לחיצות ספונטניות ולא יזומות... אשמח לעזרה...

[אור שלישי]

לחיצות ספונטניות ולא יזומות... אשמח לעזרה...

שלום לכולם, אני עוקבת סמויה כבר 2 הריונות... עכשיו מספיק דחוף לי לכתוב...
לידה ראשונה עקב טעות בבחירת בית החולים בסוף ילדתי עם אפידורל.... (לצערי) העיבוד חוויית הלידה החלטתי לעשות re-location... וילדתי בבית חולים ללא אפידורל.
אם הייתי מספיק אמיצה (ובעלת יכולת כלכלית לא מוגבלת...) הייתי יולדת בבית.... לצערי זה לא אפשרי.
כל לידה מכירים את הגוף קצת יותר... בעיבוד של החווית לידה השניה, שהייתה טובה, ממש נקרעתי.
לא מזמן קראתי מאמר על לחיצות ספונטיות לעומת יזומות, וזה משש התחבר לי לרפלקס פליטת התינוק מהספר לידה פעילה.
רציתי לדעת האם מישהי מכירה בית חולים שאפשרי ללדת עם לחיצות לא יזומות אלא על פי הרגשה?
אני גרה באיזור חולון. תל השומר לא בא בחשבון... גם לא במרכז הלידה הטבעי שלהם.... ואני מפחדת שלניאדו רחוק מדי בשבילי....
(לידה שניה שעה עד פתיחה מלאה, שעה צירי לחץ...)
אשמח לדעת על עוד התרשמויות מבתי חולים במרכז...
תודה!

 

[חיה טובה6]

מעניי הישועה

ישמרו עליך ויכבדו אותך בלידה.
בשלב שאחרי, במחלקה ובתינוקיה, צריך להיות מאד אסרטיבית וברורה. הם לא מבינים למה אמא רוצה את התינוק איתה כל הזמן....3574

 

[אור שלישי]

ילדתי שם שת ביתי השניה...

נפלתי ביום טוב שלא היה עומס. וזה די לא שיגרתי שם....
זה בעצם ברירת המחדל...
שמעתי וקראתי בפורום גם דברים טובים על מאיר.... שזה קצת יותר רחוק...
תודה, אשמח לשמוע עוד דברים....

 

[דסי דולה צפונית]

זה תלוי בעיקר בך

אני לא מכירה את חדרי הלידה במרכז, רוית בטח תכנס בקרוב ותוכל להגיד לך יותר,
אבל מתוך הניסיון שלי במאות לידות - זה תלוי בך. אם את תרפי, תנשפי ולא תלחצי - אז זה מה שיהיה. את היולדת. כמובן שכדאי שתהייה שם מיילדת שתתמוך - אבל אל תהייתלויה בזה. בית חולים, כל בית חולים זו רולטה, ואת לא יכולה לתלות את בריאות רצפת האגן שלך ועוד הרבה דברים ברולטה הזו.
אז פשוט תתקשרי את מה שאת רוצה, ותגידי שאת מעדיפה לא ללחוץ, ולכי על זה. אם זה מאד חשוב לך אז זה מה שיקרה.

 

[עדי25182]

האם באמת לא לוחצים ?

זכור לי שקשה מאוד להתאפק ולא ללחוץ ... כי מרגישים לחץ מטורף ...
האם הכוונה בלא ללחוץ זה לתת לגוף להגיד מתי מתאים לו שילחצו או באמת לא ללחוץ ולהתנגד לדחף הלחיצה
&nbsp

 

[דסי דולה צפונית]

הכוונה היא לתת ללחיצה להיות טבעית,

ולא ללחוץ בכח מעבר למה שכבר נלחץ .
איך עושים את זה..?
הכי קל - לנשוף בזמן ציר הלחץ. אפשר יחד עם הוצאת קול נמוך או שששש או אהה, מה שמסתדר לך.
ההוראות שבדרך כלל ניתנות בבתי החולים הם לקחת אויר, לעצור את הנשימה וללחוץ לטוסיק כמו קקי.
הלחיצות הללו מאד מעייפות אם הן נעשות לאורך זמן - עייפות היולדת יכולה להוביל לירידות בדופק, היעלמות הצירים, חוסר בהתקדמות, וכל אלה יכולים להוביל כמובן להתערבויות מיותרות (ואקום, ניתוח, פיטוצין). לטווח הארוך הלחיצות הללו אם הן נמשכות, הן פוגעות בריצפת האגן ובנוסף מעלות את הסיכוי לקרעים.
לעומת זאת נשיפה תוך כדי הציר בשילוב עם הרפייה של ריצפת האגן, כמה שאפשר, עוזרת לאישה להשאר מחומצנת, פחות מעייפת, לא פוגעת ברצפת האגן ומורידה את הסיכוי לקרעים. ההרפייה מכוונת לריצפת האגן כאשר כל הרחם מתכווץ בעצמו בזמן הציר.
נסי בשירותים להתאמן על נשיפה תוך הרפייה במקום ללחוץ, זו הזדמנות מצויינת להתאמן.
בהצלחה!

