לחץ, לחץ, לחץ!!!!!!!! ../images/Emo178.gif
תקשיבו... אני לוקחת כדורים לדיכאון וחרדה כבר שנתיים (שנה וחצי "פבוקסיל" ועכשיו לפני חצי שנה בערך החלפתי ל"ציפרלקס") והקטע הוא שהתחלתי לקחת את זה כשהיית בתחילת כיתה י"ב כשהייתי עוד בבי"ס, בהמלצת הפסיכולוגית שלי לשעבר (ששנאתי ולא ידעה עלי כמעט כלום לדעתי...) והבי"ס... עכשיו מה שהיה זה שהבי"ס שלי אמר לי להסתיר את העניין כדי שלא יהיו לי בעיות בעתיד עם עבודה וזה... (לעשות הכל בפרטי) הקיצור אני וההורים שלי שמענו להם... ועשינו הכל בפרטי, שזה אומר 160-190 ש"ח לקופסת כדורים... הקיצור אני ממש התחלתי לחטוף קריזה מהעניין בזמן האחרון... כאילו אני מרגישה רע עם זה שאני נאלצת לשקר כל הזמן ולהסתיר מרופאים וכו' שאני לא לוקחת את זה... כאילו אני מקבלת תחושה שיש בי דבר כזה רע ומבייש שכדאי להסתיר... וזה ממש מעלה לי ת'פיוזים... וגם אולי אם ידעו את זה ידעו לטפל בי יותר טוב, ואולי ינסו קצת לעזור לי... גם חבל על הכסף... ובכל מקרה החיים שלי גם ככה הרוסים ודפוקים... אז אין ממה לחשוש... הקיצור... החלטתי ביום חמישי / שישי שזהו!! נמאס לי ואני לא מתכוונת להמשיך עם ההסתרה המטופשת הזאת יותר שיחשבו עלי מה שיחשבו... (מספיק אני מסתירה את כולי שזה בשבילי סבל נוראי... רק לא עוד הסתרה!!!) בכל מקרה החיים שלי לא הולכים להיות משו'... ברגע שאני אגמור השנה (מקווה) את שנת השירות השניה שלי... הלך עלי... אני אהיה כל היום באינטרנט / במיטה ולא אעשה כלום...
זה די ברור לי... אני תקועה... ובמצב נפשי מזעזע ולאף אחד לא אכפת... הקיצור אמרתי את זה לאמא שלי (שנמאס לי ושאני רוצה להעביר את זה שיהיה דרך קופת חולים) אז היא אמרה בסדר אז קבעתי תור לרופא משפחה למחר (ואני מתה מפחד... שיא הפדיחות... במיוחד שהסתרנו! יש לי ולרופא הזה היסטוריה מעניינת ביחד... הוא רופא שנחשב ממש מעולה, והקיצור הוא שם לב תמיד שמשו' איתי לא בסדר... כאילו הוא בערך מכשהייתי בכיתה ט' משוכנע שאני אנורקסית... אז הוא שלח אותי למרפאה עם תזונאית שמומחיית להפרעות אכילה ולרופא שם וכל זה... מלא אנשים חושבים את זה בגלל שאני בבת משקל... דווקא בשנה שעברה עליתי... פעם שקלתי ממש מחריד... אבל אני לא אנורקסית...) הקיצור אני ממש בלחץ!! אני מפחדת שהשירות ידע את זה! (אני עושה שירות לאומי ולא צבא בגלל שאני בעיקרון דתיה, לא התייצבתי בלשכת הגיוס למזלי... בטח היה לי שם ממש משפיל...) בכלל שיא הלחץ זה שאני עושה שירות בבי"ס של מחלקה פסיכיארית! והם ממש מתייחסים אלי ברצינות נותנים לי אחריות מכניסים אותי לפגישות, דיונים, ומתייעצים בי!! מה הם היו אומרים אם הם יודעים על המצב שלי ועל זה שהייתי אצל פסיכיאטרית ושאני לוקחת כדורים "פסיכיאטרים"??!?! (תמיד אני בלחץ שיתנו לי להביא לילד תרופה ופתאום אני אראה שהוא לוקח את אותו כדור שאני לוקחת... ) לפעמים גם המתבגרים שם אומרים לי כל מיני דברים ואני מרגישה שאני כל כך מכירה אותם... וכל כך מזדהה... לא נעים... אתם מבינים בזה? יש מושג שהם ידעו על זה? (חתמתי על "ויתור על סודיות רפואית"...) ללללללללללללחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחץץץץץץץץץץץץץץץץץץץץץץץץ!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! תאחלו לי בהצלחה! ואני אשמח לשמוע את דעותכם אם כדאי לי בכלל לעשות את זה או שלא... לילה טוב... ותודה מ (-: שירה.
תקשיבו... אני לוקחת כדורים לדיכאון וחרדה כבר שנתיים (שנה וחצי "פבוקסיל" ועכשיו לפני חצי שנה בערך החלפתי ל"ציפרלקס") והקטע הוא שהתחלתי לקחת את זה כשהיית בתחילת כיתה י"ב כשהייתי עוד בבי"ס, בהמלצת הפסיכולוגית שלי לשעבר (ששנאתי ולא ידעה עלי כמעט כלום לדעתי...) והבי"ס... עכשיו מה שהיה זה שהבי"ס שלי אמר לי להסתיר את העניין כדי שלא יהיו לי בעיות בעתיד עם עבודה וזה... (לעשות הכל בפרטי) הקיצור אני וההורים שלי שמענו להם... ועשינו הכל בפרטי, שזה אומר 160-190 ש"ח לקופסת כדורים... הקיצור אני ממש התחלתי לחטוף קריזה מהעניין בזמן האחרון... כאילו אני מרגישה רע עם זה שאני נאלצת לשקר כל הזמן ולהסתיר מרופאים וכו' שאני לא לוקחת את זה... כאילו אני מקבלת תחושה שיש בי דבר כזה רע ומבייש שכדאי להסתיר... וזה ממש מעלה לי ת'פיוזים... וגם אולי אם ידעו את זה ידעו לטפל בי יותר טוב, ואולי ינסו קצת לעזור לי... גם חבל על הכסף... ובכל מקרה החיים שלי גם ככה הרוסים ודפוקים... אז אין ממה לחשוש... הקיצור... החלטתי ביום חמישי / שישי שזהו!! נמאס לי ואני לא מתכוונת להמשיך עם ההסתרה המטופשת הזאת יותר שיחשבו עלי מה שיחשבו... (מספיק אני מסתירה את כולי שזה בשבילי סבל נוראי... רק לא עוד הסתרה!!!) בכל מקרה החיים שלי לא הולכים להיות משו'... ברגע שאני אגמור השנה (מקווה) את שנת השירות השניה שלי... הלך עלי... אני אהיה כל היום באינטרנט / במיטה ולא אעשה כלום...