לרגע שבו הכל יגמר, לא בא לי לחיות יותר עם מה שהמשטרה והגורמים הפסיכיאטרים במדינה המסריחה הזו עשו לי. וגם אם היה בא לי, זה לא מתאפשר. הראיה שלי בעין שמאל היא מטושטשת. השמיעה שלי באוזן שמאל חלשה. בשני האוזניים ובתוך הראש אני שומע כל הזמן צליל חשמלי (כמו טלויזיה דלוקה ללא תמונה), וזה לא מפסיק לרגע אחד, זה כל הזמן, כשאני וכשאני מצליח לישון (לעיטים רחוקות), (קוראים לזה אגב טיניטוס- ואין לזה מרפא), אני לא מצליח לנגן או ליצור שום דבר אומנותי, הזיכרון שלי מאוד חלש, (להבדיל מבעבר לפני הכדורים), אני לא מצליח לשלוט על המחשבות שלי, לא מצליח יותר מידי להתרכז, אני לא ישן יותר משעה או שעתיים רצוף, לפעמים כשאני מנסה ללכת לישון כל הגוף שלי עובר ויברציה המלווה בפעימות לב מאוד חזקות (זה סימפטום שהופיע כשעוד הייתי על הכדורים, וזה משהו שמצריך החלפת כדורים או הפסקתם, אך התעלמו ממני ופשוט המשיכו לנזוק לי), אני לא מצליח לצייר, לא יכול לשיר, ממש לא יכול לתפקד, המעט דברים שאני מצליח לעשות זה לעשן סיגריות, לפעמים לחרבן, לפעמים להשתין (כי זה ממש לוחץ), לשתות פה ושם (לא אלכוהול), ואוכל רק ארוחה אחת ביום, לא מצליח להיות מי שהייתי, לא מצליח לשמור על המחשבה, לא מצליח לגרום לעצמי לעשות שום דבר, לא יוצר (ואני הייתי אומן אך האומן הזה מת, המדינה שלכם הרגה אותו), לא מתקשר עם אף אחד כי עושה רושם שאני פשוט תקוע והמוח שלי תקוע, עושה רושם שהמוח שלי משותק. חושב רק על מוות, כל יום כל היום, לצערי גם להתאבד זה לא משהו שאני יכול לעשות, זה דורש פעולה וחוץ מלשבת על יד המחשב ולנסות לראות סרו (הרי אני לא יכול ממש להתרכז - אז זה רק לנסות), וחוץ מלעשן סיגריות, אין שום דבר שאני מצליח או יכול לעשות. לא מצליח לדבר על שום דבר אחר. חווה סימפטומיים פיזיים ונפשיים שאני בכלל לא יודע איך לתאר במילים, ואני כמעט בטוח שלא הזכרתי פה מלא דברים אך זאת מכיוון שהזיכרון שלי והריכוז מאוד רופפים. הייתי הרבה דברים, היו לי הרבה יכולות, ואולי לא הייתי הכי חתיך במדינה, אבל הייתי יפה תואר.. כל הדברים הללו אני כבר לא, אני כלום, אני אפס, אני מכוער, טיפש, חסר יכולות, חסר כל!!! פשוט כך וזה לא פשוט, והאשמים בכך הם המשטרה שלא עשו את עבודתם אף פעם אחת כמו שצריך, (לא במקרה שלי או בדברים הקשורים אלי), והפסיכיאטרים שהולכים ודוחפים לך את הסמים הכי גרועים שאפשר, והמדינה המזורגגת הזאת שתומכת ולא מבקרת, ומאפשרת לדברים נוראיים כאלו לקרות. יש לי עוד הרבה מה להוסיף, ואני בכלל לא בטוח שאני אמצא את הכח לעשות כך, או אמן אמן, אולי אני אמות לפני שאספיק. אבל המסר שאני רוצה להעביר בכל זה, אם יש שם אנשים איפשהו, ואיכפת לכם ממה שנקרא חיים, וממה שנקרא עולם, ואיכפת לכם מאנשים אחרים שלקחו להם את האפשרות שבכלל יהיה להם איכפת מעצמם. אז תנו למשאלות הבאות שלי ולבקות הבאות שלי להנחות אותכם. שימותו כל השוטרים בדרכים הכי זוועתיות. שישרפו אותם, שיתקפו אותם, שיפוצצו אותם, שיאנסו את נשותיהם, שיעשו עליהם לינץ', שיפגעו במשפחות שלהם, שיעשו פיגועים בתחנות משטרה, שישרפו אותם או יקבו אותם חיים, ושיעונה להם רק סבל. ואותו הדבר לגבי פסיכיאטרים, רק שבמקרה של הפסיכיאטרים, אפשר להשקיע בלגרום להם עינויים יותר נפשיים ואז להגיע לפיזיים. ולגבי המדינה הזו, הדגל שלה צריך להיות אדום שחור, האמת לגבי מה הולך כאן לא סתורה ממני. אני חיי את מה שהשאירו לי לחיות. מוות. מחכה לו ומבקש אותו.. והוא לא מגיע בינתיים אני רק סובל. במדינה המכוערת הזאת אפילו אין הוצאה להורג, אבל אותי הוציאו להורג והשאירו את הגוף הזה חיי. וזה גועל נפש! המדינה הזו עשתה לי עוול!! עוול גדול!! ויש פה המון אנשים שלא מגיע להם מוות, ולא הייתי כזה שיאחל לכולם, אך אני מאחל לכולם, לכל העולם הזה להתפוצץ, אם ממני לקחו את האפשרות לחיות ללא בעיות וללא נכויות. אז שכולם ימותו. הלוואי והייתי פצצה, הייתי מתפוצץ ולוקח את כולם איתי. אבל אין מה לעשות, מילותי לא ישפיעו על אף אחד.. פעם הן יחלו בשירים היפים שכתבתי ויצרתי והלחתנתי, בציורים שציירתי, בהרבה דברים שעשיתי, אבל כל זה נהיה לריק ושחור, אחרי כל מה שעשו לי ואיך שהזיקו לי ושינו אותי, לא נשאר ממני כלום חוץ מגוף עם מוח שלא מתפקד כמו שצריך המחכה למות. הלוואי ומשהו היה לפחות הורג אותי, גועל אותי מייסורים שאני לא יכול לתאר בכלל.. ועוד משהו.. אין אלוהים.. אלוהים לא קיים.. אולי היה פעם.. אבל הוא מת.. ואם יש כזה דבר אז זה בהחלט לא דבר טוב. לי כבר אין סיכויי לחיות חיים, שום דבר לא יצא ממני, כלום, ממש הרגו אותי, לקחו ממני את הכל, ואני רק בן 26..יכלתי לעשות המון.. אבל כל מה שהיה וכל מה שיכולתי והיה בי זה לא יותר מזכירון פגום, או חלום.. תודה ישראל... תודה משטרה.. תודה פסיכיאטרים.. ותודה לכל השקרים שעוטפים את העולם הזה, תודה על כך שמעולם לא היה קיים אלוהים. והלוואי ואני אמות בקרוב או שיהרגו אותי או משהו, שכל זה יגמר.