לחיות עם להרגיש בלי-מה דעתכם?

[miromiro]

לחיות עם להרגיש בלי-מה דעתכם?

משפחה עם חולה אלצהיימר עומדת לקבל עזרה מעובד זר שאמור לגור איתם. בבית ישנם ילדים (הקטן בן9 הגדול17) והבית קטן, אך יש בו חצר גדולה אבי המשפחה החולה במחלה, הפך את הסלון לחדרו והוא נח,ישן ורואה בו טלביזיה. כאשר יגיע המטפל הפיליפיני יכולות להיות כמה אופציות- 1-קרואן בחצר, בתקווה שהעובד והחולה יגורו בו, אבל יבלו מספר שעות עם המשפחה בבית. הגיוני? מציאותי? יסכים לוותר על המוכר ולעבור חדר? לי לפחות אין תשובה 2- שימוש בדירת חדר קטנה סמוכה לבית המשפחה (אפשרי טכנית כי מדובר בקיבוץ) בה יגור המטפל ויוכל מלבד שעות הבוקר בהן הוא עם החולה. להגיע בכל פעם שיקרה מקרה חרום. זה קצת בעייתי כי לא תהיה השגחה של המטפל על החולה בלילה, אבל מצד שני הוא לא ממש יגור עם המשפחה מצב שקשה לילדים 3-המטפל והחולה ימשיכו לגור בבית, אבל המשפחה תעבור לדירה אחרת. אמנם קשה לעיכול, אולם מאחר ומדובר בסידור זמני (פתרון חוץ בייתי הוא עניין של זמן להערכת הרופאים בין שנה לשלוש) נראה שכמה שפחות שינויים ביומיום זה מצב עדיף לחולה. מצד שני ההקרבה מצד המשפחה היא גדולה ודיי קשה. מה דעתכם? מישהו היה בסיטואציה דומה? יש אפשרויות נוספות עליהן אולי לא חשבתי? תודה מראש למשיב/ה

 

[שריוש2]

שלום miromiro

לא הייתי בסיטואציה כזו.. למזלנו, ביתה של סבתי גדול, ולא היתה לנו בעיה בסידור חדר לעובדת.. למרות זאת, אנסה לעזור.. מקריאת הודעתך, אפשרויות 3 נראית לי הכי הגיונית. אפשרות 1 על בניית הקרוון לא נראית לי, מכיוון שזה סתם טלטול של החולה. בלילה להתחיל לקחת אותו לקראוון רק כדי לישון, זה סתם יטלטל אותו, ועוד בחושך, שיש סכנה שהוא חס וחלילה יפול, או משהו כזה, והטלטול הזה גם לא ממש יועיל למצבו.. אופצייה 2, גם לא נראית לי מכיוון שעצם הרעיון בהבאת פיליפיני / עובד זר, הוא לשחרר את שאר המשפחה לענייניהם, והמטפל בעצם דואג לכל הקשור בנוגע לחולה, אוכל, שתייה, כדורים, מקלחת, יחס חם, ושיהיה איתו כדי לשמור עליו שלא ייפול, יעשה משהו מסוכן כגון להשאיר גז דולק, ודברים מהסוג הזה. ובייחוד בלילה, שיש סכנה שמא יתעורר וירצה לשירותים או ינסה לברוח החוצה... הכל חשוך ומסוכן. החולה יכול ליפול בדרך לשירותים, או לצאת החוצה וליפול, או ללכת לאיבוד. (חולה אלצהיימר, אסור להשאירו לבד.. יש הרבה סכנות בזה שהוא נשאר לבד).. ואם (חס וחלילה) דבר כזה קורה, מי ידע ויוכל לבוא לעזור לו..?? וגם מה הטעם אז..?? בשביל מה להביא מטפל, אם זה יגרום רק ליותר בלאגן, ובני המשפחה לא יהיו שקטים..?? וגם המטפל יצטרך לקום כל הזמן ולצאת אל בית החולה לראות שהכל בסדר, דבר שייפגע גם במטפל עצמו... ממש ממש לא נראה לי. ככה, כשהוא ישן עם החולה באותו בית, הוא יכול לשמוע אם החולה קם, וישר לבוא ולעזור לו. אפשרות 3 נראית לי הכי מתאימה. להשאיר את החולה בביתו עם המטפל. (החולה נמצא בסביבה מוכרת לו, ולא מיטלטל למקומות לא מוכרים). אפילו שזה יהיה קשה מבחינה פיזית, וגם מבחינה נפשית, אני בטוחה ששאר המשפחה החיה בבית, תתרגל. באופן זמני עד שיהיה מוכן הבית השני, הם יוכלו להתגורר אצל קרובי משפחה, ולבוא ולבקר כל יום. עוד אופציות שעולות בראשי: לנסות ולהכניס מיטה קטנה בסלון, איפה שישן החולה.... האם יש מקום..?? או לבנות מחיצת קיר גבס באחד מחדרי הבית כדי להכניס לעובד מיטה אפילו קטנה, משלו..?? או, להרחיב את הבית, ולהוסיף חדר אחד אפילו הכי קטן (לא בהגזמה.. לא חדר פצפון) ארבל חדר שאפשר יהיה להכניס בו מיטה וארון קטן לדברי העובד ואולי אפילו שידה קטנה או מדף קטן.. מקווה שעזרתי, ולו במעט. שבוע טוב!

 

[miromiro]

../images/Emo51.gif בהחלט עזרת

 

[ronnyw]

למירומירו

האם אופציה רביעית - לעבור לדירה גדולה יותר - קיימת? בכל אופן הייתי פוסלת אם האפשרות שהמטפל יגור בנפרד מהחולה. גם אם כרגע זה אולי עוד הגיוני, החולה ימשיך להתדרדר, ומתי שהו הוא יזדקק להשגחת העובד 24 שעות ביממה. אז חבל ללכת על פתרון שהוא בוודאות זמני, ולהתמודד מחדש שוב בעוד כמה חודשים. אני חושבת על הילדים, ועל מינימום הפרעה לשגרת חייהם. גם כפי שהמצב מצטייר היום, הם חיים בבית ללא סלון (שם נמצא החולה). האם מסוגלים להביא חברים הביתה? האם יכולים לצפות בתכנית שמעניינת אותם? האם יכולים סתם לשבת בסלון הבית, כנהוג במקומותינו, ולקשקש וללהג בינם לבין עצמם? ושוב, קחו בחשבון שהמחלה אינה סטטית, היא מתקדמת. אם היום עוד אפשר לשבת עם החולה, זה עלול להיות זמני... מה שאני מנסה לאמר, שמכל האפשרויות שהעלית (אין פה "טוב" ו"רע". הכל רע. מחפשים את הרע במיעוטו) - דווקא השלישית נראית לי הכי טובה להמשך חיים שגרה של יתר בני המשפחה. אפשר להציג את המעבר דווקא כדבר חיובי (דירה גדולה/יפה/קרובה למשהו חשוב/וכ' - תלוי, כמובן בנסיבות)

 

[miromiro]

תודה על התשובה. והתשובה לכל השאלות שלך

היא כצפוי-לא. יציאה של כל המשפחה מהבית, זה מהלך לא פשוט. אבל נראה לי גם הכי טוב לחולה. לכן נלך בשלבים, למרות שזה לא הכי טוב. קודם יגיע המטפל ונראה איך הכימיה בינהם ורק אז נחליט על תוספת לבית, או הוצאת המשפחה. תודה!