לחיות ממקום של כח ועוצמה

לחיות ממקום של כח ועוצמה../images/Emo41.gif

מייל שקבלתי ומוקדש לכולכם..... החיים הם עניין של ויתור מתוך עוצמה. כשאני בוחר לאכול אני מוותר על הרעב, כשאני בוחר לשתות אני מוותר על הצמא, כשאני בוחר לאהוב אני מוותר על השנאה, כשאני בוחר לסלוח אני מוותר על הטינה, כשאני בוחר ביכולת אני מוותר על המוגבלות, כשאני נפגש אני מוותר על הגעגוע, כשאני בקבלה אני מוותר על הכעס, כשאני לוקח אחריות, אני מוותר על חוסר אונים ועל להיות קורבן. כשאני במודעות של שפע אני מוותר על מודעות החוסר, כשאני מגלה אומץ אני מוותר על הפחד, כשאני זורם ומאפשר לדברים חדשים לקרות, אני מוותר על השליטה. כשאני בוחר באור אני מוותר על החושך, הכל בחיים זה עניין של בחירה על מה לוותר. לוותר זה לא נוח, זה נגד הטבע שלנו, אבל יצירת השמחה ויצירת החיים, באים ממקום של ויתור ובחירה חופשית. ממקום של כח ועוצמה. שרה מתוקי. (מחברת הספר: "בנתיב העוצמה עם כוח החיים.")
 

chenby

New member
מדהים! התחברתי ביותר.

באופן כללי פריצת דרך בחיים, או צמיחה בחיים היא ברגע שאנחנו מוותרים על איזור הנינוחות שלנו. השאיפה היא כל הזמן להיות מחוץ לאיזור הנינוחות על מנת שכל הזמן תהיה צמיחה.
 

rafagav

New member
זא"מ - שאף פעם לא נהיה בנוח... ../images/Emo2.gif

התפישה של העידן החדש, על שלל שמותיו, היא שכל הזמן צריך לשאוף לפריצת דרך. כל הזמן לצמוח ולגדול. שלווה אינה קיימת בעידן החדש, היא דבר מיושן. ו - לעזור ולחמול (חמלה = רצון לעזור מתוך אהבה, לא רחמים).. זה לא תמיד מוביל לצמיחה - זה בד"כ אפילו מאט את הקצב אך - מאשיר פנימה.
 

chenby

New member
למעשה יקירתי

ההגדרה הנכונה יותר היא להרחיב את איזור הנינוחות... בהתחלה זה נראה כעבודה מאתגרת ביותר, ברגע שהופכים את זה להרגל - היציאה מאיזור הנינוחות, אנחנו למעשה מרחיבים את איזור הנינוחות שלנו כל הזמן - ומה שלפני חודש נראה כעבודה קשה, הפך להרגל- הפך לנוח עבורינו, ועוברים לצעד הבא. יש בזה המון שלווה, כשיש פריצות דרך בחיים, כשאני מרגישה כל רגע נתון בחיי פורצת דרך, אני מרגישה חוסן, אני מרגישה אהבה, ערכים של שמחה, של אינטגריטי ואחריות בחיי, אני כל הזמן צומחת. תחשבי על זה שתינוקות - כל הזמן צומחים. כל הזמן מרחיבים את איזור הנינוחות שלהם , כי הם מאפשרים לעצמם ליפול ולהמשיך שוב ושוב עד שמצליחים, בשלב מסויים כשהמיינד שלנו מתחיל לפעול עם הפחדים שלנו, או עם האיזור נוח שלנו, הצמיחה מפסיקה - עד שחוזרים למודעות וממשיכים להרחיב את האיזור הנוח שלנו. לצאת מהמוכר והסביר- כן זה מפחיד, אבל זה רק מפחיד. השאלה היא בסופו של דבר מה את רוצה לעצמך - חיים שאת כבר מכירה - שבהם אין שום חדש, שום פריצת דרך או צמיחה מתמדת? :)
 

rafagav

New member
בהתעלמות מהעניין של מין הכותב...

אני לא חושב, שיש מקום לעיסוק מתמיד בפריצת הדרך. כשמה כן היא - מעשה אלים. אלימות, בכל צורה שלא תהיה, היא שלילית. נכון - זה מינוח מקצועי ולכל תחום 'שפה' = מונחים משלו. ובכ"ז - צריך לשאוף לשלווה ופשטות. צריך לשאוף לעצירת הנהייה אחר החומר, אחר הרכוש, אחר הכסף. צריך לעצור את הריצה אחר הכבוד. צריך לעסוק בכיבוד הזולת... כדברי רב, מטפל בזוגיות: החשוב, מצד הגבר: לכבד את האישה. וכבוד, כשהוא הדדי, הוא הבסיס לכל המערכת הזוגית. אז אין מתח ואין חוסר אמון. ולכך חשובה השלווה והרוגע. העיסוק בפנימיות ולא החיפוש המתמיד אחר ה - עוד ועוד...
 