 

[אור שלישי]

תודה על התגובה. עזרת לי מאוד. ושאלה...

אני מרגישה שמכל לידה ולידה אני מכירה את הגוף שלי יותר.
אני לא מזהה עם האמירה שכשאומרים לך ללחוץ באופן יזום - אל תלחצי, בלידה הראושונה האינסטינקט הוא לסמוך על הצוות הרפואי ש"יודע"...
בלידה השניה היה יותר פשוט כי ממש עשיתי עבודה ובן זוגי היה מדהים ונתן לי להיות עם עצמי כשרציתי...
העיבוד שלי לחווית הלידה השניה הוביל לזה, שהגעתי לפתיחה מלאה כל כך מהר שבלחיצות לחצתי כשאמרו לי... לחצתי המון זמן וממש נקרעתי. אני רוצה להמנע כמה שיותר מקרעים....
בנוסף התאמנתי כל השנה האחרונה בסטודיו על כיווץ וחיזוק רצפת האגן. שלא לא בטוח מבינה מה זה לשחרר....
כאילו לנסות להוריד את השריר למטה?
בנוסף, גם יוגה ממש עזרה לי להרפיות ובעיקר בצירים....
אני צריכה לרענן שוב את החומר.....
תודה רבה על התגובות. והעזרה. זה ממש מועיל ומכין (למרות שיש לי עוד זמן...)

 

[דסי דולה צפונית]

חיזוק רצפת האגן זה מעולה, אבל..

הרבה מהמדריכות שוכחות את הצד השני - הרפייה. חשוב חשוב כל כך.
הרפייה (טוב איך מסבירים באינטרנט...?) אחרי שאת מכווצת נאמר אגרוף ואומרים לך להרפות, מה את עושה? פשוט לשחרר. לתת ליד ליפול. תעשי את זה ותחווי את התחושות שמלוות הרפייה. ואחר כך תעברי לרצפת האגן (איזה יופי שאת מכירה אותה). מעשי כיווץ והרמה ולאחר מכן תרפי. שחררי. חכי שם כמה שניות וקחי עוד נשימה עמוקה בתוך ההרפייה.
תגידי לי אם הצלחתי להסביר..

 

[אמא מיקי11]

מה שהמיילדת אמרה לי

ברגע שאת מרגישה צורך לעצור את הנשימה, להפך תנשמי ותשאפי ואז באמת הגוף דוחף איתך החוצה.
( בתנוחה זקופה זה יותר קל)

 

[אמאשלשלושה]

יש לך המון אופציות טובות

ליס, מעייני הישועה, מאיר ומהצד השני את קפלן.
בקשר לרפלקס הפליטה, את חייבת להיות קשובה לעצמך, מדוייקת ומרוכזת.
להקשיב רק לגוף שלך ולחכות , כשהגוף יצטרך ללחוץ הוא ילחץ.
מציעה לך לבוא מאד מדוייקת לעצמך, אולי אפילו עם תוכנית לידה כתובה.
עם מלווים טובים ותומכים, להיות אסרטיבית ונחמדה.
בגלל עניין הביות הבעייתי במעייני הישועה ובקפלן אולי כדאי להתרכז בליס ובמאיר
(במאיר יש גם חדר לידה טבעי חינם) ולהשאיר את מעייני ואת קפלן כאופציות אפשריות.
אם יש לך שאלות ספציפיות, בשמחה. אני מכירה את חדרי הלידה
במרכז ואענה בשמחה.

 

[אור שלישי]

התלבטות לגבי בית חולים.... ולחיצות יזומות....

