לחישות משקרות

[יחפהבפארק]

לחישות משקרות

לחישות משקרות
כמו סוכרזית
בקפה נמס דלוח.

אתה אוהב אותי בלחישה
ואני כואבת אותך
בצעקה.

לחישות משקרות
כמו ערפל מעיק
על רמזורים נידחים.

לחישות משקרות
כמו אנחות תאווה
בשיאים מזוייפים.



שנה טובה חברים

***
רק צדפה פצועה מייצרת פנינה...

"קל יותר לבקע אטום מלעקור דעה קדומה" (אלברט איינשטיין)

מנהלת פורום התמכרויות קטנות, המקום בו תמצא תמיד מישהו לדבר איתו...
http://www.tapuz.co.il/forums2008/forumpage.aspx?forumid=533

 

[פילוסוף רוחני33]

שלום

אהבתי את הבית הראשון כי הוא מצחיק, וקצת את השלישי כי הוא קשור לחברה. את שאר החלקים פחות אהבתי.
&nbsp

 

[יחפהבפארק]

תודה

 

[פנטגירו]

פרסמת בעבר בבמה החדשה?

הבית השני מאד חזק. עד כדי כך שהוא נראה לי מוכר, עוד מהימים שגלשתי בבמה החדשה. עכשיו, אני לא יודעת אם משורר הדלות הוא את, או אם הוא לקח את שירך או שאת לקחת את שירו... מה שכן, אני לא אוהבת את זה.

 

[יחפהבפארק]

זאת אני

רק חבל שלא בדקת את זה קודם איתי בפרטי...

 

[פנטגירו]

זה נכון

כשקראתי את השיר והדהד בי הבית השני מספיק כדי להעלות נשכחות הרגשתי כעס. גניבה זה קו אדום זועק בשבילי וזה גם אחד החששות הגדולים שלי כיוצרת. לצערי נתקלתי לא פעם ולא פעמיים בגניבות ספרותיות בפורומים ולכן חשדי עלה, בייחוד כשהשיר שונה, אך נשאר עדיין אותו השיר. בנוסף, הניק אותו הזכרתי תפקד בבמה כגבר...
אני מתנצלת על חצי האאוטינג שעשיתי לך, ובאמת שקלתי לפנות אליך בפרטי, כנראה הייתי צריכה לעשות זאת. מכיוון וידעתי מה התגובה תהיה- "זו אני", העובדה כי אי אפשר ליצור קשר עם אותו יוצר והכעס על הגניבה שחשבתי שארעה, פשוט פעלתי. בנוסף, לאדם הרגיל קשה למצוא את תוצאות עבר בבמה, כך שאומנם אאוטינג, אבל יחסית קטן. נכון, היה עדיף לו הייתי פונה לפרטי, לזכותי אומר שאהבתי מאד את שירך עד כדי נסיון הגנת יוצרו. זה כבר אומר משהו על השיר, לא?

 

[יחפהבפארק]

תודה על ההסבר

בכל אופן, לחישות משקרות היה אחד השירים הראשונים שלי בכלל והחלטתי לפרסם אותו בלשון זכר ובכלל את כל השירים הראשונים שלי כתבתי בלשון זכר כי הייתי בטוחה שככה אקבל התייחסות שונה (וצדקתי) מאשר בלשון נקבה. הייתה תקופה שהשתתפתי בפורום שירה של הבמה החדשה ופרסמתי שם את השירים שלי, אבל מאחר ושם אינני מופיעה בשמי האמיתי, אז לא נורא

אני אוהבת לכתוב יותר בלשון זכר מאשר נקבה, למרות שבשנים האחרונות אני כותבת כנקבה לכל דבר

אולי ככה אני סוף סוף מתחברת לנשיות שלי

בכל אופן, תודה על הסייפא, שמחה שאהבת כל כך עד כדי חירוף נפש ויציאה להגנתו

ולגבי גניבות ספרותיות, אני כבר לא מתרגשת מזה. ממילא אין לי שום רצון או כוונה להשאיר את חותמי בהיסטוריה מלבד זיכרון לילדיי ולנכדיי

 

[פנטגירו]

אני מפרידה גניבות לשני תחומים

גניבת פוסטים או רעיונות היא בעיני דבר שולי וטיפשי להוציא עליו אנרגיה. הראשון- פוסט בסופו של דבר, לא מסה, השני זה לא גניבה, זו השראה.
גניבת יצירות, ספציפית שירים וסיפורים, מכיוון ואומנות ויזואלית נכנסת לתחום אפור של "השראה". יצירות, לפחות בשבילי, עוברת תהליך לידה הפוך. קודם יש כתיבה, ואחר יש עבודה עליה (תמיד בתקווה שפחות מ-9 חודשים...

). לכן ביצוע הגניבה כל כך קשה ורע בעיני- זה כמו (להבדיל אלפי הבדלים, כן?) כמו לחטוף ילד!
זו הסיבה שגניבה כל כך מכעיסה אותי. זו גם הסיבה שאני לא מבינה את כותבי התודעה- כתבתי וזהו, יכול להיות נהדר, אבל נוח לי בפינה שלי- רק להראות הבטחה בלי לקיימה.
אגב, כל שינוי שביצעת בשיר היה לטובה. השיר עבר שדרוג עשרת מונים ממה שזכרתי...

