בואינג 707
New member
לחיי החיים החדשים שלי
לטובת מי נכנסת וקוראת, מי שתיכנס ותקרא חשוב חשוב חשוב שתדענה,
אני לא אלאה אתכן בהסטוריה הרפואית שלי (יש כאן המון הודעות מהעשר שנים האחרונות.. )
בעברי כ-10 ניתוחי בטן על רקע אנדומטריוזיס וכולל 2 קיסריים (הריונות שהושגו בהרבה דם, יזע ודמעות)
כאשר בסופם 3 ילדים.
אני באמצע שנות ה-30 לחיי, נחשבת לצעירה וכל העתיד עוד לפני לפחות כך אני מקוה.. כאשר אחרי ההריון האחרון ותקופת ההנקה (שנתיים כמעט)
הפכו חיי לבלתי נסבלים כאשר רק כאן ניתן להבין עד כמה בלתי נסבל הוא בלתי נסבל.
כל דיכוי עשה לי רע רע רע ובמיוחד המירנה (שומרת נפשה תרחק, בד"כ זה ממש לא דיכוי לאנדו).
לא היו לי חיים! לילדים שלי לא היתה אמא! ולבן זוג שלי לא היתה בת זוג!
לפני חודשיים אושפזתי כמעט לחודש עם פגיעה כלייתית אשר נבעה מהאנדו. על מנת להשיג שינוי רדיקלי
התקבלה החלטה רדיקלית שהיתה בדיעבד בלתי נמנעת- להסיר את כל מה שמפריע לי לחיות.
היום, חודשיים אחרי אני נטולת רחם ושחלות מתחילה להרגיש איך זה לחיות חיים נורמאלים. היו לי המון חששות מצעד רדיקלי שכזה אבל
הכל מתפוגג לעומת ההרגשה המהממת, המאלפת, המשכרת (ולא מפרקוסטים או אוקסיקודים וכיו"ב) והמדהימה של פשוט לחיות.
אני יודעת שהפורום אינו שוקק כבימים ימימה אך חייבת לכתוב כאן על מנת שמי שמהססת כפי שאני היססתי ולא שוקלת הריון, אולי תשקול בחיוב צעד כזה בזכות הדברים שכתבתי.
לטובת מי נכנסת וקוראת, מי שתיכנס ותקרא חשוב חשוב חשוב שתדענה,
אני לא אלאה אתכן בהסטוריה הרפואית שלי (יש כאן המון הודעות מהעשר שנים האחרונות.. )
בעברי כ-10 ניתוחי בטן על רקע אנדומטריוזיס וכולל 2 קיסריים (הריונות שהושגו בהרבה דם, יזע ודמעות)
כאשר בסופם 3 ילדים.
אני באמצע שנות ה-30 לחיי, נחשבת לצעירה וכל העתיד עוד לפני לפחות כך אני מקוה.. כאשר אחרי ההריון האחרון ותקופת ההנקה (שנתיים כמעט)
הפכו חיי לבלתי נסבלים כאשר רק כאן ניתן להבין עד כמה בלתי נסבל הוא בלתי נסבל.
כל דיכוי עשה לי רע רע רע ובמיוחד המירנה (שומרת נפשה תרחק, בד"כ זה ממש לא דיכוי לאנדו).
לא היו לי חיים! לילדים שלי לא היתה אמא! ולבן זוג שלי לא היתה בת זוג!
לפני חודשיים אושפזתי כמעט לחודש עם פגיעה כלייתית אשר נבעה מהאנדו. על מנת להשיג שינוי רדיקלי
התקבלה החלטה רדיקלית שהיתה בדיעבד בלתי נמנעת- להסיר את כל מה שמפריע לי לחיות.
היום, חודשיים אחרי אני נטולת רחם ושחלות מתחילה להרגיש איך זה לחיות חיים נורמאלים. היו לי המון חששות מצעד רדיקלי שכזה אבל
הכל מתפוגג לעומת ההרגשה המהממת, המאלפת, המשכרת (ולא מפרקוסטים או אוקסיקודים וכיו"ב) והמדהימה של פשוט לחיות.
אני יודעת שהפורום אינו שוקק כבימים ימימה אך חייבת לכתוב כאן על מנת שמי שמהססת כפי שאני היססתי ולא שוקלת הריון, אולי תשקול בחיוב צעד כזה בזכות הדברים שכתבתי.