הי, אמא של שלושה...
למרות שלא עברתי את החצי עדיי (כמעט...) אני די מודאגת...
היו לי ממש קרעים בפעמים הקודמות. באסף הרופא - חתך, וקרעים דרגה 3 - במעייני הישועה.
לאסף הרופא אני לא חוזרת על אף הפרוטקציה...
ההתלבטות היא מעייני הישועה, או לניאדו או מאיר...
הכי הייתי רוצה ללדת בבית, אבל יש בי מן חשש שמשהו לא יסתדר...ועם כל הופאים והמיילדת... העלות מאוד יקרה מכדי שארגיש בטוחה...
ללידה השניה במעיניי הישועה הגעתי בפתיחה 10. בעיני היו שם הרבה יותר מדי אנשי צוות, לפחות עוד 2. לי זה היה יותר מדי מכיוון שעוד לא נרשמנו וילדתי... בעלי לא היה איתי, ולא הייתי מרוכזת.
היום בקריאה נוספת בספרי לידה, כמו שכותבים, הרפואה הקונבנציונלית ממעיטה ומתעלמת לחלוטין בקיומו של השלב המעבר....
בפועל היום אני יודעת שההיתי בשלב המעבר כשאמרו לי ללחוץ... הצוות לא עזר לי להיות עם עצמי.... וזה מה שהיה לי קשה... (במבט לאחור כמובן)
אם הייתי כותבת את סיפור הלידה שיהיה לי אז הייתי יולדת בבית חולים על המיטה של בית החולים לבד וקוראת למיילדת כשיש לי תינוק בידיים.
אז אני לא יודעת איפה יהיה לי הכי פרטיות שהיא לא בבית... בחדר לידה טבעי? במאיר?
אוף, ממש קשה להחליט....

 

[אמאשלשלושה]

אוף אני שומעת את הסיפור הזה כ"כ הרבה

נשים שלחצו לפניי שהרגישו צורך ללחוץ, כי המיילדות הנחו אותן ללחוץ, למרות
שהיו לא מאולחשות וברור שאם רק היו ממתינים בסבלנות היה מגיע רפלקס הפליטה.
לדעתי האופציה הכי טובה (קצת יקרה אבל שווה) ללכת ללניאדו ולקחת איתך מיילדת פרטית שאת מכירה מראש ומדברת איתה מראש
על הרצון להמתין לרפלקס או ללכת לכל חדר לידה אחר עם דולה/ חברה טובה שידעו שזה העניין. להנחות אותך להמתין לרפלקס הפליטה
וללחוץ כמו שהגוף שלך אומר לך ולא לפי המיילדת.
חשוב לי שתדעי שהקרעים יכולים להיות קשורים לזה אבל לא בטוח, יש נשים שנקרעות למרות שהן
קשובות לגוף שלהן ולוחצות מתי שהן מרגישות צורך.
זה קשור גם לסוג העור שלך (אלסטי או לא).
הבעיה בבתי היולדות היא שברב הפעמים הצוות רוצה שהלידה תסתיים. הם רוצים תינוק בחוץ
ולכן את או המלווים שלך צריכים להיות מאד ברורים ואסרטיבים. רצוי שדולה או חברה תהייה צמודה אלייך כל הזמן, תזכיר לך לנשום, להרפות,
ולהקשיב לגוף שלך אפילו במילות קוד שתיקבעו מראש.
ולכן שווה לשקול מיילדת פרטית בלניאדו. במאיר, המיילדות בחדרים הטבעיים הן לא תמיד באוריינטציה טבעית.
חוץ מזה אני מציעה לך לצאת הפעם מוקדם מהבית כדי שיהיה לך זמן להתאקלם בחדר לידה ולא להגיע בהיסטריה ישר ללחיצות.

 

[אור שלישי]

הגעתי ברגע האחרון באופן מתוכנן...

כדי שלא יבלבלו לנו את הראש "למה לסבול - קחי אפידורל.." כמו שהיה לנו בלידה הראשונה... שאז הינו טירונים.
בלידה השניה. הייתה טבעית אבל לחיצות יזומות.... כל הזמן לומדים משהו...
אגב, אני תוהה מדוע הבעל אינו מספיק (לא במקום דולה...) אבל תמיד מציעים חברה... ולא את הבעל...
שזו אמורה להיות חוויה זוגית בעיקרה....

 

[אמאשלשלושה]

אבל בטח לא תכננת שהוא בדיוק ידפיס מדבקות...