יש שעבורם פריצת דרך

מהווה השקעה של טונות אנרגיות. יש שעבורם פריצת הדרך היא מהמקום הכי נקי שקט ובטוח. המטרה היא להגיע ל פ.ר.צ של אנרגיות שבתוכנו כדי ליצור את פריצת הדרך.
 

chenby

New member
וכמובן בחירה

איך לראות את הדברים. להתמקד בטוב, או לא... למשל... אני כתבתי לך הודעה, ואיך ששלחתי אותה, קלטתי שאתה בעצם זכר ומיד תיקנתי. לא עניין אותך שתיקנתי ומותר לטעות זה היופי במופלאות, בחרת להזכיר ושזו תהיה הכותרת במילים "התעלמות מהעניין של מין הכותב" התעלמות... אני לא התעלמתי מהכותב, אני גם הגבתי לו בצורה מכובדת וכדרך הראייה שלי.. כנראה שאולי זה לא רלוונטי מה מגיבים לך, העיקר שמגיבים לך... כמובן שזו פרשנות שלי... אתה מדבר על אלימות, אז במקום פריצת דרך אני אגיד צמיחה. תינוקות צומחים כל הזמן. כל הזמן בלי ששום דבר יפריע להם, אין מצב שהם ינסו ללכת ויפלו ואחרי הפעם החמישית שזה יקרה הם יגידו, טוב החלטתי שאני לא הולך. אין מצב כזה.. למה? כי הם לא נותנים לפחד, לכאב או לתסכול לשתק אותם, ונכון שזה לא כיף ליפול, אבל זו הדרך שלהם ללכת. אז הנפילה היא היציאה מאיזור הנינוחות שלהם ,ומה שמובילה אותם לצמיחה, להליכה. רק מה, כשאנחנו גדלים, ואנחנו נותנים מקום משמעותי יותר לפחדים שלנו ולכאב שלנו, אנחנו מעדיפים להשאר מתחת לשמיכה איפה שנוח. אז אתה יודע מה? איפה שיש שמיכה, אין צמיחה. אם אתה רוצה להגיע למקום מסויים בחיים שלך, אתה הרי תצא מהאיזור הנוח שלך ותעשה את זה. אם אתה רוצה להגיע לאילת, תאלץ לצאת מהמיטה לא? same same
 

rafagav

New member
לסמנטיקה יש חשיבות רבה..

א) כתבתי בכותרת על נושא המין שלי - רק בגלל שזה הדבר הראשון שרציתי לכתוב ולא היתה כל חשיבה על נושא הכותרת. אם את חושבת, שבזה פגעתי בך - 1) מצטער. 2) עליך לעבוד יותר על בטחונך העצמי. את יכולה להמשיך להתייחס אלי כאל אישה - יש בזה הרבה חיוב, כמו בלהיות גבר. אני "כל-כל שובניסט" שאיני רואה כל יתרון של מין אחד על משנהו, בהתייחסות למכלול. ב) למינוח - לסמנטיקה - יש חשיבות רבה. כשאת קוראת למשהו "צמיחה" זה אחרת מ - "פריצה" ו - כן!! אני חושב שלא תמיד צריך לחשוב על צמיחה וניתן גם לחיות בשלווה. כן - הייתי בפסגת ההצלחה ונחתתי לתהום וצמחתי חזרה ועדיין, חושב, שיש מקום לשלווה ולא לעיסוק המתמיד בצמיחה... זה יותר קשור לתחום היוגי (למדתי בקורס למורי יוגה) אך - באופן כללי הוא חשוב ותפיסה כזו, אם תאומץ יותר, על חשבון טרנד הצמיחה, הפריצה וכו' - תוביל לחברה יפה בהרבה...
 

chenby

New member
רפי יקר

אני ממש לא נפגעתי ואין לך שום צורך להתנצל, אני שיקפתי מה שראיתי, לגבי הבטחון העצמי שלי, אני מודה לך, הוא חי וקיים ונושם.. אני מבינה מה אתה אומר, ומקבלת את זה. כמובן שזו הדרך שאפקטיבית לך, ולמדתי שמה שעובד לנו, לא לגעת. אז אחלה. שיהיה לך המשך יום מקסים. אגב, כל החיים זה טרנדים, גם ליוגה אפשר להגיד שזה טרנד, אני הייתי מוציאה את המילה הזו מהלקסיקון.. בעיקר שיש כאלו שה"טרנדים" האלו שינו להם את החיים נשמע שאתה משפר את העולם בדרך שלך וזה נפלא.
 

rafagav

New member
אז (1982ׂ ) היוגה לא נחשבה לטרנד ו -

היוג היא דרך חיים וכלל לא התעמלות. היוגה היא פילוסופיה שלמה, שהתירגול הוא חלק קטנטנצ'יק ממנה. * זה, שמייחסים את המושג לחוגי התעמלות שונים - זה עדיין לא הופכת את היוגה לכזו. נראה לי, שחוגי העידון החדש מנסים להנחיל לאנשים את ה"עובדה", שבלי "פריצות דרך" לא ניתן לחיות בכלל ובטח שלא חיים בעלי משמעות. אז - לדעתי זו טעות, שרק תוביל רבים אל ההתמכרות לנושא. הנהייה אחר האדרנלין, המציף אותנו ברגעי סכנה, מיותרת כמו ההתמכרות לסמים.!!
 

chenby

New member
אתה צודק

כל עובדה שקיימת צריך לשים אחריה במקום סימן קריאה - סימן שאלה ולשאול - זאת עובדה או דעה? כל העבודות הקיימות בעולם זה סיפורים שאנחנו מספרים לעצמנו. השאלה היא איזה סיפור מקדם אותי. אבל הכי חשוב שאתה צודק.
 
"הרבה יותר קל לפרק אטום מאשר לפרק דעה קדומה"

לפרק אמר אלברט אינשטיין אז על לוותר ? לוותר בלי אחיזה? לוותר על אזור הנוחות? לוותר על ההתנהלות האוטומטית? לוותר על הקיבעונות המחשבתיים? מעבר לתובנה ...לפרוק...לעשייה... צריכה להיות אמונה בעוצמה האישית ואמונה במי את/ה תהייה אחרי הוויתור. שב"ש לך ולכולם
 
למעלה