 

[יחפהבפארק]

אני לוקחת שיר ישן מהארכיון שלי

ומשדרגת אותו לאור הניסיון שכבר רכשתי בסדנת הכתיבה
ובמפגשים עם משוררים... אני כל הזמן לומדת עוד משהו ועוד משהו.
זה כמו לעשות קאבר לשיר ישן. הלחן הוא אותו הלחן אבל העיבוד קצת שונה.
אני רוצה להגיד לך שאני מאוד מבינה אותך ומאיפה זה בא. זה באמת כמו לחטוף ילד כי כל שיר נולד בכאב ובצירים גדולים.
תשמעי, זה ממש ממש מחמיא לי שאת זוכרת את השיר הזה. פשוט לא העליתי
על דעתי שמישהו זוכר משהו שכתבתי כמעט לפני עשר שנים. תאמיני לי שאני עדיין בשוק ממך, לא יכולתי לבקש מחמאה גדולה מזאת

 

[פנטגירו]

נו, אז מעז יצא מתוק.
ועכשיו תחשבי שוב על השורה "...מלבד זכרון לילדיי ונכדיי"...

 

[יחפהבפארק]

רגע, יש לי תחושה שסגנון הכתיבה שלך מוכר לי

מאיזשהו מקום... אולי מסדנת הכתיבה ב-YNET?

ואם לא, אז אולי את זוכרת מבמה חדשה
גם את השיר הבא:


דואט לסחלב האהבה

א - כשהעליתי את סחלב אהבתך
אל מול פניי ולגמתי את אגלי הטל
שמעתי את אנקת תאוותך
העולה ממעמקי גרונך...

ב - כשזהב שרביטך העלה בי מנגינות
מתוך מנהרות בטני
זרמו בתוכי והביאוני עד לצעקה
אשר הייתה כשתיקה הגדולה...

א - והייתי בתוכך והייתי אצלך
יפות היו עינייך ושחור שיערך
הסתרתי פניי בעמקי צווארך
פוחד שקולי הרועד יפריע ליופייך...

ב - ונכנעת בי ונפלת לרגליי,
ועטפתי אותך בבשרי הלבן,
ועליתי אליך אל שאהבה נפשי
נאנקת תחתיך נאבקת בגלים...

א - ואני האיש שאלייך הלכתי
ובך נשארתי
עד כי טיפת חלב אחרונה
אותי הרעידה
ולא נותרה בי הדממה...

 

[פנטגירו]

יכול להיות

פעילות ויצירה באים לי, לצערי, בפרצים חדורי התלהבות, רק כדי להחלש ולגווע. זה בדיוק מה שכתבתי בפעילות הראשונה של הפורום. אז כשאני בפרץ פעילות שומעים אותי, ואז נגמר המרץ או היכולת לפנות זמן לכניסה לפורומים להגיב. יכול להיות שהיינו באותה סביבה באחד מפרצי היצירה שלי, אבל בסדנת הכתיבה בווינט לא הייתי...
השתתפתי בסדנאות כתיבה וירטואליות מעטות. אומרים שהביקורות שאתה מעביר על אחרים ובייחוד הקללות שאתה בוחר להטיח באחרים בעצם מאירים עליך. אני כותבת כאן על הצורך להשתפר, ומאד רוצה להשתתף בקורס כתיבה יוצרת, אולם יש לי דעה קדומה על מסגרת זו. בתחילת שנות העשרים שלי קראתי כתבה על משוררת (כבר לא זוכרת מי) ובה היא הביעה דיעה מאד נחרצת על קורסי וסדנאות כתיבה יוצרת. היא טענה, וזה ציטוט כמעט אחד לאחד, כי מסגרות כתיבה יוצרת מכבות את אש היצירה ודוחקות אותך לתוך תבנית. היא טענה שהיא תמיד יכולה לראות מי עבר קורס כתיבה יוצרת ומי לא. קורסי כתיבה יוצרת, כך היא טענה, פוגעים יותר מעוזרים, מלבד תחום אחד- כתיבת זכרונות, אזי זה מקנה ארסנל כלים (ואפשר היה להבין מדבריה כי אלו צריכים כל עזרה שתינתן להם...).
אז אני פנטגירו, איטלקיה לוחמנית, עם דיעה קדומה על קורסי כתיבה יוצרת. סדנאות כתיבה בחיים האמיתיים הן די מיסתורין לי- השתתפת בכזו? אשמח לשמוע גם מאחרים כאן. האם זה רק פרגון טהור, או שהיה גם אספקט בניה וגדילה?
סורי על האורך... פרץ התלהבות וכו'...

 

[יחפהבפארק]

תשמעי, אני מתה על ההתלהבות שלך

סוף סוף מתחיל לעניין לי בפורום הזה

אז את פשוט הזכרת לי בדרך שבה את מעבירה ביקורת על הכתיבה,
מישהי שהייתה איתי בסדנת הכתיבה של וואיינט והיא הייתה סופרת ומשוררת
ובכלל התעסקה בלימוד הכתיבה. הרבה זמן גם התכתבנו במיילים הפרטיים שלנו.
אז אני מתרשמת שאת עוסקת בכתיבה בעצמך ורוצה להגיד לך שאני מאוד מסכימה עם דברי המשוררת הזאת כפי שהבאת אותם. דרך אגב, משורר צעיר ומוכשר מאוד שישבתי איתו לארוחת צהריים, אמר לי את אותו הדבר.
לא הייתי בחיים האמיתיים שלי בסדנת כתיבה. רק בחיים הווירטואליים, אבל בשבילי זה היה ממש בית ספר. כאילו והשתתפתי באחת כזאת אמיתית בבית של סופר או משורר.

 

[פנטגירו]

את מחמיאה לי... תודה!

 

[יחפהבפארק]

חבל

לא הבנתי את מה את לא אוהבת...

 

[Silhouette1]

לחישות משקרות ממשוררת אמת.

 

[יחפהבפארק]

תודה

 

[יחפהבפארק]

תודה רבה