הסיבה שמציעים דולה או חברה היא כי בדרך כלל לבעל שמאז מעורב ריגשית בסיפור מאד קשה לראות את אישתו כאובה ועדיין לשמור על ריכוז , באופן אישי אני חושבת שלידה השלישית שלה ( שבה לא לקחתי דולב ולא מיילדת פרטית) וציפיתי מבעלי להיות התומך שלי מנעתי ממנו את מקום הבעל, הנירגש, שלא תמיד מרוכז, שמתרגש. לעומת הפעמיים שבהן כן היתה לי דולה למיילדת פרטית והוא תמך כבן זוג. יש הרבה הבדל בין תמיכה של בן זוג לתמיכה של דולה.

 

[גלים גלים]

חולקת עלייך לגבי "אמורה להיות חויה זוגית"

זו יכולה להיות חוויה זוגית, עד כמה שחוויה שהיא במהות כל כך שונה אצל האיש והאשה, ושב99% מהמקרים נוכחים בה עוד אנשים היא חוויה זוגית. אבל אם אני מסתכלת על יונקים אחרים, ועל עצמי בלידות, אני לא מרגישה שזו *אמורה* להיות חוויה זוגית.
נראה לי שמבחינה פיזית ,הורמונלית, אבולוציונית התפקיד של גבר בלידה הוא לא תמיכה ישירה, אלא עקיפה, שזה מה שגברים עושים כבר מאות שנים- לשמור בחוץ, להתרגש, לפחד, להתפלל, לדאוג לילדים הגדולים ולהשיג מיילדת. ואני חושבת שזה -בנוסף לנוכחות בלידה עצמה -בערך מה שעושים רוב האבות בלידה גם היום.
התפקיד של גבר כנוכח בלידה עצמה ופוטנציאלית גם כ*תומך ישיר ביולדת* הוא תפקיד חדש מאד.
ככלל, כישורים שנדרשים לתמיכה ביולדת בכלל, ובבית חולים בפרט, הם שונים ומגוונים וסותרים...ולא תמיד אדם אחד מסוגל לכולם.
ילדתי פעמיים בנוכחות אבי התינוקים (בעלי דאז) ואחותי. ביקשתי ממנה לבוא גם כי לא ידעתי איך הוא יגיב ויתמודד במצב לא פשוט. רציתי להשאיר לו להיות אב, נוכח, מתרגש ומפוחד אם צריך, לא רציתי שהוא יצטרך גם התומך הישיר שלי במסע הצפוי להיות מכאיב, גם השליח לנהל את ענייני הלידה וגם האב..
לא קל להיות במקום שזר לך, שההחלטות על הלידה הן לא בידיים שלך, במקרה הטוב -אשתך מחליטה ובמקרה הרע מעורבות ולחץ מצד הצוות הרפואי. אתה דואג לאשתך, ולתינוק, לרוב אין לך כלים להבין מה קורה, אשתך כואבת ברמות שלא ראית בעבר, צועקת, בוכה, נותנת הוראות סותרות, שוקעת לתוך עצמה, עושה קולות משונים ותנועות מוזרות, צריכה עכשו ככה ואחרי שניה אחרת, צועקת...וזה עוד בלי לחשוב על צוות רפואי שמשכנע/לוחץ/מלחיץ ,על הדרך לבית החולים ועל הציוד הרפואי שעצם קיומו מסביב הוא מלחיץ.
בן הזוג חווה את הלידה עם היולדת, אבל בהחלט לא כמותה או אפילו בדומה לה.
&nbsp

 

[עדי25182]

שאלה אחרי לידה

ילדתי לפני שבועים בלידה מצוינת ללא אפידורל
גם שתי הלידות הקודמות היו בלי אפידורל
והראשונה עם
בכל אופן - לגבי הלחיצות - אצלי מפתיחה של 7 יש כבר צורך עז ללחוץ ...
אני פשוט מרגישה לחץ ולא יכולה להתאפק לא ללחוץ ...
מצחיק לחשוב על הפעם הבאה אבל כן מענין אותי איך אפשר לא ללחוץ למרות שיש לחץ ... או מצד שני - אולי אם יש לחץ אז כן צריך ללחוץ ??
&nbsp
הצלחתי קצת לנשום בצירי לחץ אבל הרגשתי שאני לא יכולה להתאפק וחיבת ללחוץ